מזרחי תיכון חדש. על מפעל החיים של שמעון מזרחי

בכלל, באותה נשימה פוליטית ואחרי החיסול הממוקד שביצע מזרחי בראשי היורוליג, צריך לשאול איפה היה הבוס הכל יכול של הצהובים בכל ההחלטות החשובות באמת. למשל, כאשר ברק וערפאת התגוששו להם בקמפ דייויד - במאני-טייים של המזרח התיכון - לא הייתם רגועים יותר אם מזרחי ולא שלמה בן עמי היה מסתובב על המדשאות ליד קלינטון?

לו היה זה בידינו היינו מחזירים אותו בזמן גם למשא ומתן עם סאדאת. מי יודע אולי הוא היה מצליח להשאיר לנו איזה חוף או שניים מסיני. היינו קוראים לו ראס-מזרחי, יד-אליהו או סתם שמעון-לנד, משחקים שש-בש עם מלצר בשם אולסי וטוחנים בונבוניירות של עלית.

בין לבין היינו שולחים אותו גם לדיונים על הגדר בהאג. היינו מסדרים לו שם איזה שרפרף קטן בצד כמו שהוא אוהב ושופטי בית הדין היו חוטפים ממנו את אותו מבט שהופך שופטי כדורסל לעיסת פלסמה צהובה ומפוחדת. אחרי הכל, אף אחד לא רוצה לשפוט כל החיים בליגת הנשים השנייה באוזבקיסטן.

ישיבת הנהלת היורוליג (צילום: איי.אף.פי)

מי שהתרחישים הללו נראים לו דימיוניים או מוגזמים ("נו באמת הוא רק יו"ר של מועדון כדורסל") טרם הפנים כנראה את ההישג הפוליטי המשמעותי ביותר מאז ה-1,000 קולות שהיו חסרים לפנינה רוזנבלום כדי להכנס לכנסת. ליד מזרחי, אפילו הנרי קיסינג'ר נראה כמו סטודנט שנה א' למדע המדינה.

ישיבת הנהלת היורוליג, בה נדחה פה אחד הרעיון להעביר מתל אביב את הפיינל- פור מעלה את מיתוס העוצמה של שמעון מזרחי לשיאים חדשים. ביבי אכל ספגטי עם ברלוסקוני, סילבן חיבר פמפלטים, לבנת זמזמה את התקווה אבל מבצע השארת הפיינל-פור הוא מפעל חיים של אדם אחד.

לאורך עשרות שנים הולך ונבנה המיתוס של שמעון מזרחי כאיש החזק ביותר בספורט הישראלי. אוהביו ושונאיו כאחד מייחסים לקיסר הצהוב מיד אליהו שליטה מאגית בכדורסל. כמו בכל אגדה אורבנית טובה, גם במקרה מזרחי ההגזמות כבר מגיעות לתחום המדע הבידיוני. לא, מזרחי מעולם לא קנה שופטים (הוא לא צריך, הם מעולם לא זחלו החוצה מהכיס שלו), מעולם לא רצה להרוס את הליגה ואין לו שום קשר לרצח קנדי או לנחיתת החייזרים ברוזוול.

הדימיון והעצלנות המזרח-תיכונית מעדיפים לקשור לראשו תכונות מיסטיות, במקום להכיר בעובדות הפשוטות: מדובר באדם מקצועי ויסודי, שטווה קשרים נכונים בחייו, ומסור עד עמקי נשמתו לקבוצה. סך הכל פועל צהוב שעושה עבודה שחורה. אוהדי הפועל ת"א וירושלים יכולים לקלל אותו עד קץ הימים אבל רק אחרי שראשי קבוצותיהם אימצו את המודל של שמעון והביאו כסף גדול, הם עשו את הפריצה הגדולה העונה. הם לא ניצחו אותו, הם הצטרפו אליו.

מזרחי הוא גם דאגן כרוני, אדם שמתקשה לשמוח אחרי שער שהבקיע, מפני שהוא מחכה לשער שיספוג. ההברזה של ולנסיה תפסה אותו קצת לא מוכן, אך מיד הוא התעשת ופתח במתקפת הנגד. ל'פלאו סיינט ג'ורדי' הוא כבר הגיע מחומם ומחומש עם העניבה הצהובה הפסיכודלית, מצגת בטחונית שהיתה מונעת את מחדל יום הכיפורים וקלטות של בנות המורדים כדי לבלבל את ראשי הליגה החרמנים.

מבצע אבטחת ההיכל נקרא 'אביב צהוב', אולי כדי להוכיח שגם במזג האוויר הוא שולט או כפראפרזה על 'אביב נעורים'. תסמכו עליו שיד אליהו בזמן הפיינל-פור יהיה המקום היחיד על הגלובוס שיוכל לעמוד בפגיעה של מטאור.

עניבה פסיכדלית (צילום: איי.אף.פי)

רק יממה לפני כן נראה כי מכבי תהיה במיעוט מזהיר בהצבעה. האיטלקים והספרדים תכננו את האמבוש. הם תיארו את ישראל כאפגניסטן ים-תיכונית (מה, אנחנו לא?) וכבר חילקו ביניהם את ההזמנות לפיינל-פור בסארגוסה. בישיבה עצמה, לעומת זאת, כלל לא נערכה הצבעה, פתאום כולם רצו לתרום ליד-שרה ולהגיע לשבוע של סמינרים ואבטחת יישובים בגוש קטיף. ככה זה, ששמעון יושב קרוב אליך, קרוב מספיק כדי שתוכל לראות לו את הלבן של העין והצהוב בעניבה. השייח יאסין נראה הרבה פחות מפחיד כשהאלטרנטיבה היא הסתבכות עם הסנדק של אירופה.