המשק בדצמבר: סיום מוצלח לשנת 2003?
כלכלני I-Biz מנתחים את נתוני הלמ"ס ומציגים את עמדות הבעד והנגד לגבי הקביעה אם המשק באמת ב"צמיחה". בכל מקרה מדובר בתהליך איטי
הסיפור של דצמבר הוא ביום האחרון שלו. לא, איננו מתכוונים לעובדה שתקציב 2004 לא אושר בכנסת. לאחר כל המו"מים הפוליטיים, האישור יבוא - כנראה, בקרוב. אם התקציב יפתור את בעיות המשק, זו שאלה אחרת.
אנו מתכוונים לפרסום האומדנים החדשים של התמ"ג ורכיביו (מה שהכלכלנים מכנים "החשבונאות הלאומית"). לאחר כל מה שנכתב על נתונים אלה ב-24 השעות מאז פרסומם, קשה להיות יצירתי. אבל, ננסה.
נשחק, קודם כל, את תפקיד הקטיגור. 1.2% גידול בתמ"ג – זאת צמיחה?! הרי בשנים 1998-1997, שנחשבו כשנות מיתון (אלה הדוגלים בתחילת המיתון עם פרוץ האינתיפאדה, שוכחים שהמיתון התחיל למעשה בשנת 1996, עם הספקה בדרך של כשנה וחצי ב-1999-2000, בתקופת הגיאות בהיי-טק), קצב גידול התמ"ג היה יותר מפי שניים הקצב ב-2003.
וגידול התמ"ג ב-2003 לא הספיק למנוע המשך הירידה בתמ"ג לנפש, זו השנה השלישית ברציפות.
ואם, אמנם, ה"צמיחה" של שנת 2003 נבעה בעיקר מגידול הייצוא (5.5%), התפתחות בהחלט חיובית, האם אנו חוזרים, למעשה, למודל של 2 כלכלות שאפיין את השנים 1999-2000, כאשר הצמיחה מוטית-יצוא ההיי-טק פסחה כמעט לחלוטין על המשק המקומי? האם זו ההתאוששות המיוחלת שאנו מחפשים?
ו...ו...ו... נאום הקטיגור יכול בהחלט להתארך.
בואו נחליף כובעים, ונשחק את הסניגור. בראש ובראשונה, הצריכה הפרטית, שעלה ב-2% ב-2003. לא משהו, אתם אומרים, אפילו לאחר אפס גידול בשנת 2002. 2% גידול מספיק רק לעצור את ההתדרדרות בצריכה לנפש, ותו לא.
אבל יש אולי יותר. הצריכה השתפרה במשך שנת 2003, מקצב גידול של 1.3% במחצית הראשונה, במונחים שנתיים, ל-7.8% במחצית השנייה, תוך גידול מכובד בצריכה לנפש.
רגע, אתם אומרים, כל ההאצה הזו נבעה מרכישות מוגברות של מוצרים בני קיימא. מכיוון שמוצרים אלה הם לרוב מיובאים, מה לזה ולגידול בתוצר?
לא נכון. לא "לא נכון", שלא היו רכישות מוגברות של מוצרים בני קיימא במחצית השנייה (גם לעובדה זו יש משמעות מחזורית אפשרית), אלא שגם בניכוי מוצרים אלה מסך הצריכה, נשארת האצה מ-1.2% ל-5.9% בין שתי מחציות השנה. לא רע, נכון?! לצריכה למעט בני קיימא - שהיא החלק הגדול של הצריכה - יש אכן השפעה על התוצר המקומי.
ואם מדברים על מחציות השנה, כדאי לציין שגם גידול הייצוא הואץ במהלך השנה, מ-3.9% במחצית הראשונה ל-8.1% במחצית השנייה. כנראה שהשפעת ההתאוששות הגלובלית על המשק הישראלי הולכת ומתעצמת.
והייבוא, שהתכווץ ב-8.6% במחצית הראשונה, תפח בקצב של 10.2% במחצית השנייה. האם שכחנו שהייבוא יכול להיות אינדיקטור מהימן של הפעילות הכלכלית בישראל (הרי הוא מופיע במדד המשולב לבחינת מצב המשק של בנק ישראל, שאחרי פרסום המדד לנובמבר, השתכנע שהתחילה התאוששות. ראה גרף מימין).
נשארנו עם ההשקעות, הסממן המובהק של צמיחה עתידית. צר לנו, אתם אומרים, ההשקעות בנכסים קבועים המשיכו לרדת בשנת 2003, ב-4%.
יש טענה נגדית? כמה, אולי. ראשית כל, הירידה הואטה מאד לעומת זו של 2002 (9.2%-). תשובתכם: לא משכנע. ננסה זאת. ההשקעות נוטות להגיב בפיגור ביציאה ממיתון: לא פלא שבמיתון ארוך ועמוק כמו המיתון הנוכחי, הפיגור עלול להיות אף הוא ארוך במיוחד. רוב התחזיות מצביעות אמנם על התאוששות מסוימת בהשקעות אלה בשנת 2004.
שכנענו, בגדול? יש כמובן, נתונים נוספים שעדיין מציגים פסימיות, ושספקיהם אינם מבינים את האופוריה מנתוני התמ"ג. דוגמה טובה אחת היא מדד מנהלי הרכש, שנשאר מתחת לרמה של 50 (וכך מסמן המשך ההתכווצות הפעילות התעשייתית) לאורך כל שנת 2003 עד חודש נובמבר (גרף מימין).
אולי מה שאפשר ללמוד מגידול התמ"ג בשיעור 1.2% בלבד (וכן מהתחזיות הלא כל כך ורודות לגבי המשך הצמיחה בשנת 2004) וכן מההתנגשות בין נתונים שונים הוא שאף אם היציאה מהמיתון התחיל, היא תהיה איטית מאד.
מומלצים
