מוזיקה קלאסית בפסטיבל ישראל: המלצות ואזהרות
המתיאוס פסיון של באך, רביעיית אלבן ברג ועוד קונצרטים ששווה לראות - וגם כמה כאלה שלא
אחרי שנים של שממה בתחום המוזיקה הקלאסית בפסטיבל ישראל, סוף סוף יש למה ללכת. בכל 'אשם' גיל שוחט, האחראי לנושא הקלאסי, שמוחק את חרפת הפסטיבל בשנים האחרונות. אז ללכת או לא ללכת?
*ה'מתיאוס פסיון' מאת באך. אחת מפסגות המוזיקה שבכל הזמנים. עם המנצח הרגיש הרמן מקס ואיתו הריינישה קאנטוריי, הצעירים הגרמנים המופלאים. היכונו למסע אל תוך עולם מוזיקלי-רגשי מורכב. לא ללכת – לרוץ!
רביעיית אלבן ברג. הסטרדיבריוס מבין כל רביעיות המיתרים בעולם. חבריה באים עם תוכניות שכולן בשר. אין מנה ראשונה ואין קינוח. הכל מנות עיקריות. לא מוכרחים לנסוע לירושלים. אפשר וכדאי להגיע לתיאטרון חולון. לרוץ!
*שלישיית פונטניי. שלמות של שלישיית פסנתר. ערב שכולו טריפ משגע עם סם שקרוי שוברט. ללכת!
*רסיטל של הפסנתרן ניקולאי פטרוב. אדיר. תארו לכם דוב ענק יושב ליד הפסנתר, מוריד את הידיים ולפתע לא להאמין, מהידיים הענקיות שלו נשפכים צלילי קסם מעודנים. הכל שקוף. זורם. אנושי. נוגע ללב. והתוכנית – לעילא: 'פנטזיות' לפסנתר. לרוץ!
*רסיטל של הבריטון וולפגנג הוצלמאייר. זמר שחוזר לפסטיבל אחרי שנים. ערב 'לידר' מאת שוברט ושומאן. אז מי זה שיוותר על קול הקטיפה שלו? ללכת מהר!
ועכשיו לתוכניות המיותרות – חבל על הכסף:
*ערב ריכרד שטראוס. אין זה סוד: תזמורת ירושלים על הקרשים. תזמורת חולה. זו לא תזמורת שיכולה במצב כזה להתמודד עם האתגר הקשה של שטראוס. היא לא מכבי תל אביב של התזמורות. המנצל ליאון בוטשטיין הוא סמל למנצח בינוני ומשעמם, וגם הוא לא פיני גרשון מבין המנצחים. אפשר להישאר בבית.
*הסימפוניה התשיעית של מאהלר. זו סימפוניה של שיא השיאים בריגוש המוזיקלי. זו לא יציאה שתזמורת ירושלים של היום יכולה להתמודד איתה. ואכן צירפו לה את חברי התזמורת הקאמרית כשחקני חיזוק. זה כמו להוסיף שמן למים. אליהו ענבל מנצח נחמד. ועדיין מצלצל באוזניים שלנו הביצוע המרגש ביותר של הסימפוניה הזו שהיה אצלנו, עם ליאונרד ברנשטיין והפילהרמונית הישראלית. אז תגידו אתם, שתי תזמורות שלא ניגנו זו עם זו צריכות לטפס בפעם הראשונה לשותפות ביניהם אל פסגת מאהלר? זה רציני זה?
שווה לראות. באך
מומלצים
