על המדף: חמישה דיסקים חדשים

The Very Best Of Sheryl Crow

קרואו היא תעלומה בעיני. נכון, היא נראית לא רע ויש לה קול נעים ויכולת הגשה חביבה. אבל כמוה יש עוד אלפי זמרות בארה"ב. מה הפך דווקא אותה לאחת הזמרות המצליחות בעולם, נשגב מבינתי. אלבום האוסף שלה, שמלקט 16 קטעים מהקריירה שלה, לא ממש מספק הסבר.

קרואו נעה לאורך הקריירה בין הרוק, הקאנטרי והפולק - כשהיא מצליחה שלא להרגיז אף אחד, ולהתחבב על קהלים שונים בטעמם. מצד אחד, השירים שלה מספיק קליטים כדי להתחבב על ההמונים, ומצד שני, הם נזהרים שלא לעבור את גבול הקיטשיות, מה שמאפשר גם ליוצרי הרוק הזועם יותר לפרגן לה

ובכל זאת - אם אתם נמנים על חובביה של קרואו שלא רכשו את תקליטיה, ודאי תהנו מהאוסף שכולל בין השאר את הלהיטים All I Wanna Do, My Favorite Mistake, It Makes You Happy ואחרים. (גבע קרא עוז)

Barbarella - Lounge Sessions

אוסף לאונג' חדש של הליקון בשיתוף עם ברברלה, לאונג'-בר, אותו פוקד הרזידנט ותקליטן הטראנס, O-Fear, מ-USTA. בן הכלאיים הזה, בין לייבל תל-אביבי, לאונג' בר וחברת תקליטים, נראה כמו מתכון בטוח לכישלון. אבל דווקא בסשן הזה מתקבל אלבום צ'יל-לאונג' חביב ונחמד, עם נגיעות מקוריות בחלק מהקטעים. כך למשל מלהטט O-fear בין יזהר אשדות, אקס תיסלם, תחת השם Foggy White, עם נעימה אתנית-משהו, שמזכירה קצת קטעים מסדרת ספיריטס אוף דה וורלד, ובין באבאגנושקה, מאושיות הטראנס הנערצות שפונה באוסף לקטע ברייקביט, עם קליקים ונקישות והרבה מלודיקה עדינה ואוורירית.

מדובר בהחלט באלבום שווה לכל נפש, מי שרוצה להתרגע מול אח מבוערת בחורף (או תנור סלילים פושט תוצרת הארץ, אם אין לכם אח מבוערת), או סתם לשבת בבאר אפוף עשן, להשתקע בספת עור רכה עם איזה ברנדי טוב ולתת למוזיקה לעשות את שלה. (ליאור אבידב)

ג'ז פוגש קלאסי - Rhapsody in jazz

החיבור בין ג'ז למוסיקה קלאסית הפך פופולרי בסוף שנות השישים, כשהחלו להרחיב את גבולות המוסיקה הפופולרית ולמזג ז'אנרים. האוסף הזה יגונה על ידי אנשי הג'ז השרופים ויחטוף יריקות ממעריצי באך, שיתחלחלו מהמעשים שמבצע ז'אק לוסייה ביצירות הגאון מלייפציג.

אבל כמו הרמיקסים האלקטרונים לעבודות ג'ז של חברת "Verve” – גם כאן שוחרי האקלקטיות ימצאו נחת מרובה וכמה שערים לעולמות לא מוכרים מדי. ג'נגו ריינהרדט, הגיטריסט הצועני האגדי, מטפל במלחין הנורווגי גריג באופן מעניין ביותר (קטע מס' 13) מישל קמילו עושה חסד עם הקונצ'רטו השחוק מרוב השמעות לאראנחואז, רביעיית הגאז המודרנית לוקחת את באך לטיול במחוזות מפתיעים וה"סווינגל סינגרס" מקסימים עם הביצוע הווקלי ל"קוראל מספר 1". בסך הכל, 14 קטעים מוצלחים ברובם, עם קינוח טעים ויצירתי של לאלו שיפרין. (בועז כהן)

Big Star Story

בין 1971 ל-1975 פעלו ביג סטאר בממפיס, טנסי, בתוך בועה אלטרנטיבית שבה התרחשו ונוצרו קטעים יפהפיים, שבזמן אמת לא הוערכו כפי שהיה ראוי להם, אבל השפעתם היתה לטווח הרחוק. אלכס צ'ילטון הוכר כגאון, 10 שנים מאוחר מדי, כשכריס בל, שותפו ללהקה וליצירה כבר לא היה בחיים, והתקליטים של "ביג סטאר" היו פריטי אספנים קשים להשגה.

האוסף הזה, שמתיימר לחשוף את "הסיפור של ביג סטאר", הוא מסוג הדברים שעושים נזק יותר מאשר תועלת למורשתה של להקה. בחייה הוציאה הלהקה רק שלושה אלבומים, "הראשון" (1972") "רדיו סיטי" (1974) ו"סיסטר לאברז" (1975) השלישי, שאחריו נהרג כריס בל בתאונה – מה שהביא את הקץ לפעילותה של הלהקה.

האוסף הזה הוא גיבוב של קטעים, לא בהכרח מוצלחים ו/או מעניינים, והדבר הטוב היחיד בו הוא בזאת שהוא מעורר שוב התעסקות ב"ביג סטאר", להקה ש(עדיין) מעט מדי אנשים בעולם מכירים. חוץ מזה, אין בו טעם רב ולמעשה בשני דיסקים (הראשון והשני, שהועלו על ת"ק אחד, והשלישי המעולה) אפשר למצות את איסוף החומר של ההרכב האלטרנטיבי המשובח הזה. (בועז כהן)

Elliot (הפקה עצמית)

הרכב הרוק "אליוט" מורכב ומנם משלישיית יוצרים ישראלים, אך מצליח לרחף בהצלחה במחוזות האנגלית - מתחם מאתגר בו רבים וטובים איבדו את עצמם. שיתוף הפעולה המוזיקלי הפורה בין הגיטריסט אלון כספי לבסיסטית טליה פרי, יחד עם התופים השמנמנים של חגי פרשטן, הצליחו להמיס את חומות החשדנות שלי כבר בתחילת האלבום.

14 רצועות קצרות ורזות, בעלות גיטרות דחוסות וטעונות, נעות בהצלחה בין רוק מתקדם, נויז מלוכלך ועד לרגעים שקטים יותר בליווי פסנתר וגיטרות אקוסטיות. אלבום הבכורה של "אליוט", לא עושה חיים קלים לאוזן, אך שווה השקעה למטיבי לכת. (ארז ארליכמן)