56 התוכניות הנבחרות

רק בישראל

למה אהבנו: ארז טל הצליח לקבע את עצמו כחנון הלאומי, אורנה בנאי עם לימור היא הפרחה של כולם, וסיגלית ושוקי גנבו את ההצגה באופן קבוע.

בלתי נשכח: לריסה אשת המגנט והמגהץ.

החרצופים

למה אהבנו: פוליטיקאי ללא חרצוף כאילו לא נבחר מעולם. הגירסה הישראלית ל"ספיטינג אימאג'" האנגלית מצאה בקלות את דרכה לפנתיאון התוכניות, בדיבובם של מיטב החקיינים, ביניהם טוביה צפיר ושרית סרי.

בלתי נשכח: לבנה וג'יפה, כי ככה נראית המדינה.

תוכניות לימודיות

למה אהבנו: גבי ודבי וה"מג'יק סטיק" (רק חמישה פרקים! מי היה מאמין), דבי בבית החולים מפזמת "קה סרה סרה", Here we are (מיס דינג דונג והמרכזנית המטרוללת), חשבון וביולוגיה - והכי ביזאר: ילדים הבריזו מבית הספר כדי לראות תוכניות חינוכיות.

שורה בלתי נשכחת: "חילוק באפס זו טעות, כיוון שאין לו משמעות".

גלגל המזל

למה אהבנו: השעשועון האמריקאי הגרנדיוזי נחת על המירקע הישראלי, שכמובן לווה בספיישלים. לבסוף הוא התפוגג מהמסך יחד עם השעשועונים האחרים.

בלתי נשכח: עוד לפני עידן ה-SMS ביקשו מאיתנו לבחור את נערת הגלגל.

העולם הערב

למה אהבנו: חלוצת הנונסנס הטלוויזיוני הישראלי. זאת היתה המעבדה שבה אברי גלעד וארז טל עשו את הניסויים שלהם לפני הפריצה לפריים טיים.

בלתי נשכח: "דוד שלח אותי".

האירוויזיון

למה אהבנו: בעיקר בגלל אירוויזיון 1979 ו-1999, שהתקיימו בירושלים ולא איכזבו. בהיעדר תחרויות אחרות וטקסי פרסים מותחים באמת, האירוויזיון הוא מותח העצבים הלאומי.

בלתי נשכח: Medames et Messieurs bonsoir ici Jerusalem (גבירותי ורבותי, ערב טוב, כאן ירושלים - ירדנה ארזי פותחת את התחרות בצרפתית).

תוכניות אוכל

למה אהבנו: בגלל שכל חג ומועד הם סיבה לאכילה מתמשכת, בגלל שאנחנו מבקרים אצל סבתא רק בגלל הקובה ובגלל שאנחנו תמיד בדיאטה, ההנאה מתוכניות הבישול מובטחת (גם אם אף פעם לא ננסה בבית את המתכון).

שורה בלתי נשכחת: "זה מריח נהדר".

שבתות וחגים

למה אהבנו: עמוק עמוק העצב בעיניים, בעיקר של יאפים תל אביביים. סידרה כל כך ישראלית, שמצלמת את תל אביב ואת החיים שלנו בלי פילטרים.

שורה בלתי נשכחת: "איפה הטישו, לעזאזל, אני לא מצליחה לראות את ההמשך עם הדמעות...".

סיבה למסיבה

למה אהבנו: קצת אחרי "ממני" הפכה רבקה'לה מיכאלי את הסלון שלה לאתר הפירגונים העיקרי. קבלת השבת האולטימטיבית של שנות ה-80.

בלתי נשכח: "נמצא איתנו הערב זמר שאני מאוד מאוד אוהבת".

בשידור חוקר

למה אהבנו: בזכות רפי גינת, ושורת השוטרים שישבו מאחוריו, במקום להסתובב ברחובות למצוא את הרעים.

בלתי נשכח: "להיזהר מעיסקאות מפוקפקות ברחוב".

