לא נספיק לשיר

את המילים כתבה אמא מירית שם אור, ועל הלחן חתומה שרונה, 23. בימים אלה מושק בערוץ 24 הקליפ של השיר הזה, שצולם לא מזמן באתר צילומים ותיק - הבית הסקוטי ביפו. שתי הבנות נראות בקליפ בלבוש די מינימלי (חצאיות מיני מתחרה ורצועות תחרה, סטייל חזיות, על החזה), ולצידן שלושה בנים חשופי בטן, חטובים ושריריים, סטייל הצ'יפנדיילס. "המקום שבו צילמנו נראה כמו טירה קסומה ורומנטית. אני ושרונה מתרוצצות בכל הבית, ויש לנו איזושהי אינטראקציה עם הבנים", מסבירה דניאלה, 19. "הכל שם נורא מתאים לאווירה של השיר".

והאיפור הכבד שלכן?

"זו יציאה כזאת, זה מאוד שונה. אני מאוד אוהבת את האיפור הזה, האודם האדום החזק וכל היתר. מתי אשים על עצמי איפור כזה, אם לא בקליפ? ביומיום אני לא מתאפרת ככה".

והלבוש הפרובוקטיבי?

"הוא לא כל כך פרובוקטיבי, אנחנו רק חושפות רגליים, ובכל מקרה אנחנו לא הראשונות שמצטלמות ככה. בהתייחס למה שאני רואה היום ב-MTV, זה לא נורא חשוף. זה בדיוק כמו ללכת עם חצאית מיני ברחוב, שלא לדבר על בנות שהולכות כל יום עם חולצות בטן וג'ינס נמוך-נמוך-נמוך. בכלל, איך שאנחנו נראות זה לא העיקר, זה לא בקטע של לצלם את הרגליים ואת הגוף שלנו. זה רק חלק מהעניין, שמכניס את הכל לאווירה. לא צריך להתייחס לזה יותר מדי, אלא למוסיקה".

אפילו שאתן משדרות סקס?

"זה לשדר תדמית מסוימת, לא בהכרח סקס. אני לא מתלבשת וחושבת איך לשדר סקס. שכל אחד יקרא לזה איך שהוא רוצה. כשישבנו על הקונספט של הלבוש עם הסטייליסטית, זה בכלל לא היה בכיוון של סקס, אבל אם גבר מסתכל על זה ככה ורואה את זה כך, אז שיראה".

שרונה ודניאלה משדרות משהו פוזאיסטי קליל, לא מאיים ולא מעמיק. כך גם המוסיקה שלהן, שמוגשת ב"השיר הזה" בפלגמטיות ילדותית מתפנקת של בנות מקהלת בית ספר, שכאילו לא בילו יום אחד אצל מורה לפיתוח קול ("פיתוח קול באמת לא עשינו", מודה דניאלה. "לא מרגישה שאני צריכה כרגע. אז אני לא נשמעת כמו סלין דיון. אני רוצה דווקא להישאר עם הקו הטבעי של איך שאני שרה"). אבל דווקא החיספוס ה"חובבני" הזה בשירה, על גבול הזיוף כאילו, עושה לשיר משהו מרענן ושונה. כך גם המלודיה שובת הלב, שמדגישה שוב שהתפוחיות לא נפלו רחוק מדי מהעצ-ביקה. שרונה המלחינה גם מנגנת בקלידים, בעיבודו-הפקתו המוסיקלית של אסף אמדורסקי, שגם מוסיף לתמהיל המינימליסטי שרקח גיטרות, בס ותופים.

עקב הצלחת השיר ברדיו, שרונה ודניאלה כבר רשמו שתי הופעות טלוויזיוניות ראשונות, ב"אקזיט" ואצל יצפאן, ודניאלה מגלה שבמקביל לעבודה הסופית על האלבום, "אנחנו עובדות גם על מופע גדול, מטורף, ענק, עם הרבה הפתעות, הרבה נגנים, הרבה זוהר, הרבה אנרגיות טובות - מופע כמו שרואים בחו"ל".

או כמו שאבא עשה בשנות ה-70.

"גם עכשיו הוא עושה את זה בהופעות שלו. יכול להיות שזה בא מזה, ויכול להיות שזה בא מלהסתכל על אמנים מחו"ל. אני מגיל צעיר כבר חולמת על במות".

אם כבר מדברים על אבא, גם הוא מעורב באיזשהו אופן בהפקה?

"לא באופן אמנותי ולא באופן מוסיקלי".

רק בעצות אבהיות?

"בדיוק".

את "השיר הזה" הלחינה שרונה. גם את יצרת באלבום?

"שירים אחרים באלבום אני הלחנתי, ושרונה ואני מלחינות גם הרבה פעמים ביחד. אני מקווה שאהיה זמרת עוד הרבה שנים ושישמעו את מה שהלחנתי".

מה לגבי טקסטים?

"אם כבר מישהי כותבת, אז זו יותר אני. אבל כשאני רואה איך שאמא שלי כותבת, אז זה יותר היא. אני מרגישה שאם יש לנו כזו תמלילנית בבית, אז חבל לא לנצל אותה. אין לי אגו כל כך מנופח שאני חושבת שאני כותבת יותר טוב ממנה. בהלחנה יש לי באמת הרבה ביטחון ובכתיבה פחות, אבל עם הזמן זה בא, כי זו עבודה משותפת ואם חסרה מילה, או נתקעים עם הלחן, אז זה נעשה ביחד".

ממתי החלטתן להתהוות כצמד מוסיקלי?

"אני בערך מגיל 3... מאז שהתחלתי לקלוט בערך מה אני ומי אני. בוא נגיד ששרתי עוד לפני שהתחלתי לדבר שוטף, כבר אולי בגיל שנה. כל החיים, או מאז שאני במודעות, אני יודעת שזה מה שאני רוצה לעשות. תמיד עסקתי בזה באיזושהי צורה. הייתי בכל הלהקות, בלהקת בית ספר, בלהקת ריקוד, הייתי הכוריאוגרפית של כל הדברים, השחקנית הראשית של כל ההצגות. שתינו היינו מופיעות בבית להורים, מקליטות את כל האירוויזיונים ושרות בשפות שאנחנו לא מבינות. שרונה לא ידעה שהיא באמת רוצה את זה. היא אהבה את התחום בדיוק כמוני, אבל לא ידעה שזה מה שהיא רוצה לעשות. וכנראה שאני סחפתי אותה יחד איתי, כי אני כל כך הייתי בטוחה בזה. תמיד היינו ביחד מנגנות על פסנתר ושרות ורוקדות. היינו משמיעות אחת לשנייה שירים, וכששרונה השמיעה לי את השיר הראשון ('זאת אהבה'), חשבנו פשוט להוציא אותו. הקלטנו אותו אצל חברים, אבל לא התחלנו ללכת לאולפנים רציניים ולמעבדים. ישבנו עם טכנאי ועשינו הכל לבד. לדעתי זה אחלה שיר, אנחנו מאוד אוהבות אותו, אבל ההפקה לא היתה כנראה מספיק ברמה. נקליט אותו שוב, לאלבום".