הכל צפוי, והרשות מקומית

רוב אוכלוסיית המדינה גרה בערים, מי בפריפריה ומי בערים הגדולות. רבים סובלים כל בוקר כשהם נוסעים חצי שעה מהבית לעבודה (ומרחק של קילומטרים בודדים)  בגלל שאין תחבורה ציבורית סבירה. כשהם חוזרים הביתה הם סובלים מאותם פקקים וגם מחיפוש מפרך אחר חניה. בנוסף, כמעט כל שנה מועלים תעריפי הארנונה כשאין לתושבים יכולת או כוח למחות, וכאשר מגיע יום הדין אחת לחמש שנים (הבחירות לרשויות המקומיות) הם לא ממש יוצאים מקליפת האדישות שלהם.

לפיכך, סל צריחה של השבוע יוקדש לעיריות ולמפגעיהן.

זכות התושב לחנות

כותב לנו א' (41, נשוי + 4, השם המלא שמור במערכת). הסיפור שלו הוא על עיריית תל אביב, אבל הוא נכון לכל רשות מקומית בארץ:

"עד לפני כשנה הייתי תושב בעיר ת"א. שילמתי במהלך 23 השנים האחרונות ממיטב כספי עבור ארנונה לביתי וארנונה מופקעת לבית העסק של אשתי, מים, אגרות חינוך, קנסות חנייה ותעריפי חנייה בחניונים המורשים, כרטיסי תושב ועוד כהנה וכהנה. באתי מדי מספר שנים להצביע, בלית ברירה, סותם את אפי מריח שחיתות הבחירות, עוצם את עיני שלא לראות את שלטי החוצות של המועמדים לראשות העיר ומסעות הבחירות שלהם הממומנים מכספי הציבור.

"ניסיתי לעשות מעבר לחובות התשלום השוטפות שלי, כאזרח העיר החזקה בישראל: ניסיתי את כוחי בהקמת מספר פרויקטים התנדבותיים למען הקהילה. עזות הפנים והשחיתות הפוליטית בה נתקלתי הביאו אותי לסגת.

"לפני כחודשיים קיבלתי הודעה, ללא התראה קודמת, על עיקול הרכב שלי שבוצע על ידי העירייה, בתואנה שלא שילמתי דו"חות חניה. מדובר בארבעה דו"חות חניה של השנים 96-98, על סך 340 שקל, שצברו כפלי קנס, ריבית והצמדה עד לסכום כולל של 1,981 שקל. בשבוע שעבר  נתלה על דלת ביתי שלט המתריע על הליך הוצאה לפועל תוך 24 שעות ע"י שוטר. פניתי מיידית למשרדי אגף הגבייה והתבשרתי ע"י רחלי הפקידה שעלי לשלם 2,520 שקל, הכוללים גם את עמלת העיקולים שבוצעו ללא התראה. ניסיתי לדבר על ליבה אך נתקלתי בקיר אטום. לפי הנתונים וההנחיות שבידיה הודעות על הקנסות נשלחו לביתי בת"א ולכן אין סיכוי שיופחת הסכום הנתבע. שילמתי את הסכום בכרטיס האשראי שלי, מכיוון שאינני מעוניין שארבעה בני יראו שוטר מגיע הביתה לגבות ממני כספים.

"אינני זוכר אם אכן קיבלתי בדואר את הדו"חות. אני נוהג לשלם את דוחות החנייה שלי במועד, למרות שתמיד עשיתי זאת בחירוק שיניים כי הזכות של התושב לחנות איננה מכובדת ע"י העירייה. חובתו לשלם קנסות מבוצעת בצורה כוחנית, ללא די התראות ולאחרונה כנראה גם תוך שימוש בעיקולים ובכוחות המשטרה, כאילו שאין למשטרה דברים חשובים יותר לעשות, כמו לשמור על בתינו ורכבינו מפריצות וגניבות.

"ואני שואל - אם מערכת החוק והצדק הישראלית מאפשרת למוסדות הציבור לדחות תשלומים לספקיה מצד אחד, ומצד שני לגבות ריבית נשך תוך שימוש בכוח, לאן נגיע?"