בחירות

למה אהבנו: בזכות הגומות של ד"ר מינה צמח, בגלל ההנחיה של "זקן השבט", חיים יבין, בגלל שלימור לבנת עשתה את הופעת הבכורה שלה במטה הליכוד ב-1977.

בלתי נשכח: "שמעון פרס הוא ראש הממשלה הבא".

גחלת לוחשת

למה אהבנו: "מר מבט" חודר כמתעד אל מעמקי הקהילות היהודיות בברית המועצות של פעם, אחרי נחשול העלייה הגדול מראשית העשור הקודם.

בלתי נשכח: תחנת המעבר בווינה: מי לקנדה ומי לישראל?

המסעדה הגדולה

למה אהבנו: תוכנית טלוויזיה כאות ומופת לאחווה יהודית-ערבית במזרח ירושלים של טרם אינתיפאדה. ז'אק כהן ובסאם זועמוט בשיאם הקומי, בסידרה של אלי שגיא.

בלתי נשכח: המלצר האילם, שחטף על הראש הרבה לפני הפוליטיקלי קורקט.

חדווה ושלומיק

למה אהבנו: בלדה לעוזב קיבוץ, הפקת המקור הישראלית הראשונה עם מנחם זילברמן, שבינתיים עזב אותנו לטובת אמריקה הגדולה ויעל אביב, שהפכה למלהקת.

בלתי נשכח: "ללכת כי כולם הולכים".

חיים שכאלה

למה אהבנו: הרבה לפני שבכל תוכנית אירוח הביאו את המורה מכיתה א' של כל סלבריטאי דרגה ז', עמוס אטינגר הצליח לרגש באמת.

בלתי נשכח: "האם אתה מזהה את הקול המסתורי הבא?".

כלבוטק

למה אהבנו: כי זה היה שיעור מחנך בצרכנות, החל בעידן המנומס של דניאל פאר ועד מתקפת הרב החרמן של רפי גינת. אם תרצו אין זו אגדה. התוכנית שמוכיחה שפראיירים זה לא בבית ספרנו.

בלתי נשכח: הקוליפורמים, שקילקלו לנו לכמה זמן את ההנאה מהניגובים.

מבט ספורט

למה אהבנו: כי התוכנית הזו, בשחור לבן ובערוץ היחיד, הביאה אלינו הביתה כמעט את כל הספורט. התבלט בשידוריו המהוקצעים נסים קוויתי.

בלתי נשכח: אורלי יניב, שקבעה טרנדים בעיצוב שיער מדי מוצ"ש.

מוקד

למה אהבנו: בעידן חד-ערוצי זה היה המקום לראות פוליטיקאים מתפתלים, כשברוממה עוד היה כוח להיכנס במישהו. ובעיקר בגלל שלא היה פאנל.

בלתי נשכח: רבין מבטל הופעה בתוכנית הנחשקת לטובת פגישה עם הרב עובדיה יוסף.

ניקוי ראש

למה אהבנו: בגלל חבורת המופלאים בניצוחו של מוטי קירשנבאום, שהביאו בכל תוכנית סאטירות עוקצניות מבית המאפה של אפרים סידון, ב. מיכאל ושות'. תוחזר מייד!

בלתי נשכח: "ורק ירושלים אפס שתיים".

מישל עזרא ספרא ובניו

למה אהבנו: האפוס הישראלי הראשון על קורות משפחה יהודית מחאלב, העולה לישראל. אמנון שמוש כתב, נסים דיין ביים ומכרם חורי הופיע יחד עם לילית נגר.

בלתי נשכח: תיקי דיין גונבת את הגבול בכובע גרב.

עמוד האש

למה אהבנו: כי יוסי בנאי המופלא הגיש לנו בקריינות מופתית ציונות על מגש, מבית היוצר של יגאל לוסין. אין, אין היום סדרות כאלה.

בלתי נשכח: נעימת הנושא המצמררת, של שם טוב לוי.

דודו טופז

למה אהבנו: טופז הוא היחיד שהצליח לפצח את הקוד הגנטי הישראלי ולקבץ עם שלם מול הטלויזיה.

בלתי נשכח: "ועכשיו לפ...רסומות".

