ארבע קושיות למשרד התמ"ת

1. במשרד התמ"ת יושב הממונה על הגנת הצרכן בישראל, ששמו יצחק קמחי. מדובר בתפקיד חשוב שיכול להיות משמעותי הרבה יותר בחיינו הצרכניים אם היו יוצקים לתוכו משמעות מעבר להגדרה עצמה. 

מה שצריך לעשות לגוף הנקרא הממונה על הגנת הצרכן הוא מה שעשה יורם טורבוביץ' לפני 12 שנה לגוף שנקרא הממונה על ההגבלים העסקיים. זמן קצר לאחר שנכנס לתפקיד תוקן חוק ההגבלים העסקיים מ- 1988. בהתאם לתיקון הופרדה הרשות ממשרד התמ"ס, קיבלה מעמד של משרד ממשלתי, והוקמו בה 4 מחלקות: משפטית, כלכלית, מיזוגי חברות, ומחלקת חקירות.

טורבוביץ', שקיבל מעמד מקביל לזה של מנכ"ל ממשלתי, זכה לעצמאות מוחלטת במהלכיו ועבד ישירות מול בית הדין להגבלים עסקיים ובית המשפט העליון. הוא הפך את הרשות מגוף חלש וחסר שיניים לגוף חזק ובעל סמכות וכוח. בראשותו הפכה הרשות לגוף מרכזי בכלכלה הישראלית, המגביל את פעילותן של חברות גדולות הפועלות בסביבה לא תחרותית ומונע מיזוגים שעלולים ליצור מונופולים חדשים.

קמחי צריך לקחת דוגמא מטורבוביץ', ולבקש להשוות את מעמדו לזה של הממונה על ההגבלים העסקיים. הוא צריך לחזק את מעמדו, לבקש יחידת פקחים משלו, יחידת חוקרים, הממונה על הגנת הצרכן צריך לחשוף שיניים מול גופים עסקיים שמוכרים שירותים ומוצרים.  

אז למה אתה לא עושה את זה, קמחי?

2. במשרד התמ"ת יושב גם הממונה על התקינה, גרישה דויטש. אז איך קורה שב-2003 נמצאו ליקויי בטיחות חמורים המסכנים את הציבור בכ-50% ממוצרי החשמל המיובאים לארץ, נפסלו כ-10% ממשלוחי הכסאות והמיטות לתינוקות וכ-50% ממשלוחי מיטות הקומותיים.

המשמעות של הנתונים הללו היא שמכשירים רבים מגיעים פגומים גם לבתי הצרכנים. זאת, מאחר שבדיקות היבוא מבוצעות למעשה על קבוצה מצומצמת, ההולכת וקטנה של מוצרים עליהם חלים תקנים רשמיים שנועדו להבטיח את בטיחותו ובריאותו של הציבור.

עודד טירה, נשיא התאחדות התעשיינים, במכתב לשר האוצר, הגדיר יפה את המצב בשוק היבוא וטען, כי "היבואנים הסירו מעליהם כל רסן של הגנת הצרכן והם אינם בוחלים באף דרך להשגת אישורי ההתאמה לתקן". יותר מדי פעמים אנו שומעים על מוצרים לא תקניים שנמכרו לציבור הצרכנים, ועל עונשים קלים מדי לאלו שמכרו אותם.

אז הקושייה היא לך, דויטש: מי אוכף את בדיקות התקינה ואיפה הגנה על הצרכן?

3. למס הכנסה יש מכשיר לקבלת מידע שנקרא מלשינון. למלשינון, הנמצא באתר האינטרנט של נציבות המס, מתקבל מידע הנוגע להעלמות מס של אזרחים. מוסרי המידע, שלא נחשפים באתר עצמו, אמורים לקבל מהמדינה 20%-10% מהיקף ההעלמה שנתפסה.

חקירה גלויה נפתחת רק כאשר החוקרים מוודאים שבחומר יש ממש. זאת, כיוון שיש גם מי שמנסים להעליל על אנשי עסקים בעיקר כדי לחשוף אותם לחקירות של מס-הכנסה.

אז למה, בעצם, שלא יהיה מלשינון גם למשרד התמ"ת? אלא שבמקום שאזרחים ילשינו על אזרחים, כאן ההלשנה תהיה על חנויות, רשתות וספקי שירות. מעבר לעובדה שזה ייתן כלי יותר טוב לאזרחים להתלונן, המכשיר יכול גם לשרת את המדינה שתהנה מהכנסות שייגבו מהגופים שיימצאו אשמים ושייקנסו בעקבות זאת.

גם כאן ניתן יהיה לתמרץ את האזרח שהתלונן באמצעות אחוזים מהקנס שתקבל החנות או הרשת עליה הוא התלונן.  

4. לפני קצת יותר מחודשיים נודע כי משרד התמ"ת שוקל בחיוב את בקשת רשתות השיווק להחזיר את סימון המחירים מהמוצרים עצמם אל המדפים. מה עם הצרכנים? הנוחות שלהם? הזכויות שלהם? כנראה שלשר אהוד אולמרט ומנכ"ל המשרד, רענן דינור, יש סדרי עדיפויות אחרים.

מאז ספג הרעיון קיתונות של ביקורת ציבורית, ארגוני הצרכנות שלחו מכתבים נזעמים לאולמרט ולדינור, יו"ר ועדת הכלכלה, שלום שמחון, הגדיר את המהלך כ"מלחמה של התמ"ת במשקי הבית". התמ"ת מצידו אמר כי הוא מקים ועדה שתבדוק את הנושא לכל הבטיו, אבל נראה כי העניין שקע ולא יחזור עוד לכותרות. 

השאלה היא, למה בכלל הוא הגיע לשם.