איטס אוקיי לפרסם באנגלית

כבר מימי ראשוני הציונים שבאו להתיישב בארץ ישראל, היה כיבוש השפה העברית, והפיכתה משפת התפילות לשפת היום-יום, חלק חשוב מהגדרתנו כאומה עצמאית וגאה.

אבל האם אליעזר בן-יהודה, שכדברי המשורר "בדה מלים ממוחו הקודח", היה יושב בסלון ביתו ביום שישי, וצופה במקבצי הפרסומות של ערוץ 2, היה מרגיש בנוח? רוב השירים המעטרים את הסרטונים הם באנגלית, וכך גם רבות מהסיסמאות: things look different כשאת עם משקפי אירוקה, כדי להפעיל את השירות החדש של סלקום אתה צריך ל- Push & Talk, המלחמות של קוטקס ואולווייס הן בעצם all about you, baby  ו-RC קולה הוא the cool taste , ואם היה לך את ה- guts to be yourself (ג'אמפ) אולי היית מרביץ איזה confession קטן (ml).

לא ניכנס כאן לשאלה, החשובה בפני עצמה, האם הפרסומות משקפות את תרבותנו או שהן תורמות להיווצרותה. אך כך או אחרת, אין ספק שהשפה האנגלית הפכה היום לחלק אינטגרלי משפת הדיבור היום-יומית שלנו, ומהתרבות שלנו. רוב הסדרות בהן אנו צופים בטלוויזיה הן באנגלית, כך גם הסרטים בקולנוע, השירים ברוב תחנות הרדיו, שמות החנויות, המסעדות, המותגים. יותר ויותר ילדים נקראים היום בשמות שנשמעים טוב גם באנגלית, ושליטה טובה בשפה זו היא תנאי הכרחי על מנת לזכות ברבות מן המשרות המוצעות במשק.

אך למרות כל זאת, אינני בטוחה שאליעזר בן-יהודה באמת היה מזדעזע מעומק חדירתה של השפה האנגלית לחיינו. בין הפיצוחים לקפה, הוא בוודאי היה מזכיר לי כי אין חדש תחת השמש. במהלך ההיסטוריה הארוכה של עם ישראל, כבר חווינו לא פעם כיבושים, פיזים או תרבותיים, שהחדירו לשפה העברית מילים רבות. חלקן שרדו רק בכתובים, וחלקן הפכו לחלק תיקני מהשפה העברית.

בימי בית שני שאלה העברית מהיוונית מילים כמו: דפוס, בסיס, דוגמה, זוג, אופי ועוד רבות נוספות. גם השפה הארמית, שתקופה ארוכה הייתה השפה המדוברת בארץ ישראל, חדרה לשפת הקודש, ותרמה לנו מילים רבות, כמו: אגרה, אסימון, בוסתן, גלימה, דחליל, כנופייה, מוקיון ואפילו... עכוז – כולן התאזרחו אצלנו בחדווה, והעשירו את אוצר המילים המקורי של השפה העברית.

במשך אלפי שנים לחם העם היהודי מלחמת הישרדות. לא רק הישרדות פיזית, אלא גם מלחמת הישרדות תרבותית. ונכון, גם היום, 56 שנים לאחר הקמתה של מדינת ישראל החופשית והעצמאית, המאבקים אינם מאחורינו. ונכון שכמו בכל דור ודור, עדיין עומדים עלינו לכלותינו. אבל רבותי, השפה העברית איננה מועדת לכליון. היא מושרשת בתוכנו. היא השפה הרשמית של מדינת ישראל, והיא גם שפת היום-יום שלנו. עברית היא השפה בה אנו חולמים, בה אנו רבים, בה אנו מתפייסים, ובה אנו עושים אהבה.

כן רבותי, בן יהודה ניצח, ובגדול. השפה העברית היא כל-כך חלק מהגדרתנו ומזהותנו הלאומית, עד שלא צריך לחשוש מהשפעות כאלו ואחרות. השפעת האנגלית באה, ומן הסתם בעוד כמה מאות שנים, כשיזרח כוכבה של תרבות אחרת, גם תחלוף. היא תשאיר בוודאי את חותמה בכמה מילים וביטויים שיהפכו לתיקניים. מילים אחרות, השגורות בפינו היום, יעלמו מן הנוף, ואנו נתפנה להעשיר את שפתנו בביטויים ובניבים של האימפריה החדשה שתזרח באופק.

אביטל יוגב היא יועצת שיווקית, ומעבירה סדנאות בתחומי מכירה, שיווק ופרסום.