סמי וסוסו

למה אהבנו: בגלל ג'ורג' איברהים, שהיה סמי של כולנו, בעיקר של הילדים, ובגלל בובתו הצמודה סוסו. שניהם נעלמו אל שטחי הרשות הפלשתינית עם תום ימי התום.

בלתי נשכח: הכל, כולל הכל.

תקומה

למה אהבנו: כי הסידרה הזו, שהיתה המשך ל"עמוד האש", היתה יצירה תיעודית ללא פשרות. החזון ושברו. ההיינו או חלמנו חלום? כל הדרך מהציונות הצרופה ועד ההתפכחות בשלהי האלף הקודם.

בלתי נשכח: הפרק על מלחמת יום כיפור. האם משהו באמת השתנה?

מהיום למחר

למה אהבנו: פיגוע? מיתון? אבטלה? מסביב העולם בוער, אבל דוד ויצטום ועמנואל הלפרין תמיד הצליחו לשדר את התחושה של "עזבו הכל, העיקר הקוניאק".

בלתי נשכח: שרי רז בפינת הקולנוע. כל פינת קולנוע.

ערב חדש

למה אהבנו: מהדורת חדשות אחה"צ הציונית הראשונה. מהר מאוד שכחו שם מהד"שים בלבנון והתפנו לגדל את כוכבי הטלוויזיה רפי רשף, אילנה דיין, גאולה אבן, אמנון לוי ואפילו שלי יחימוביץ'.

בלתי נשכח: עדי טלמור מחדר החדשות של גל"צ.

דן שילון מארח

למה אהבנו: ממציא המעגל והקלישאה של הפוליטיקאי, הקוקסינל והדוגמנית. בין הבודדים שהטלוויזיה הישראלית כבר לא נראתה אותו דבר לאחריו.

בלתי נשכח: שילון מנסה להיפטר מתסביך הזובין מהטה שלו ומנצח על הפילהרמונית.

עובדה

למה אהבנו: תוכנית התחקירים היחידה ששרדה בערוץ 2. האופי הבלתי מתפשר של אילנה דיין, שכדי לעקוב אחרי המשפטים המורכבים שלה צריך להעסיק קלדנית במשרה מלאה.

בלתי נשכח: יפה דרעי לא זזה מפתח החדר בראיון עם בעלה.

פיספוסים

למה אהבנו: התחיל כפינה בערוץ הראשון, הפך לאימפריה בערוץ 2. תמיד נעים לגלות שאנשים אחרים עושים פדיחות יותר גדולות משלנו. וזה גם מתועד.

בלתי נשכח: נחיתת האונס בסוריה.

יצפאן

למה אהבנו: האיש המצחיק ביותר בארץ, מבריק כל ערב בחיקויים גאוניים. התוכנית שהכתירה את יצפאן כיורש של טוביה צפיר.

בלתי נשכח: מובארק נעלב מהחיקויים שלו.

שישי חי

למה אהבנו: מרב מיכאלי במפגן גירל פאוור שבועי אל מול הסרט הערבי. לאן נעלמו אורלי ברבי, נועה ירון, מיכל גוטליב ואלונה פרידמן?

בלתי נשכח: הידיים של מיכאלי בתוך, אבל בתוך האוכל.

גיא פינס

למה אהבנו: כל כך פשוט, אבל גם כל כך מדויק. גיא פינס מצליח להגיש מנה יומית מזוקקת של זוהר ואבק כוכבים. אחרי כמה גילגולים הצליח פינס לחצוב לעצמו נישה שטרם קם לה מתחרה ראוי.

בלתי נשכח: עוד פעם חיים אתגר.

פסוקו של יום

למה אהבנו: החליל שבישר את אות התוכנית והפסוק התורן מהתנ"ך, סימנו עוד סיום של שידורים מוצלח לערוץ הראשון.

שורה בלתי נשכחת: "מאמי, כבר 12, סגור את הטלוויזיה ובוא לישון".

