ותיק ותיק, אבל תשלם

1. אין הנחות

חברות רבות נוהגות לצ'פר לקוחות ותיקים: בתעופה למשל, אם אתה טס פעמים רבות עם אותה חברה אתה צובר מיילים ויכול לרכוש לאחר מכן טיסות מוזלות, וזו רק דוגמה אחת. אבל זמן אוויר, מסתבר, יותר יקר מזמן טיסה, כי חברות הסלולר לא עושות הנחות ללקוחות ותיקים.

משפחת ג' מונה 4 נפשות, והיא מחזיקה בארבעה מכשירי סלולר, גם כדי שלשתי הבנות יהיה מכשיר צמוד שניתן להתעדכן באמצעותו היכן הן בכל שעה. במשך השנים החליפו בני המשפחה כמה מכשירים אבל כיום הם ברשת אחת. ביטוח למכשירים לא עשו משום שמניסיונם של אחרים למדו שכשצריך את הכיסוי הביטוחי הוא משום מה לא פועל.

לפני כמה ימים חמק המכשיר מידיה של הבת הבכורה ליד הכיור, נרטב, וחדל לעבוד. במרכז השירות של הרשת נמסר ללקוח כי חבל לשלם  50 השקלים (מחיר מינימום) עבור הבדיקה מאחר שגורל המכשיר נחרץ.

התעניין האב במכשירים חלופיים באותה רשת. אבל התברר כי למרות שלמשפחה יש 4 מכשירים פעילים (ועוד 2 שלא) וגם ותק, הם אינם זכאים להנחה ברכישת מכשיר נוסף. גם שדרוגו של המכשיר כרוך בהוצאה נכבדה ביותר (עם הנחה מזערית). בקיצור, כדי להבטיח קשר עם הבת בדרכה לבית הספר ובחזרה, נאלצו בני משפחת ג' להוריד מהתקציב המשפחתי כ-800 שקלים עבור המכשיר, שהוא  סכום המינימום לשדרוג.

ואני שואל, מדוע לא לבוא לקראת צרכנים ותיקים שמבקשים לרכוש מכשיר נוסף (בעיקר לאור הנסיבות הנ"ל) ולהוזיל את מחירי המכשירים הסלולריים, בפרט בימי מיתון אלה?

(דוד הכהן)

2. השם גרמני, הצליל סיני

כשהולכים לקנות פסנתר, מתכננים הוצאה כבדה יחסית. מחירי פסנתרים עומדים (לא כנף), גם כשהם משומשים ומשופצים, מתחילים ב-7,000 שקל ומעלה.

מי שחושש לקנות פסנתר משומש, ומעדיף ללכת על חדש אבל זול, ימצא בחנויות מיגוון רחב של פסנתרים סיניים המציפים באחרונה את השוק הישראלי. אבל אם ציפיתם לראות בחנויות פסנתרים בעלי שמות סיניים, תופתעו לגלות כי הפסנתרים הסיניים נקראים דווקא בשמות בעלי צליל גרמני 'איכותי', כמו 'לינדן' ו-'שטיינבוך', המנסים בעליל להסתיר את ארץ מולדתם האמיתית.

צליל הפסנתרים הסיניים, אומרת המורה של יונתן למוסיקה, יכול להיות מצויין בראשית חייו. הבעיה, מבחינתה של המורה, כמו שאומרים גם יבואני פסנתרים מגרמניה, צ'כיה או יפן, היא באיכות הנמוכה של העץ והחומרים הפנימיים. זאת, לדעתם, עלולה לגרום בתוך זמן מה, לירידה דרמטית בצליל שמפיק הפסנתר.

הבעיה מבחינה צרכנית, אינה בהיותו של הפסנתר 'סיני'. אלא, בשלילת זכותו של הצרכן לדעת מה הוא קונה, בזכותו להבין מדוע הפסנתרים בעלי השמות 'הגרמנים', עולים אלפי שקל פחות מפסנתרים אירופאיים, שבאמת מיוצרים בגרמניה או בצ'כיה.

במהלך 'שופינג' שערכנו בחנויות הפסנתרים המובילות בת"א, הופתענו לגלות כמעט בכל החנויות, פסנתרים זולים יחסית, בעלי שמות גרמניים. בדפי ההסבר הצבעוניים המונחים על הפסנתרים (ב"כלי זמר", למשל), נאמר כי מדובר בפסנתר 'בעיצוב גרמני', ללא כל איזכור לעובדה שמדובר בפסנתר המיוצר בסין.

ה'שטיינבוך' הסיני עולה רק 7,300 שקל (במבצע הנחות) לעומת כ-12,000 שקל לפסנתר הגרמני הזול ביותר באותה תצוגה. מששאלנו את המוכר למקור הפסנתר, גם הוא השיב 'גרמני', בלי להתבלבל.

כמעט בכל חנות מצאנו פסנתרים שכאלה "בעיצוב גרמני", ובשום חנות לא נידבו המוכרים ביוזמתם את המידע בדבר ארץ הייצור האמיתית, מה שגורם להוזלתו. וזו, רבותי, הטעייה ועבירה על החוק.

