מכבי נתניה וההחלטות. הרעות

נתנייתים המומים רובצים על הדשא המכוסח, בוכים לאלוהים של פיני גרשון, ממאנים לקום, ולא מבינים איך הם ירדו ליגה. כשזה הגיע כולם התנהגו כאילו זה נחת עליהם מהחלל: מטאור של באסה קיומית, הגורל עשה בהם סיכול ממוקד.

אבל כולם יודעים שנתניה החלה את מסע הירידה שלה עוד בקיץ. להקת אשר אלון והתעויוט יצאה למסע חלם עונתי, כשבכל צומת נלקחה ההחלטה הכי גרועה שהיתה אפשרית.

החלטה ראשונה

קיץ, טרום עונה. בקופסה שוררים יהירות ושאננות: לקחנו מקום רביעי, מקסימום ניקח העונה מקום שביעי, לא אסון גדול, כי תארים אנחנו לא לוקחים וכל עוד אנחנו לא יורדים ליגה לא צריך להשתגע. המדינה מוכת מיתון, צריך להדק את החגורה, אז מה אם כל הקבוצות שמעלינו או מתחתינו התחזקו בצורה משמעותית. יש לנו כמה שחקני נבחרת, ישראל וגאנה, ויש לנו את רובן ויש לנו קהל חם ותומך ואת אחד המגרשים הקשים בליגה, הרבה קבוצות ישאירו פה נקודות. אז מה אם לנדאו זועק שהוא צריך חיזוק? אתם מכירים מאמן שלא זועק שהוא צריך חיזוק? הוא בטח רק מכין תירוצים.

אז מה אם צריך חיזוק? (צילום: גיל נחושתן)

לוקמן נפצע, אדו לא פוגע, הכלבים נובחים, הליגה עוברת כמו רכבת על הפרצוף. הקבוצה נראית רע, אבל רביד גזל הוזמן לנבחרת, אנחנו תותחים, זה הכל עניין של זמן וסבלנות עד שאדו ישחיל, ורובן לא צריך מחליף, ואנחנו גם לא צריכים את טל בנין - הוא זקן, הוא לא בכושר, יש לנו את אסי וסיהון. תוך חודש מקסימום אנחנו חוזרים לעצמנו, כי אנחנו הרי היהלומים. אתם מכירים עוד קבוצה ששלמה ארצי כתב לה שיר?

החלטה שלישית

גילי לנדאו מפוטר כי הקבוצה הרי צריכה זעזוע. באנומליה של הכדורגל הישראלי פיטורי מאמן, עם כל הצער שבדבר, הוא צעד שלפעמים נושא עימו דיבידנדים. הוא אכן צעד של ייאוש, אבל הכי קל לפטר מאמן, והמצב במילא כל כך נורא, ומה עוד אפשר לעשות לכל הרוחות? צריך לעשות את הדבר הכואב, עכשיו, לפני שיהיה מאוחר מדי. וכן, כולנו יודעים, לנדאו הוא מאמן מצוין, אבל יש אהבות גדולות שמסתיימות בגירושים.

הכי קל לפטר מאמן (צילום: ראובן שוורץ)

החלטה חמישית

רובן עטר בחור נפלא, אי אפשר שלא לאהוב אותו, כשחקן, כמאמן, ככל דבר. אלי כהן לקח אחריות לפני שיהיה מאוחר מדי. במקום להביא מישהו בעל ניסיון. שוב, אסכולת שייע כזאת, אולי אלישע לוי, מה שהיה צריך לעשות לפני חודש, הוחלט למנות את רובן שעד עתה לא אימן אפילו יום בקבוצה בוגרת. נכון, הוא היה קצת העוזר של גילי, אז מה? הביאו מאמן בגלל האישיות, לא בגלל הכישורים, לא בגלל המשימה שניצבת לפניו. עם קבוצה מרוסקת, בתוך סיר שמימיו מבעבעים כבר החוצה, איזה סיכוי היה לו להצליח? יום אחד רובן יהיה מאמן גדול, אבל למה לנסות ולהביא את היום בכוח?

אדו. יעזוב בלי למצמץ (צילום: ראובן שוורץ)

אז מה יהיה?

רביד גזל, אורי אוזן, כנראה לוברסקי, ישמעאל אדו הסקורר, במילים אחרות, כל התותחים של הקבוצה יעזבו רגע אחרי הדמעות והדרמה, בלי למצמץ. עם כל הכבוד לסמל, הקריירה יותר חשובה, ובצדק. רובן אם ישאר, כנראה שלא, ישאר עם קבוצה בינונית, עם אבי אלפסי בתור האס הגדול שלו. כדי לעלות בחזרה לליגת העל, הרי אשר אלון יצהיר שבפחות מזה הוא לא מסתפק, יידרש חיזוק רציני לקופסה. ואז שוב נדמה כי בסרט הזה כבר היינו. אולי יעצרו את התכניות לבנות את איצטדיון מרים. בקצב הזה, בית"ר נס טוברוק תהיה הקבוצה הכי טובה שתשחק עליו.