תוכניות הבוקר

למה אהבנו: בגלל האמריקניזציה. אייטמים נינוחים ומשוחררים על אופנה, סגנון חיים, בישול, ואף מילה על אקטואליה קשה ונשכנית. סתם, להרגיש לרגע מדינה נורמלית.

שורה בלתי נשכחת: "היום בתוכנית תצוגת בגדי הקיץ, נלמד להכין סופלה ונדבר על הרטבת לילה אצל ילדים".

ריץ' רץ' / שכונת חיים

למה אהבנו: בגלל הקונספט של ילדים שמדברים בגובה העיניים לילדים, עם הרבה הומור, בלי להתנשא ובלי להתייפייף.

שורה בלתי נשכחת: "מריץ' ורץ' יוצא ריצ'רצ', מכלב ומכונית יוצא כלבונית".

מסע עולמי

למה אהבנו: קובה, בוליביה, קוסטה ריקה... אם לא נוסעים אז לפחות רואים, לא?

שורה בלתי נשכחת: "המים כחולים, הנשים יפות, האוכל מצוין".

חדשות - ערוץ 2, ערוץ 10, מבט

למה אהבנו: מי אוהב? החדשות מובילות כבר שנים את המידרוג, מאחר שהן סם להמונים. אנחנו פשוט חייבים להתעדכן, כל הזמן.

שורה בלתי נשכחת: "אכן מראות קשים".

להיט בראש

למה אהבנו: מצעד הפזמונים הישראלי של 86', בהנחיית משה מורד ושרי צוריאל (כן, קיפי), חרץ גורלות של אמנים ישראלים. לא להאמין, אבל אנחנו עוד זוכרים את השירים....

שורה בלתי נשכחת: "הכניסה הגבוהה של השבוע".

פרנס בטברנה

למה אהבנו: בגלל הג'ינג'י, בגלל שהתוכנית נתנה כבוד אמיתי למוסיקה המזרחית והביאה את הבשורה לכל בית בישראל, בגלל שבזכותה הפלייליסט בגלגל"צ הפך סוער מתמיד.

שורה בלתי נשכחת: "יאסו, כפיים".

בת ים - ניו יורק

למה אהבנו: פערים עדתיים, מתחים משפחתיים, מסורת מול מודרניזציה. משפחת זלאייט בבת ים מול משה המתגורר בניו יורק ועובד בתעשיית הפורנו. המשחק, הכתיבה. ובפעם הראשונה בטלוויזיה - דרמה אמיתית.

שורה בלתי נשכחת: "זיוה, מתי תתחתני כבר?".

פופוליטיקה

למה אהבנו: השילוש הקדוש (דן מרגלית, טומי לפיד, אמנון דנקנר) מנסה לדבר על פוליטיקה בשידור חי, הצעקות, ההתלהמות והקהל המוזר מאחורי המרואיינים. איך אפשר שלא לאהוב?

שורה בלתי נשכחת: "אני לא הפרעתי לך, אתה אל תפריע לי".

פלטפוס

למה אהבנו: תחנת המעבר החשובה של הסטנד-אפ המקומי בדרך לפריים טיים הטלוויזיוני. קטעי מערכונים מעולים ודמויות בלתי נשכחות כמו צחי ומאיר (עידן אלתרמן ואבי גרייניק), תומר יוסף, תומר שרון, ירדן בר כוכבא.

שורה בלתי נשכחת: "ברדוגו, אני אדבר איתך אחורי זה".

זינזאנה

למה אהבנו: הצגה סוחפת של עולם הפשע הישראלי. ריאליסטית, תזזיתית, לא מתוסרטת, לא משוחקת ולא מעובדת, ובכל זאת נותן בעיטה בבטן לצופים בבית.

שורה בלתי נשכחת: "ז - י - נ - ז - א - נ - ה".

השידורים החוזרים בערוץ 33

למה אהבנו: אם הרשימה הזו עשתה לכם חשק לשוב ולהיזכר בתוכניות הגדולות של כל הזמנים, זו הכתובת בשבילכם.

שורה בלתי נשכחת: "פסטיבל הזמר 1973 הערב".