 (גבי קסלר)

3. טיסה לא בטיחותית (או הדיילת הנובחת)

זה קרה בטיסת ישראייר מאמסטרדם לתל אביב. קצת-לפנות-בוקר התמקם הקהל במושבים הנוחים והטיסה עמדה להמריא. ברגעים האלה, בהם עוברות הדיילות ומוודאות בין היתר הידוק חגורות, גילתה אחת כי אחד הנוסעים נשען לאחור. "אדוני", פנתה במקצועיות, "נא ליישר את משענת המושב". אני מנסה, ענה אדוני, וזה חוזר כל פעם אחורה.

"קום", פקדה הדיילת, השיבה את הכסא למקומו, והלכה לדרכה בחיוך נצחון. התיישב הנוסע וראו זה פלא, הכסא נטה שוב לאחור. פנתה הדיילת חזרה אל הנוסע בפנים הרבה פחות מחייכים. "זה קורה מעצמו" התגונן הנוסע. "אל תספר לי סיפורים" ענתה הדיילת. "הישיבה הזו לא בטיחותית ואנחנו לא נמריא עד שלא תיישר את הכסא ."

שמע הכלכל את הדו-שיח, התקרב למקום, ובמבט מהיר גילה שהפין שבור. "שברת את הכסא..!", נבחה הדיילת והעלתה את חמתו של הנוסע שעד כה עוד היה מנומס. "לא שברתי את הכסא ואני מבקש להחליף אותו מייד", פנה האיש לכלכל. "נו", ענה הכלכל, "זה לא כל כך פשוט. הטיסה מלאה ואנחנו צריכים להמריא."

"אבל אמרתם שזה לא בטיחותי קודם", ענה האיש שהחליט ללכת עד הסוף, "ולכן אני מבקש שלא נמריא עד שלא יסודר העניין לשביעות רצוני המוחלטת והבטוחה ביותר". הכלכל, שלא ידע איך לצאת ממה שאמרה הדיילת קודם, החליט לכופף נהלים: "זו לא באמת בעיה. שב בכסא הנוטה לאחור ותרגיש בנוח."

הנוסע הנעלב, שהואשם בהשמות שווא מול כל הנוסעים האחרים רק דקה קודם, היה מוכן להמשיך ולהתווכח, אבל מלמולי הנוסעים האחרים מנעו סאגה ארוכה. מובן מאליו כי הטיסה כולה הפכה לגמרי לא נעימה לנוסע הנאשם.

"אנחנו מתנצלים", אמר הכלכל וחשב שבכך נסגר הסיפור. הוא נסגר. כרגע. על האשמת השווא, הלבנת הפנים וכמובן הטיסה הלא בטיחותית מתכנן הנוסע לתבוע את החברה.

(טלי חרותי סובר)

4. מי כאן חאפר

חברת אגד העלתה באחרונה קמפיין נהגי המוניות ה"חאפרים". בתשדיר מוצגים נהגי אגד כמלאכים והנסיעה באוטובוס כחוויה, בעוד שנהגי המוניות מוצגים כאנשים לא נעימים. מעבר לעובדה שנהגי המוניות, אפילו אם הם "חאפרים", מוצגים בתשדירים באור סטראוטיפי, נלעג ומעליב, וראוי שמישהו יתבע את עלבונם, כדאי לאגד לבדוק טוב טוב גם את עצמה.

הנסיעה באוטובוס בישראל אינה תמיד חוויה מלבבת. בשעות הבוקר הקווים צפופים ודחוסים, ורבים נאלצים להעביר את דרכם לעבודה בעמידה ממושכת. גם הנהגים של אגד לא תמיד מלאכים בעניבה, ויש נוסעים שנאלצים להתמודד עם נהגים חוצפנים, בדיוק כמו החאפרים שאגד מנסה להציג. נ', למשל, עלה בשבוע שעבר על אוטובוס אגד עם שני ילדיו התאומים, בני פחות מארבע. הוא לא ידע שרק ילד אחד פטור מתשלום בגין הנסיעה, וכשעלה הציג כרטיס חופשי חודשי והמשיך פנימה.

הנהג קרא לו ובגסות רוח ובצורה בוטה דרש תשלום בגין ילד אחד. כשאמר לו שלמיטב ידיעתו ילדים מתחת גיל 5 לא אמורים לשלם, צעק עליו הנהג ואמר: "מה אתה חושב לך? אל תעשה כ"כ הרבה ילדים" ועוד מיטב פנינים וברכות. נ' ירד מהאוטובוס זועם וכועס.

סיפורים כמו של נ' לא חסרים, וגם אוטובוסים שמאחרים להגיע או שלא מגיעים בכלל, ותחנות המתנה מיושנות. אז אולי כדאי לאגד להשקיע יותר בקורסים לשירות והסברה לנהגים, ופחות בקמפיינים להאדרת שמה, ואז באמת אנשים לא יסעו עם החאפרים.

(שלומי דונר)