הדבקה ביתית

לוקחים 6 כפות מים רותחים, שופכים לתוכם 2 חבילות ג'לטין נטול טעם ומערבבים.

אחרי הערבוב, שופכים פנימה 2 כפות חומץ לבן ו-2 כפיות גליצרין.

לאחר שהעיסה תתקרר מעט נוכל להדביק בעזרתה נייר, עור, עץ ובד.

כשמסיימים, אפשר לשפוך את הדבק לצנצנת ולסגור היטב לשימוש נוסף. אחרי כמה ימים הדבק יהפוך לג'ל, וכדי להשתמש בו שוב, ניתן פשוט להכניס את הצנצנת לתוך מחבת עם מים חמים, עד שיימס ואפשר יהיה להשתמש בו. זה מצוין גם כי הדבק הזה הכי יעיל כשהוא חם.

רוב הדבקים עשויים מפולימרים, מולקולות ארוכות, שבנויות מתת-יחידות שחוזרות על עצמן. פולימרים רבים יכולים ליצור קשרים בין-מולקולריים חזקים עם משטחים. אבל, הקשרים האלה חזקים, בתנאי שהמשטחים המודבקים דומים מבחינה כימית לפולימר שבו משתמשים כדבק. לכן, להדבקת עץ יש דבק אחד, ולהדבקת פלסטיק או עור משתמשים בדבק אחר. ואיך מדביקים בין שני חומרים מאד שונים כמו פלסטיק וּזכוכית? צריך למצוא פולימר שמקשר בין שניהם. במקרה שלנו הג'לטין הוא פולימר טבעי שיכול להיקשר לכמה חומרים כמו עץ, נייר, בד ועור

יש דבקים שפשוט הופכים לפולימרים ויוצרים קשרים חזקים כמעט עם כל דבר ברגע שהם באים במגע עם אוויר או עם לחות, כמו סופר גלו.

יש דבקים כמו דבק פלסטי, שעשוי מפולימר מומס במים. ברגע שמורחים את הדבק, המים מתנדפים, ונשאר הפולימר המדביק.

לדבק מגע גם הוא עובד בצורה דומה אולם הוא מומס בחומר שונה ממים, שמתאייד מהר יותר. לכן הדבק מתייבש מהר יותר.