נפלא, לא מספיק נפלא

איך יכול אלבום להיות גם נפלא וגם מאכזב? עובדה, "לנשום בספירה לאחור", אלבום הבכורה של רונה קינן מצליח לענג, להרשים ולהקסים - אבל גם להותיר אחרי ההאזנה ריח חמצמץ של החמצה.

שבע שנים חיכו חובבי המוזיקה בארץ לאלבום הזה, ואי אפשר להתעלם ממה שהציפיה עוללה. הרבה יותר מדי זמן עבר מאז אותו רגע שבו עלתה קינן לבמה במופע של ערן צור וחברים לשירי יונה וולך, והרעידה את הנשמה בקול מדהים ושירה מופלאה, לבין האלבום הזה. זמן שבמהלכו עבדה קינן עם זמרים אחרים, הריצה מופע עם שיריה באנגלית, רכשה קהל מעריצים נלהב - אבל לא הוציאה אלבום מסודר.

שבע שנות ההמתנה העלו את רף הציפיות מאלבום הבכורה של קינן לרמות בלתי סבירות. קשה להאמין שמי שעקב אחריה במסלול המפותל שעבר דרך הבמות של מרכז עינב ותמונע, יוכל להסתפק בפחות מאלבום מושלם, מבלי להתאכזב. הסיבה לכך פשוטה: קינן היא כשרון ענק, נדיר ומיוחד - שמעטים כמוהו. היא זמרת מדהימה, בעלת קול יוצא דופן ויכולת הגשה בוגרת ומדוייקת להפליא. ברגעים הטובים שלה - היא מגיעה הכי רחוק שאפשר.

עכשיו תלמדי לאלף הרגלים

אלבום הבכורה כולל לא מעט רגעים נפלאים כאלה, אבל בסיכומו של דבר הם הולכים קצת לאיבוד במרחב הצלילי המוגן מדי. קינן, כך נדמה, קיבלה החלטה מודעת לפנות לקהל רחב יותר - ומכאן הבחירה לעבור לשיר בעברית (10 השירים הראשונים באלבום בעברית, כששלושת הסוגרים, שמשובצים משום מה כחטיבה נפרדת, באנגלית) וההחלטה למסור את ההפקה המוזיקלית לידיו של יזהר אשדות, שאמון על סאונד נקי ומקצועי - אבל יבשושי במקצת. התוצאה היא ליטוש יתר שמעלים כמעט כל תחושת חספוס, ומנכר מעט את המאזין. 

אבל מעבר לסאונד - הבעיה העיקרית בתקליט היא הפער בין היכולות של קינן כזמרת מבצעת, לבין כשרון ההלחנה שלה. כמבצעת, קינן נוגעת בשלמות, ומזכירה את היכולות המדהימות של חווה אלברשטיין. כמלחינה היא מתקשה לייצר שירים שלמים ומושלמים. כמעט בכל שיר שלה יש רגע אחד מרטיט, אבל מסביבו רגעים מתים, שלא מאפשרים לאף שיר להפוך ליצירת מופת. משהו בבנייה של השירים פשוט לא מספיק סוחף. מובן שזה מוקדם לקבוע, אבל נדמה לי שבעוד שנים אחדות, אף אחד מהשירים באלבום לא יהפוך לכזה שייחרט בזכרון, מלבד אולי "מי מפחד מהזריחה", שגם הוא יוכל להרוויח מעיבוד שונה.

קינן, כרגע לפחות, לא מצליחה להגשים את מלוא הפוטנציאל שטמון בה. נדמה שיש בה משהו עצור מדי, משהו שמפחד ללכת הלאה עד הסוף, לבעוט חזק. "עכשיו תלמדי לאלף הרגלים / לקשור רצונות כמו סוסים / לנשום בספירה לאחור / עשר שניות / וללכת", הם השורות הפותחות את "10 שניות", השיר הפותח באלבום - שורות שממצות את התחושה השורה עליו, ובכל זאת - בסיכומו של דבר ולמרות הפגמים - מדובר באלבום איכותי, מרשים ומרגש שכדאי בהחלט להיחשף אליו ולמה שיש לו להציע.