חונים ובוכים

סקר ארצי של מחירי החניה בחניונים, שערכה רשות ההסתדרות לצרכנות, מראה שהמחירים לא מפסיקים לטפס ומגיעים עד ל-30 שקל לחניה של שעתיים-שלוש. איך להקטין את ההוצאות החניה

יהודית יהב פורסם: 06.02.04, 09:33

נהגים רבים מדווחים, כי באחרונה קל יותר להשיג מקומות חניה פנויים במרכזי הערים, הן בשעות היום העמוסות והן בערבים, באזורי הבילוי. יש המסבירים זאת במיתון המתמשך, בירידה בשימוש ברכב פרטי ובעלייה בשימוש ברכבת. המספרים הרשמיים לשנת 2003 מחזקים זאת: בראשונה בתולדות המדינה ירדה מצבת כלי הרכב בישראל ב-0.2%.

נתונים אלה לא מפריעים לבעלי מגרשי חניה רבים בארץ להמשיך ולגבות מאיתנו סכומי עתק. המחירים גבוהים במיוחד באזורים שבהם אין הרבה מקומות חניה מוסדרים (כחול-לבן) ולנהגים אין ברירה אלא לחנות במגרש.

רשות ההסתדרות לצרכנות פועלת כבר מספר שנים לקידום הנושא ועורכת מדי שנה סקרי מחירים בחניונים רבים ברחבי הארץ. מתברר שפרסום סקרים אלה מצליח לעתים להשפיע על המצב בשוק. כך, לדוגמה, חניון גולדה בת"א (הסמוך לבית-המשפט, למוזיאון ולאופרה הישראלית), שנהג לגבות עד לא מכבר סכום עתק של 24 שקל לשעתיים ראשונות (אפילו אם הסתכמו ב-5 דקות) – הוריד באחרונה את המחיר ל-12 שקל לשעת חניה, עד למקסימום של 60 שקל ליום שלם.

כך או כך, מחירי החניה באזורים המבוקשים מרקיעים שחקים, ואנחנו מוצאים את עצמנו משלמים לעתים כ-30 שקל על חניה של שעתיים שלוש. רשות ההסתדרות דורשת להקים ועדה ממשלתית, שתקבע רף מקסימלי לתשלום בחניונים המבוקשים.

מדחנים בלי עודף

לבקשת ידיעות אחרונות, ביקרו אנשי מחלקת הסקרים של רשות ההסתדרות לצרכנות, בראשותה של חני מונין, ב-63 חניונים מרכזיים ב-6 ערים ברחבי הארץ. המשתנים שנבדקו הם: מחיר לשעת חניה, מחיר לשעה נוספת, מחיר ליום שלם, מחיר למנוי, גודל החניון וכן תנאי המקום (האם המגרש סלול, מסומן או מקורה).

בנוסף, בדקנו את מחירי החניה לצידי המדרכות. מחירי החניות לצידי המדרכות (כחול-לבן) אמנם נקבעים על-ידי הרשויות המקומיות והם זהים בכל השיטות. הבעיה שברוב המקרים משלמים עבור שעה מלאה גם אם חונים רק לדקות ספורות. בערים מסויימות ישנם אמנם מדחנים שאותם אפשר לתכנת 'בדיוק', אך צריך לחזור אליהם בזמן כדי 'להאכיל' אותם שוב ושוב.

בעיה נוספת במדחנים: הם אינם נותנים עודף, כך שצריך להצטייד במטבעות מדוייקות של כסף קטן. כדאי גם לשים לב לכך, שרוב המדחנים אינם מנפיקים קבלה, שנחוצה לעתים למקום העבודה.

אשר לכרטיסי הגירוד – חסרונם הוא בכך שצריך לשלם עבור שעה מלאה גם אם חונים דקות ספורות, וכן בצורך להחזיק בתא הכפפות כרטיסים שונים כמעט לכל עיר. כמו כן גילינו, שפיצוציות רבות 'עושות קופה' על גב הכרטיסים, והן גובות עבור צרור כרטיסים מחיר גבוה יותר מאשר המחיר הרשמי שנקבע על-ידי הרשות.

השיטה היעילה ביותר לחניה היא כרטיס "איזי פארק". כאן משלמים רק על הזמן שחונים (גם אם מדובר ב-3 דקות) ואין צורך להתעסק בגירוד או לפשפש בכיסים בחיפוש אחר כסף קטן למדחן. ניתן להשתמש בו בכל הערים בארץ ובכל המדרכות הצבועות כחול-לבן, ולאחר שמסגלים מיומנות בשימוש – 'מבזבזים' על הטיפול שניות ספורות בלבד – ואפשר ללכת בשקט לעניינינו בלי לחשוש שהזמן עבר.

החסרונות שמצאנו בשיטה זו הן בצורך לטעון את הכרטיס מדי פעם בעמדות הטעינה, וכן במחירו ההתחלתי הגבוה (109 שקל). לכן מיועד כרטיס זה לכאלה שמסתובבים הרבה בארץ, או לתושבי ת"א, הנהנים מתעריפים מופחתים בעירם. נהגים אלה יכולים לחסוך הרבה כסף בעזרת הכרטיס.

