"החיים זה לא וואו"

שבע שנים לאחר צאתו של "עפולה אקספרס", סרטה העלילתי האחרון של ג'ולי שלז, החלה השבוע הבמאית, שהתרכזה עד עתה בסרטים דוקומנטרים, לצלם סרט עלילתי חדש. את הסרט "מוכרחים להיות שמח" יפיקו במשותף אמיר הראל ושידורי "קשת". עלות ההפקה מוערכת ב-800 אלף דולר.

הסרט מבוסס על תסריט של עומר תדמור ("לילה ללא לולה") ובמרכזו שמחה לוין (סיגלית פוקס), רווקה כבדת גוף בת 35 שנתפסת בעיני משפחתה ככישלון. בבוקר היא עובדת כפקידה בחנות למוצרי חשמל ובערב היא תקועה מול מסך הטלוויזיה. בין לבין היא חולמת על היום שבו תהפוך לכוכבת. היא מציעה את מועמדותה לתוכנית מציאות טלוויזיונית עתירת רייטינג ומתקבלת.

אביה (יוסי פולק), הוא אדם כבוי שמתמודד עם הזקנה ועם אשתו (רבקה מיכאלי) שממררת את חייו. המצליחן של המשפחה הוא הבן הבכור (טל פרידמן), איש היי-טק שמתגורר בשכונת יוקרה ונשוי למי שהיתה פעם מלכת הכיתה (קרן מור) וכיום מוכרת מנויי תיאטרון בטלפון. לאחר שפוטר ממשרתו ללא הודעה מוקדמת נאלץ הבן להתמודד לבד עם הנפילה.

לקח לך הרבה זמן לחזור לעשיית סרט ארוך.

"עשיתי דברים אחרים. אני יודעת שאנשים רגילים לחשוב שאחרי שאתה מסיים פיצ'ר אתה אמור להתחיל לעבוד על הפיצ'ר הבא, אבל מבחינת ההרגשה והרצונות שלי, עשייה דוקומנטרית היא לא פחות חשובה למרות שהיא לכאורה פונה לפחות קהל. חוץ מזה לוקח לדברים תהליך בישול ארוך. על התסריט הזה עבדנו שלוש שנים".

יש קווים מקבילים בין "מוכרחים להיות שמח" ל"עפולה אקספרס"?

"אני מאמינה שיוצרים עושים כל הזמן את אותו הסרט ומתעסקים כל הזמן באותם החומרים. אתה מתבשל, מתפתח, מסתכל על הדברים ממקומות שונים ומספר לעצמך סיפורים אחרים, אבל בסופו של דבר אתה מתעסק באותם החומרים והם אלה שמעסיקים אותי גם בעשייה הדוקומנטרית".

מה החומרים שמעניינים אותך?

"מה שהכי מעניין אותי זה קודם כל אנשים ובאופן אישי נשים ומערכות יחסים - גם אלה הבין אישייות וגם אלה שבתוך המשפחה. הסרט הזה מתעסק המון בבושה ובאיך שהחברה מסתכלת עליך ומקבלת או לא מקבלת אותך ובאיך שאתה רואה את עצמך".

גם ב"עפולה אקספרס" לקחת את האנטי גיבור לכאורה והפכת אותו לזוהר.

"זה נכון, הגיבורה לא נראית קלאודיה שיפר והיא מגיעה ממקום מאוד מדוכא. אני נמשכת לאנשים כאלה, זה משהו שמאוד בולט דווקא בעשייה הדוקומנטרית שם אתה מגיע לאנשים נורא אפורים ופתאום אתה מגלה שהם גיבורים ענקיים בחיים של עצמם. בשמחה אתה מתאהב לא בגלל שהיא קלאודיה אלא בגלל שהיא נורא אמיתית ולא מזייפת. גם קרן וגם טל שהם נורא כוכבים משחקים פה דמויות נורא אפורות. יש משהו מחזק בדמויות אנדרדוגיות שעושות מהלך ומצליחות כי רוב האנשים הם לא ווינרים אלא חיים באפור".

יש בסרט ביקורת על המציאות הטלוויזיונית?

"יש כאן ביקורת על העולם הזה שהוא כולו דימויים על דימויים וצרכנות ומרקטינג וחלומות - והמירוץ הזה שכולו על ריק ובו כל הזמן אנשים מתרוקנים ומתרוקנים. בסרט הטלוויזיה היא האלוהים והקניון הוא בית הכנסת. זה מתעסק במלכודת שנכנסנו אליה בעולם המערבי, כשהחוויות הנורא גדולות קורות בטלוויזיה, שלה יש כוח מאגי שיפתור לנו את הבעיות. במקרה כאן הטלוויזיה גם פותרת את הבעיות".

הקאסט מורכב מהמון כוכבים. בשביל להצליח חייבים שמות?

"כשנפגשתי עם המלהקת המשפט הראשון היה שאני רוצה שחקנים לא מוכרים וגמרתי עם הרשימה הזו... עשינו אודישנים ולקחנו את השחקנים שהכי מצאו חן בעיננו, זה לא היה מתוך מחשבה ללכת על כוכבים, ההיפך, שלא לדבר על סיגלית שהיא בכלל לא מוכרת והיא שחקנית מדהימה. ראיתי אותה בדרמה קטנה שכתב התסריטאי ונדלקתי. החיפוש היה אחרי שחקנים טובים".

"ברור. עומר הוא בחור צעיר, מוכשר ומדהים. נפגשנו במקרה ונהיה חיבור מאוד חזק. עבדנו ביחד ומאוד צפוף על התסריט. זה שהוא מחזיק איתי מעמד למרות האישיות המאוד אינטנסיבית שלי, זה ראוי להערכה. מעבר לזה אני יכולה לצטט את סטנלי קובריק שאמר שהכי חשוב זה לשמר את הראשוניות".

מציק לך הפער בין החלומות לבין המציאות?

"בזה הסרט מתעסק, בפער המטורף הזה שגדל וגדל כל הזמן בין הדימוי למציאות. זה לא סתם שככל שאתה במקום יותר נמוך, כך אתה יותר מכור לאופרות סבון. הכל אמור להיות וואו אבל החיים הם לא וואו, הם אפורים. רוב האנשים לא קלאודיות ולרוב הזוגות הנשואים אין חיי סקס מדהימים ורוב הזוגות המזדקנים לא חיים באחוזת ראשונים על הדשא. הסרט מנסה לתפוס את הרגעים האלה - ברגעים שלא עומד לו, שבורח לה הפיפי, זה סרט קשה במובן הזה".