מפלצת הדיפלציה כבר כאן
בקרב כלכלנים ניטש בחודשים האחרונים ויכוח סוער, האם המשק גולש לדיפלציה. יעקב פישר מסביר שכל הנתונים מעידים שאנחנו שקועים עמוק בבוץ הדיפלציוני, ואין שום סימנים לשיפור. מה זו דיפלציה, למה היא רעה, ומה ניתן לעשות כדי לצאת ממנה? ראיון
האם המשק הישראלי שרוי בדיפלציה? שאלה זו מעסיקה כלכלנים בכירים במשק כשהתשובה לכך – כן או לא – היא עילה לויכוחים סוערים. למרות שלכאורה נראה שמדובר במונחים כלכליים ממגדל השן האקדמי, הרי שמדובר בנושא שנוגע לכל אחד ואחת מאיתנו. ד"ר יעקב פישר, כלכלן ומנכ"ל חברת I-biz למידע עסקי, מסביר מה זו דיפלציה, למה אנו נמצאים עמוק בתוכה, איך זה נוגע לנו ומה צריך לעשות כדי להיחלץ ממנה.
מה זו דיפלציה, ואיך זה שתופעה של ירידת מחירים הפכה להיות משהו שלילי?
פישר: דיפלציה זהו מצב מתמשך של ירידת מחירים כללית במשק הנובעת מירידה עקבית בצריכה הפרטית. הדיפלציה נוצרת כחלק ממיתון ממושך, וככל שהיא נמשכת, היא גורמת להעמקת המיתון, על ידי החרפת ההאטה בצריכה הפרטית.
האם המשק הישראלי נמצא כעת במצב של דיפלציה?
פישר: לדעתי כל הנתונים מעידים על דיפלציה עמוקה. מדד אוקטובר נסגר על 0%, אך מתחילת 2003 נרשמה אינפלציה שלילית של 1.5%. כשבוחנים את מדד אינפלציית הליבה (ללא מחירי דיור, ללא מחירי פירות וירקות ובניכוי עונתיות) מגלים כי המשק רושם 7 חודשים של אינפלציית ליבה שלילית. גם בנתוני מגמת האינפלציה לחודשים הבאים שמפרסמת הלמ"ס היו שבעה חודשים של מגמת אינפלציה שלילית. כל אלה הם סימנים ברורים לדיפלציה.
אבל זה לא הכל. רמת המחירים באוקטובר השנה היתה נמוכה ב-2.6% מרמת המחירים באוקטובר שנה שעברה. זהו החודש החמישי ברציפות בו נרשמה רמת מחירים נמוכה יותר מאשר בחודש המקביל בשנה הקודמת. גם אם בחודשים הבאים תירשם בממוצע עלייה של 0.2% במדדי המחירים לצרכן, הרי שעד יוני 2004 לא צפויה רמת המחירים באף חודש להיות גבוהה מרמת המחירים בחודש המקביל אשתקד. כלומר בסך הכל 13 חודשים בהם רמת המחירים נמוכה יותר בתקופה המקבילה בשנה הקודמת.
גם נתוני הצריכה במשק מוכיחים את הטענה: על פי נתוני החשבונאות הלאומית, המתפרסמים מדי רבעון, נרשמת מאז מחצית 2001, כלומר שנתיים ברציפות, ירידה בצריכה לנפש מרבעון לרבעון. המשמעות היא שכל רבעון אנו צורכים פחות מברבעון הקודם. את הנתונים מגבים נתוני הפדיון בענפי מסחר והשירותים שמפרסם בנק ישראל מדי חודש: מאז יוני 2001, ועד אוגוסט 2003נרשמו 27 חודשים, ומתוכם ב-19 (למעלה משני שליש) נמוך הפידיון בענפי המסחר והשירותים מהפידיון באותו חודש בשנה הקודמת.
אז מה ניתן לעשות?
פישר: קודם כל חשוב שקברניטי המשק יכירו במצב ויודו שהמשק הישראלי נמצא בדיפלציה חמורה. כיום חוששים כלכלנים רבים להודות בכך, מכיוון שהודאה שהמשק במצב של דיפלציה עלולה לגרור את העמקת הדיפלציה בעקבות העדפה של הציבור לדחות רכישות (עקב ציפיות לירידת מחירים דיפלציוניות והרצון לחסוך כסף לימים קשים יותר). ראשי המשק מתייחסים לדיפלציה כאל מפלצת נוראה ומפחדים להתעמת איתה, ולכן מעדיפים לטמון את הראש בחול ולומר 'אין דיפלציה'.
שנית, חשוב לנהל מדיניות כלכלית אנטי-דיפלציונית. כלומר הורדה מהירה יותר של הריבית, העברת תקציב מדינה מוטה פריון, להשקיע בתשתיות ועוד. פישר לא פוסל אפשרות להגדיל את תקציב הממשלה אם הכסף יילך לאפיקים תומכי צמיחה, אך מכיוון שהוא מכיר את ממשלות ישראל לדורותיהן, הסיכוי שהכסף ינותב למקומות הנכונים נמוך.
פישר מוסיף כי לדעתו, כיום הסקטור העסקי אינו סומך על הממשלה ואינו מאמין במדיניותה הכלכלית. במצב כזה העסקים אינם מעוניינים להגדיל את ההשקעות מכיוון שאינם יודעים מה ילד יום. האמירות של נתניהו, אומר פישר, על סוף שלב הבלימה היו מוקדמות, מוגזמות ולא מדוייקות. אין בתקציב 2004 מהלכים שיעצרו את התדרדרות המשק וישנו את המגמה לצמיחה.
מדדים נמוכים, ירידה בצריכה
מומלצים
