הקאמרית מציגה: בטהובן בנעלי בית
מדהים. אין מילה אחרת. התזמורת הקאמרית קמה מן הקרשים ופותחת את העונה בסערה עם הסימפוניה "החמישית" של בטהובן
המנצח, נועם שריף, צוחק על כולם כשהוא מגיש בטהובן אחר, שונה. בטהובן בלי נייר צלופן וסרט ורוד. איזו הפתעה: שריף, כמו המנצחים הגדולים נורינגטון ובריכן, מציג צליל חריף, עכשווי שכזה. כמו ארכיטקט הוא בונה את הקתדרלה הזו של החמישית. בטהובן בנעלי בית. פשוט יפה.
איך הוא מעז השריף הזה לקחת תזמורת קטנה ולהפוך אותה למשפך של צליל מגובש? באיזו רשות מנגנים חברי התזמורת בצליל פתוח בלי כל רגשי נחיתות? כל פרט מעובד עד הסוף. חבל רק שהמלחין הצעיר רונן שפירא מגיש את "גלי מסע" שהיא יצירת בוסר. פירורים יפים עוד לא עושים עוגה מעולה. ואז בא השיא: קטעים מתוך האורטוריה "פאולוס" של מנדלסון. שריף עושה כאן היסטוריה: זה היה ביצוע בכורה בישראל. איזו יצירה נפלאה! הרומנטיקה כאן מנשקת את הבארוק. מנדלסון כורע ברך בפני באך, ושריף מכניס חום אנושי.
מקהלת זמרי "פילהרמוניה" כמו נולדה מחדש עם צליל חם. מגובש. מסוגנן. גם עמנואל גרובר הצטיין בנגינת סולו נפלאה בצ'לו. זוהי התזמורת הקאמרית - יש לאן ללכת.
