שובר שתיקה?

מראהו האדיש, הכמעט דווקאי, בעיקר כשמצלמות הטלוויזיה מולו, מקומם אותך כצופה. כאשר בית המשפט מניד לעברו בראשו ומאשר כי היי, זה בסדר, נוותר לך בינתיים, סע לשלום – אתה חש, בהכרח, חוסר נחת. מישהו כאן נהנה, נדמה לך, מזכות יתר כלשהי.

לא בטוח. ערוצי הטלוויזיה לא הביאו אתמול את הפרשנויות לכאן ולכאן ואת המיצר המשפטי המורכב יחסית אליו נקלעו שופטי בית המשפט המחוזי בכל הכרוך בהגדרת "זכות השתיקה". השורה התחתונה היא זו שדווחה: שרון שוב חמק בעד הסורגים בשיטה, תוך שהשופטים מניחים לו ללכת ומדווחים, למען הפרוטוקול, על איזו מצוקה קטנה באזור המצפון, שום דבר שכוס תה ושנת-לילה הגונה לא יוכלו לרפא.

מהצגת העניינים הזו יכולת להבין כי ערכים אזרחיים בסיסיים שוב נפגעו, כי בוזגלו שוב מעורב, אבל כל זה מעופף, בהכרח, מעל לראשך, ואל לך לחקור במופלא. אתרי האינטרנט דווקא נתנו פרשנות שהבהירה היטב את מורכבות הסיטואציה המשפטית. מהטלוויזיה יכולתם להבין בעיקר כי גלעד שרון ימשיך לצחוק כל הדרך אל החווה. גם אם זה נכון, אנחנו ראויים למעט יותר מחיוכו המונה-ליזי הסתום.

"שווה להיות", ערוץ אי!, 20:40

בואו נודה: אופרה ווינפרי צריכה היתה להימנות זה מכבר עם עונות השנה, חגי ישראל וההוריקנים הגדולים. 49 שנה לאחר שהחלה במפעל המכונה חייה, ווינפרי היא המיליארדרית השחורה הראשונה בעולם כפי שהיא כוח טבע, יסוד כימי ואב מזון אמריקאי. קשה לקלוט את השפעתה, הונה או כוחה העצומים במושגי סלבריטאות מקובלים, אז בואו פשוט נאמר זאת בפולנית: אם ווינפרי היתה מצווה על קהלה, באחד מרגעי השיא של תוכניתה היומית, לקפוץ מהגג, היתה נרשמת היענות יפה.

כל זה הופך את ווינפרי חומר מושלם לתוכנית כמו "שווה להיות", הפיתוח האחרון של ערוץ התחת-המחוטב אי! – תוכנית המוקדשת כולה לספירת הונו, רכושו וכדוריות דמו הירוקות-דולריות של סלבריטי נבחר אחר מדי תוכנית. אתמול זו היתה ווינפרי. קרייני "שווה להיות" הפגינו טקסט שרמתו אינה נופלת מזו של נאום חתן הבר-מצווה הממוצע, והתוכנית היתה שיר הלל משורבב-לשון, מעורפל-מבט ונוטף-ריר לערימות כסף בסדר-גודל מיקרוסופטי השייכות כולן לאשה אחת.

התענוג האשם שבנבירה כה להוטה בערימות הפרטים הכלכליים הכרוכים בלהיות, למשל, ווינפרי, נובע מהעובדה שתוכנית כזו היא לחלוטין בלתי אפשרית בישראל – מקום שבו כל בדל שמועה על משכורתו של, נאמר, ארז טל, הופך לסוד השמור, המפוקפק והלא מדויק הגדול בתעשיה. היחס הישראלי לכסף הוא עדיין בגיזרת אל-תשאל-אל-תספר. היחס האמריקאי אליו הוא עדיין כאל אל: משהו שראוי לסגוד לו בפומבי.

"שווה להיות" היא תוכנית מובהקת של ערוץ "אי!": טלוויזיה מהסוג שאין לך בעיה לשמור על ריכוז מושלם בו גם כשאתה על הסטייר-קליימבר במכון הכושר. אל תזלזלו בזה. טלוויזיה למכוני כושר היא ז'אנר שיילך ויהפוך עקרוני ככל שטווח הריכוז שלנו ימשיך במסעו מהראש לעבר החזה המשופץ.