לא חשוב הגיל, העיקר האריזה

אבל אז, שם, מול המקרר בסופר, נזכרתי בתשדיר הפרסומת של תנובה: בחור חביב עורך לו קניות להנאתו, כאשר לפתע הוא מזהה, בתוך מקרר מוצרי החלב חבר ותיק שיושב על המדף. כמו מעצמו נשלף לו משפט מפתח בתרבות הישראלית, מאבני היסוד של הווייתנו: "הי, גיל, גיל הלבן, מה אתה עושה פה!?" ובכן, הוא עושה קאמבק.

הקריין ממשיך ברקע: "כולנו מכירים אותו, כולנו אוהבים אותו, ועכשיו באריזה חדשה". וואו, איזו תחושת הקלה! הם לא השמיטו לי את הלבן מפס היצור. הם רק שינו לו את האריזה. ואכן, לאחר מבצע חיפוש יסודי גיליתי כי האריזה התכלכלה (הדומה להפליא ליוגורטים של שטראוס), היא השמלה החדשה בה הלבישו לי את הגיל.

השאלה היא האם שינוי האריזה הוא זה שיחבב את הלבן על החיך שואף המתיקות של ילדינו. הרשו לי להטיל ספק בכך. ואם אריזה חדשה לא תעשה שינוי, מדוע להחליף אותה? מה רע בלשמר מוצר לאורך שנים? מוצרים ומפעלים רבים בחו"ל מתגאים בוותק שלהם, ורושמים על גבי האריזות "since ..". מדוע דווקא אצלנו חדש (להבדיל מחדשני) נחשב טוב? מדוע להחליף לוגו או אריזה (או מנכ"ל) כל כמה שנים?

אם רצו בתנובה לחזק את מכירות הלבן, האם לא עדיף היה לה להתמקד בצרכנים הוותיקים, ולדגדג אצלם את בלוטות הנוסטלגיה? הרי אם אנחנו רוצים משהו חדש אנחנו יכולים למצוא כמעט בכל שבוע המצאה חדשה על המדף. ואם מתחשק לנו מדי פעם משהו אהוב ומוכר, האריזה היא חלק בלתי נפרד מהמוצר. אני יוצאת כאן בקריאה לתנובה: החזירו לנו את האריזה הלבנה,המרובעת, המחורצת בפסים דקיקים. הגיל היה הרבה יותר טעים בה!

פרסומת לגיל ואשל של תנובה. משרד הפרסום: גיתם.

אביטל יוגב עוסקת בייעוץ שיווקי ומעבירה סדנאות בתחומי שיווק ופרסום.