זהו זה

למה אהבנו: מתוכנית נוער צנועה הפכה "זהו זה" לסאטירה ישראלית מצוינת, שעל ברכיה גדל דור שלם. חבל רק שנהרסה בדרך לפריים טיים.

בלתי נשכח: גברת תשובה, בבא בובה ויאצק.

קרובים קרובים

הסיטקום הישראלי שזכה לקונצנזוס מקיר לקיר, שלא מסרב לדהות גם אחרי 20 שנה. "קרובים קרובים" הצליחה להעביר את הדביקות המשפחתית הישראלית ברגעיה היפים והמכוערים ביותר.

בלתי נשכח: "שלום, זאת ליאורה. ליאורה מג' שנייה"

לילה גוב

למה אהבנו: לייט נייט לשמאלנים שלא יכלו לסיים את הערב בלי בדיחה על ביבי. היה גם קאמבק לא כל כך מוצלח, אולי יהיה עוד אחד?

בלתי נשכח: נועה ויונתן בן ארצי, נכדיו של רבין, מתראיינים במהלך השבעה לאחר הרצח.

בתיה עוזיאל

למה אהבנו: כי היא היתה המגווייר המקומי. כל מה שצריך זה גביע קוטג' ריק, חוט, פקק ישן ואטבים, ואפשר לצ'קמק לאמא מתנה מעשה ידינו.

בלתי נשכח: "במקרה הכינותי מראש".

החמישייה הקאמרית / הבורגנים

למה אהבנו: למרות שלא תמיד היתה פואנטה, בכל זאת צחקנו. הומור תל אביבי שהצליח לחצות את הקווים מ"טלעד" גם לערוץ הראשון.

בלתי נשכח: "לכי, לכי, יא מחבקת".

הגיע זמן לשון

למה אהבנו: אם לימור (אורנה בנאי) נשבתה בקסמו של אבשלום קור, מה נגיד אנחנו, פשוטי העם?

שורה בלתי נשכחת: "איש עולה עם כלב לאוטובוס ושואל את הנהג: 'אפשר?' עונה הנהג: 'אסור מותר, מותר אסור'" (גיחי, גיחי).

עניין של זמן

למה אהבנו: סידרה נפלאה, שהיתה בית ספר למיטב סלבריטאי ארצנו. גדולתה בכך שאם היא היתה משודרת היום, עדיין הנושאים שטופלו בה היו רלבנטיים.

שורה בלתי נשכחת: "אוף, גבאי, אולי תבטל את המבחן?".

הבית של פיסטוק / רגע עם דודלי

למה אהבנו: שילוב בלתי אפשרי של דמויות כמו רגע (הבובה שקמה לתחייה), דודלי (החבר המבוגר של פיסטוק), האיש התמהוני שגר בבית מוזר על ראש הגבעה ואדון ששון, יצרו אפיזודות משעשעות.

שורה בלתי נשכחת: "לא לוקחים מפתח של חביתוש בלי רשות של רגע ודודלי".

רחוב סומסום / מה פתאום / שלוש ארבע חמש וחצי / פרפר נחמד / החתול שמיל

למה אהבנו: איזה כיף היה לגדול בתקופה תמימה, נאיבית, תקופה של תוכניות ילדים, בלי

הודעות SMS, חולצות בטן ופירסינגים. היום זה לא היה עובד.

שורה בלתי נשכחת: "ומי שמאחר מחכה להפסקה".

טירונות

למה אהבנו: ההוכחה שאפשר לעשות בארץ טלוויזיה מעולה. סידרה שהצליחה לעסוק בצורה רצינית ואמינה באחד הסמלים הגדולים של ישראל: הצבא. משחק משובח (אקי אבני בתפקיד חייו) ומרגש של כל צוות השחקנים.

שורה בלתי נשכחת: "לקבלת המ"פ היכון להקשב, שתיים שלוש הקשב".

תצפית

למה אהבנו: פרופ' יורם לס הצליח לעשות תוכנית מדע לא מתנשאת ומעניינת. יעל דן הפכה לקול הרשמי של המצרכים הרפואיים.

בלתי נשכח: יורם לס הופך לחבר כנסת.