ארנונה לפיתוח המשכורות

לקראת כל סוף שנה, ללא שום קשר לאינפלציה, מבקשות הרשויות המקומיות להעלות את תעריפי הארנונה. למזלנו, לא הן מחליטות על כך, אלא חברי הכנסת. וכך, בשנה שעברה לא הועלו התעריפים בגלל הבחירות הכלליות, והשנה הם לא הועלו בגלל הבחירות לרשויות המקומיות (כדי שהתושבים לא יכעסו וזה יתבטא בקלפי).

ארנונה היא מס עירוני שאמור להיות מופנה לרווחת התושבים (פינוי זבל, גינון, חינוך ועוד). אלא שחלק ניכר מהמסים מוקדש לפיתוח משכורות עובדי העירייה. בנוסף, הארנונה - בניגוד למסים אחרים - אינה מתחשבת בהכנסת התושב. אפשר כמובן לערער, אבל זו פרוצדורה ארוכה ומייגעת.  זאת ועוד - אפילו אם אתם גרים באזור שמשום מה לא מקבל שירותים מהעירייה - אתם מחוייבים בתשלום ארנונה.  

לסיכום - ניתן לומר כי דיני הארנונה, גבייתה ודרכי הערר עליה מבוססים ככל הנראה עדיין על החקיקה והתפיסה המנדטורית. על חוק יסוד כבוד האדם וחירותו לא כל כך שמעו ברשויות המקומיות.

(שלומי דונר)

לעג לרש

עיריית תל-אביב משקיעה מאמצים רבים באכיפת חוקי החנייה לאורך רחוב אבן גבירול. מתחת לכל עץ רענן ניצב לו פקח, ודואג למימוש חזון "נתיב תחבורה מהיר" לנכנסים וליוצאים מהעיר.

בדרום העיר, כצפוי, גם הפיקוח מוזנח. בשדרות ירושלים ביפו, שבהן קיים נתיב לאוטובוסים, חונות מכוניות באין מפריע, וגורמות לפקקי ענק.  צחוק הגורל הוא שבאותן שדרות בדיוק, הציבה חברת נת"ע (נתיבי תחבורה עתידיים) שלטי ענק, המכריזים על עבודות לקראת הקמת הרכבת הקלה.  בתמונות נראית רכבת בוהקת חוצה את שדרות ירושלים. 

המציאות, כידוע, אפורה הרבה יותר, בעיקר מפיח של אוטובוסים. והשלטים? הם לא יותר מלעג לרש, בעיקר לרש שנוסע באוטובוסים שתקועים בשדרות ירושלים.

(אורן רייס)

אין איכות סביבה בדרום

בעיריית תל אביב ממשיכים להפלות בין תושבי הדרום לצפון. ב"מידעון" החודשי שנשלח בתחילת דצמבר לעובדי העירייה, מנה מנכ"ל העירייה, מנחם לייבה, שורה של אירועים ופעילויות שערכה העירייה וכן כאלה שהיא עתידה לבצע בקרוב.

אחד מהם הוא פיילוט של מיחזור נייר עיתון שהחל בימים אלה – בצפון העיר כמובן. כמי שנושאי איכות הסביבה קרובים לליבו, שמחתי לקרוא את הפרק הזה ב"מידעון", שכן זמן רב שעיתונים ישנים מוצאים את דרכם לפרחי הזבל ומשם למזבלות, בעוד שניתן למחזר את הנייר ולהקטין את הפגיעה בסביבה.

אבל מדוע בחרה העירייה למקם את הפיילוט (שיימשך שנה) דווקא בשכונות רמת אביב ג' ותל ברוך צפון, ולא לנסות ולמקם כמה מרכזי איסוף גם בשכונות אחרות, גם בדרום העיר? האם באזורי הדרום לא קוראים עיתונים? האם לתושבים בשכונות האלה חשובה פחות הדאגה לסביבה? וגם אם בעירייה חושבים שאכן זה המצב, זו בדיוק ההזדמנות לאפשר לתושבים שכונות יותר חלשות מעורבות בטיפוח הסביבה ומודעות לגבי חשיבות איכות הסביבה בכלל.

לשם ההגינות אציין, כי בעירייה מבטיחים שאם הניסיון בצפון יצליח תיבחן הרחבתו לאזורים נוספים בתום שנת הפיילוט. עם זאת, זה עדיין לא מנטרל את תחושת האפליה.

(דוד הכהן)

רוצים להוסיף משלכם? ליחצו על תגובה לכתבה וכיתבו לנו.