אשר לסקר החניונים של רשות ההסתדרות לצרכנות, חשוב לסייג ולומר כי לא מדובר בסקר שמשקף את התמונה הממוצעת בחניונים בכל העיר או בכל הארץ, אלא רק לערים שנבדקו ולאזורים שנסקרו. עם זאת, הסקר מקיף למדי ולכן ניתן בעזרתו להגיע למספר מסקנות:

• בגבעתיים הכי יקר. אם חשבתם שתל-אביב היא היקרה ביותר בחניה, הרי שטעיתם. גבעתיים הסמוכה מסתמנת כמקום היקר ביותר לחנות בו. מחיר החניה בחניון בית הוורד מגיע ל-16 שקל לשעה (או 70 שקל ליום שלם), הרבה יותר מהחניות הכי יקרות בת"א ובירושלים (12 שקל לשעה בחניון גולדה בת"א או בחניון ליד כיכר ציון בירושלים).

• קשה באיכילוב. ברוב החניונים הסמוכים לבתי-החולים בארץ גובים 12 שקל ליום שלם. לא כך בבית חולים איכילוב בת"א, שם גובים לפי שעה: 10 שקל לשעה ראשונה, 10 שקל לשנייה ומשעה שלישית 5 שקל לשעה. אמנם החניון ממוקם באזור מרכזי ועל קרקע יקרה, אך לא סביר שאנשים הנאלצים לסעוד את קרוביהם בבית החולים - ישלמו עשרות שקלים מדי יום.

• יקר לסטודנטים בת"א. אפליה נוספת לרעת צרכני השירותים בת"א מצאו אנשי הרשות בחניון אוניברסיטת ת"א ברמת אביב, שבו נאלצים הסטודנטים והמבקרים לשלם לפי שעה. זאת לעומת החניונים של הטכניון, האוניברסיטה העברית ואוניברסיטת חיפה, שאינם גובים תשלום כלל. מפתיע שגם באוניברסיטת בן גוריון בבאר שבע גובים עבור החניה, למרות שרוב הסטודנטים גרים במרחק הליכה מהאוניברסיטה.

• מנצלים את הים. כך גם לגבי החניונים ליד חופי הים. בתל-אביב מנצלים את הקיץ ואז נפתחים למשך חודשים חניונים יקרים לאורך הטיילת, בעוד שבחיפה החניה מול חופי הים היא בחינם. מצד שני, עיריית תל-אביב היא מבין העיריות היחידות המאפשרת לתושביה לחנות במחיר מופחת משמעותית, הן בחניונים רבים והן בחנייה מוסדרת (כחול-לבן). זאת ללא קשר לאיזור החנייה שלהם, שבו הם חונים בחינם.

• אפשר גם חצי שעה. ישנם חניונים, המפצלים את שעת החניה הראשונה לשניים: המחנה את רכבו עד חצי שעה ישלם את מחצית הסכום של שעה שלמה (או קרוב לכך). נקודה זו חשובה במקומות שבהם הנהג אינו צריך להתעכב, כמו בליווי קרוב לתחנת הרכבת או בהגשת מסמכים לפקיד כלשהו. במקרים אלה מחיר שעת חנייה שלמה גבוהה למדי.

• מינימום שעתיים. נמצאו חניונים, שדווקא מחברים את התשלום עבור שתי שעות החניה הראשונות (כמו בדיזנגוף סנטר בת"א). גם שיטה זו אינה הוגנת, שכן לעתים אין אנו זקוקים כלל לזמן כה רב לסידורים שלנו ואפילו לא לישיבה בבית קפה.

• תעריף יומי. אם מתכוונים לחנות לזמן ארוך, כדאי לשים לב לחניונים שגובים לפי תעריף יומי. במקרים אלה מסתמנים מספר חניונים כמשתלמים ביותר, בתנאי שתשאירו שם את המכונית לכל היום: נמל ת"א, רכבת צפון ושוק הכרמל בת"א, חניון התחנה מרכזית הישנה בחיפה וחניון ברח' הדסה במרכז העיר באר שבע (10 שקלים לכל היום).

• אפילו בבתי העלמין. מרגיז להיווכח, שרשויות מקומיות מסויימות מנצלות את חוסר האפשרות לחנות בסביבה ומאפשרות לאנשי החניונים להשתלט על כל שטח חניה פנוי. בבית העלמין בחולון, לדוגמה, החלו לאחרונה לגבות ללא הצדקה 10 שקלים מכל מי שמגיע למקום, להלוויה או לאזכרה. לנהגים אין כל אלטרנטיבה אלא לחנות בתשלום, גם אם מדובר בחצי שעה קצרה. לא נראה שמישהו נשאר במקום זה שעות ארוכות.

מחירי חניונים מרכזיים: