בגוף אני מבינה
עכשיו, כשהיא חזרה למשקלה מימי התיכון, מיקי חיימוביץ' עולה עם סדרה תיעודית על דיאטות בערוץ 10. מתברר שגם לה לא קל לשמור על הגזרה, בעיקר כשהיא מורעבת בסוף מהדורת החדשות ויכולה לטרוף את המקרר, או מתפתה ל-200 גרם גרעינים שחורים במשחקי כדורגל. איך כל זה קשור למלחמתה בדימוי הטלוויזיוני שלה? כאן העניינים מתחילים להסתבך
טוב לה עם מה שהיא עושה. היא שמחה לספר על ההרכב התזונתי שצמוד לתפריט הטייק-אוויי ביפן, ומחקר שקראה על התמורות בגודלו של ההמבורגר המוגש מאז שנות החמישים בדיינר האמריקאי משחרר אצלה חיוך רחב. מה עוד שהדיאטה המוצלחת שהחזירה אותה בתוך שלושה חודשים למשקלה מימי התיכון עובדת יפה, טאץ' ווד, טפו טפו טפו.
"על המשקל", שתעלה ב-21 ביוני בערוץ 10 בעריכת רותם שדות, היא הפרויקט התיעודי הראשון שלה מאז המעבר מחדשות ערוץ 2 לפני כשנה וחצי. בעוד התקשורת דנה בהרחבה במשכורת העתק שקיבלה עבור חציית הקווים (על פי השמועות, כ-850 אלף דולר בשנה), חיימוביץ' התעקשה שלא הכסף קרץ לה, אלא האפשרות להתפתח בעבודת שטח עיתונאית ולא להסתפק בהגשת החדשות, כפי שהבטיח לה ראש מערכת החדשות רם לנדס.
עד למיזם הנוכחי, קשה לומר שחיימוביץ' הזיעה הרבה מחוץ לאולפן בחיפוש אחר אייטם פותח. במובן הזה, ההפקה המושקעת של על המשקל, שנדדה בין ארה"ב, יפן, צרפת וישראל, מהווה פיצוי הולם. את החשש שסדרה על דיאטות תמקם אותה בנישה נשית היא ממהרת להדוף.
"אם זה יקרה, זה יהיה בגלל שאת תשימי אותי במקום הזה", היא אומרת. "למה אני חייבת להכין תוכנית על עובדים זרים או על שחיתות במסדרונות הממשל, כדי שיגידו שיש כאן היבט עיתונאי? רפי גינת עושה תוכנית על דיאטות כי זה מעניין אותו, ואף אחד לא חושב שזה נשי. אני לא צריכה לשקול מעל 150 קילו בשביל להרגיש בסדר שזה יעניין גם אותי.
"הסדרה הזאת לא באה כדי למצב את מעמדי, אלא נובעת מצורך שאני מרגישה כבר הרבה שנים, לעשות עבודת שטח כדי לגוון ולהתגבר על השחיקה. אחד מהחסרונות בעבודה של מגיש חדשות זה שהיא מאוד מגבילה אותך. מאוד כופה עליך אורח חיים וסדר יום שקשה לצאת ממנו. ואני לא רואה את עצמי מקדישה את מעט הזמן הפנוי שיש לי, והרבה מהעשייה הזאת באה על חשבון המשפחה, למשהו שלא מעניין אותי באופן אישי".
ודיאטות מעניינות אותך באופן אישי?
"בעיית ההשמנה מעניינת אותי, גם בגלל שאני מכירה בערך המאוד עיתונאי של מה שנתפס היום במונחים של מגיפה, וגם בגלל שאני בן אדם שכל חייו שומר על משקלו ומוטרד ממנו, כמו שמונים אחוז מהאנשים שמסביבי. בסך הכל מעבר לתוכנית ההתנתקות ולפלסטינים ולאינתיפאדה, כולנו חיים את היומיום שלנו שמורכב מהשמנה ומדיאטות. כשאנשים שומעים שאני עושה את התוכנית הזאת, זה ישר מעלה להם את האמוציות בטירוף, אני פשוט רואה איך זה בוער להם בעצמות".
פצחת בדיאטה בהשפעת העבודה על הסדרה?
"אין לזה קשר. התוכנית הזאת היא לא דיאט-מיקי. התחלתי בדיאטה עוד קודם, כי הגיע השלב שהז'קטים התחילו להיראות פחות טוב בחדשות. את מרגישה שהם יותר הדוקים וגם רואה את זה על המסך. כשאני משמינה כל הגוף נהיה מרופד. זה לא, נגיד, מצטבר רק בתחת, ואז החלק העליון שרואים בבית נראה אותו דבר. הרגשתי שהגעתי לגבול העליון של המשקל שלי, והלכתי לדיאטנית ששמה נישא בפי הרבה אנשים מחדשות ערוץ 2 שרזו אצלה".
רמזו לך במערכת שכדאי שתיקחי את עצמך בידיים?
"אף פעם. גם לא כשהייתי בערוץ 2 וחזרתי לשדר אחרי ההריון הראשון, עם לפחות עשרה קילו יותר, והג'ינס מלפני ההריון לא רק שלא נסגר, הוא לא עבר אפילו את הירך. גם עכשיו הייתי יכולה לעשות את אותה עבודה עם העוד שישה קילו האלה ולקבל אותו יחס. עברתי את השלב שההתייחסות אליי היתה כל כך חד-ממדית".
בכל זאת, את חלון הראווה של המהדורה, גם אם היית בעודף של 20 קילו במקום שישה, עדיין אף אחד לא היה מעיר?
"במעמד שאני נמצאת בו היום, גם אם הייתי משמינה יותר זה לא היה פוגע בקריירה שלי. יכול להיות שמישהו היה מעיר לי, אבל אף אחד לא היה מאיים עליי שאפסיק להגיש חדשות בגלל זה. מצד שני, ברור שאני לא רוצה שהשמנה שלי תהפוך לנושא דיון בסלון של הצופים, ולכן כבן אדם אחראי ומקצועי אני שומרת על המשקל שלי. בדיוק כמו עמיתי למסך שמודע גם הוא לנושא. זה חלק מהמקצוע ומהמקצוענות. למרות שאנחנו לא דוגמנים, וכבר לא נמצאים שם רק על תקן של איך שאנחנו נראים. יש את המכלול".
חוכמת הבייגלה
מאז פצחה בדיאטה, חיימוביץ' כבר לא נשארת עם החבר'ה לארוחות של אחרי המהדורה. "בדרך כלל מביאים לפה פלאפל שאני מאוד אוהבת, אבל בחודשים האחרונים אני חותכת מהר הביתה כדי לא להתפתות".
ונשאר לך כוח לעמוד בלילה במטבח ולהכין אוכל?
"זה לא קל. באתי לדיאטנית ואמרתי לה, אני גומרת את המהדורה בתשע, אני באה בתשע וחצי הביתה ואני מתה מרעב. יכולה לגמור את המקרר. והיא אמרה, בגלל זה בחמש תאכלי פרי ובשש תאכלי חטיף בריאות, וכשתבואי בתשע וחצי הביתה לא תהיי רעבה כמו מישהי שלא אכלה מארבע. כשאין לי כוח, אני עדיין חוזרת ומכינה תוך דקה פיתה עם גבינה צהובה או חומוס, אבל הכל במסגרת חישוב מתמטי מהיר של מה מותר לי ויומן האכילה שאני מנהלת כדי לרשום כל דבר שנכנס לפה.
"בלי קשר לשעות העבודה, אני בשלנית די קטנה וכמעט לא מכינה לעצמי אוכל. לא בגלל שאני לא יודעת, אלא בגלל שאני לא אוהבת להתעסק במטבח יותר מדי. בגלל זה גם הלכתי על דיאטת פחמימות, שמאוד מתאימה לחולשתי הגדולה ללחם. שלוש ארוחות ביום - בוקר, ערב וביניים - מבוססות על לחם עם עוד משהו. ואפשר גם לאכול בייגלה, כי אין בזה שומן בכלל. הידעת?"
זו מלחמה שאת סוחבת מילדות?
"בכלל לא. הייתי ילדה מאוד רזה, כזאת שלא אוהבת לאכול. שאמא יושבת לידה ומבקשת, 'נו מיקי, תגמרי את השניצל, תגמרי את הקציצה'. מה שכן, קראתי הרבה, ומאוד אהבתי לקרוא ולאכול. הייתי מסדרת לי מגש עם שש פרוסות של לחם עם נקניק ואוכלת תוך כדי קריאה. עד גיל 14 זה עבד מצוין, עד שבגיל ההתבגרות גיליתי שאני כבר לא יכולה לאכול מה שאני רוצה בלי שזה יתבטא במשקל. זה לא שנהייתי שמנה, בתיכון הייתי מה שמוגדר חתיכה. עודף המשקל הראשון הגדול שלי הגיע רק בצבא.
"קורס קצינות היה התקופה הכי שמנה בחיים שלי. הייתי מ"כית ואחר כך מ"מית ומ"פאית בבה"ד 12, והיינו יושבות וטוחנות. זה המקופלת והוופלות בשק"ם, והתפריט הצבאי המשמין בחדר האוכל, עם תפוחי האדמה והדייסות של הבוקר. אבל בעיקר אני זוכרת את החנגות בחדרים. הטוסטים עם הגבינה צהובה על התנור ספיראלה והפרוסות עם שוקולד השחר העולה. עם הלימודים באוניברסיטה זה ירד וחזרתי לעצמי, אבל אני לא אשכח כל החיים איך בחתונה של אחי, שהיתה בתקופת השירות הצבאי שלי, איזו קרובת משפחה אמרה שאני שמיינלה".
את יכולה לאפיין את התקופות שבהן עלית במשקל?
"בשנים שחיפשתי את עצמי ושעברתי תקופות מבולבלות, כמו הנסיעה למזרח, היתה לי יותר נטייה לאכול. הסוויץ' הגדול שעשיתי בחיים שלי, זה להפסיק להתייחס לאוכל כאל טעם החיים. דברים לא מסתובבים סביב אוכל, וזה קרה בעיקר בעשר השנים האחרונות".
והיום את חיה עם נשמה של בן אדם שמן?
"גם היום, כשהגעתי למה שבעיניי הוא המשקל האידאלי שלי, יש לי את הקטע שאני אף פעם לא ארגיש רזה. אבל זה טוב, כי זה שומר עליי מלעלות ומחזיק אותי עם סגנון חיים של חדר כושר וצעדות שלוש פעמים בשבוע. ההליכון שקנינו בבית עדיין לא הפך לקולב, יש תקופות שהוא מעלה אבק, אבל עכשיו מיקמתי אותו מול הטלוויזיה ואני ממליצה על פרק של '24' מול הליכון, זו דרך אידאלית להעביר את ההליכה המשעממת הזאת".
ככה מקדמים תוכניות של ערוץ 10?
"גם את ארבע העונות של "המירוץ למיליון" ביס פלוס הייתי מעבירה על ההליכון. אלה היו השעות הכי טובות שלי. הם רצו, ואני רצתי איתם. תראי, אף פעם לא הייתי דקיקה. אני לא מאלה ששוקלות 50 קילו, ואני תמיד בנדנדה של עד שישה קילו לכל כיוון. אחרי ההשמנה הקיצונית של ההריון הראשון, שלקח לי שנה להוריד, ידעתי שהריון זו נקודת תורפה שלי ואני לא נופלת בזה שוב, ובהריון השני כבר הייתי עם דיאטן צמוד".
פרקת כל עול בזמן ההריון?
"החברה הישראלית מאוד מחבקת נשים בהריון, כל הזמן אומרים לנו שעכשיו אנחנו אוכלות בשביל שניים. וכל אישה הרי רק מחכה שיגידו לה את זה. אין דבר יותר כיף מלאכול, במיוחד כשזה בא אחרי שנים שאת בקונטרול על מה שאת מכניסה לגוף. אז את אוכלת בשביל שניים, ואחרי זה נשארת בן אדם אחד שרק נראה כמו שניים, בזמן שהשני כבר יצא מזמן מהגוף שלך. זו נקודה שהיה לי חשוב להביא לסדרה".
יש עוד נקודות משיקות בין החיים שלך לסדרה?
"ראיינתי דיילות, וזה הזכיר לי את הקשיים שלי כדיילת. שזה השעות הארוכות שאת עומדת במטבח של המטוס כשכולם ישנים, ובסך הכל אין לך יותר מדי מה לעשות והאוכל נורא זמין, אז את מנשנשת כל הזמן. בעיקר את הבייגלס שהיינו מקבלים בדרך חזרה מהטיסה בניו-יורק, שאחרי שאת שמה אותם בתנור, הם יוצאים טריים כאילו יצאו עכשיו מהמאפייה.
"לשמחתי גיליתי שאל על מספקת לדיילים מנות שונות מלשאר הנוסעים, שמורכבות מיותר פירות וירקות, מה שלא היה קיים בתקופתי. מאוד שימח אותי שהם לא צריכים לאכול את הבייגלס וגבינת השמנת שאנחנו היינו מורידים בכמויות".
לא ניסית אף פעם דיאטות כסאח או הקאות?
"אני לא יודעת להקיא. גם כשאני נורא חולה ומרגישה רע וגם כשיש לי בחילה נוראית. לא יוצא לי. אני צריכה להתמודד עם זה שמה שנכנס, נכנס. אני גם לא בנויה לדיאטות רעב, אני צריכה את הפחמימות שלי ואת המתוק פה ושם. בשנה שעברה ניסיתי את הדיאטה הזאת של המרק כרוב. כל יום אוכלים את המרק עם משהו אחר שמתחלף. יש יום אחד של בננות וחלב, ואחרי זה עגבניות וטבעולים, כי אני צמחונית מסיבות אידאולוגיות. זה היה נורא".
כצמחונית, אולי תפריכי את ההנחה המפוקפקת שלצמחונים יותר קל לרזות, כי ממילא הם אוכלים סלט כל היום.
"זו שטות גמורה. דווקא בגלל שאנחנו לא אוכלים בשר, אנחנו ממלאים את עצמנו בתוספות שהן לא בהכרח רזות. צ'יפס זה צמחוני, אז הוא דיאטטי? אפשר בהחלט להיות צמחוני ושמן".
על מה היה לך הכי קשה לוותר?
"הכי קשה זה גרעינים שחורים. תראי את משחק כדורגל בלי לפצח מאתיים גרם ונראה טוב וגם לשבת בחומוסייה עם שתי פיתות בצד זה משהו שלא עשיתי כבר חודשים, אבל אני עוד אחזור לזה. עוד מעט".
לא רק בלונדיניות
האם יש קשר בין מאבקה הפרטי של חיימוביץ' בששת הקילוגרמים העודפים, למלחמתה הקרה בדימוי הטלוויזיוני דל הקלוריות שתפרו לה המבקרים? חיימוביץ' מעדיפה להתעלם משאלות כאלו ולדסקס את העלייה המדאיגה באחוז הילדים השמנים בחברה המערבית. ולא שאין לה מה לומר. היא רהוטה, אינטליגנטית, ובשיחה שלא לציטוט מנתחת היטב את יחס מבקרי הטלוויזיה אליה לאורך השנים, אבל במקום להתרווח בכיסא ולהעמיד את כולם במקום, חיימוביץ', גם כשהיא מכחישה זאת בתוקף, מתנהגת כאילו חובת ההוכחה עדיין עליה. כל הזמן.
"תרדי מזה", היא מבקשת כשאני מזכירה לה איך לפני שנתיים כתבו עליה שהיא "דוגמנית חדשות". "בעצם זה שאת מזכירה את זה, את חוטאת באותה בורות של אנשים שאף פעם לא עשו טלוויזיה. אני מצפה ממך להבין שמגיש חדשות זה עיתונאי, ולא להתנהג כמו חברייך בעיתונות הכתובה, שפשוט לא מבינים את העבודה הזאת. את השאלות שלך אף אחד מהצופים לא שואל, אלא רק עיתונאים שלא כל כך מבינים מאיפה בדיוק בא העוף המוזר הזה, שלא צמח בגל"צ ולא נחשב לחלק מהברנז'ה שלהם ובכל זאת הגיע לאן שהגיע. אבל אני גמרתי להתנצל ולהצדיק את עצמי. העבודה שלי ב-15 שנות עיתונות הוכיחה את שלה, ואני לא מוצאת שום צורך להסביר למה ומה ואיך אני עושה".
בעיני הציבור הרחב את ניצבת בחזית העשייה הטלוויזיונית. בעלך אלי אילדיס הוא מגיש בכיר בערוץ הספורט. הבית שלכם הוא חלק מהתעשייה, ודווקא את מרגישה לא שייכת?
"לא שייכת זו לא המילה המתאימה. הגעתי לאן שהגעתי דרך עבודה קשה בתחום, שזה סוג של ניצחון מבחינתי. ועדיין אני נשפטת לחומרה על ידי קבוצה מסוימת של מבקרים ועיתונאים, כי אני לא שייכת למילייה שלהם".
מחוץ למילייה הזה חיימוביץ' היא עדיין אייקון תקשורתי מוביל, שמנצח בכל סקרי הפופולריות. לא במקרה השיק ערוץ 10 את מהדורת החדשות שלו על גבי שלטי חוצות עם דיוקנותיהם של חיימוביץ' ואילון, שנפרשו ברחבי הארץ. "מצטערת", היא אומרת, "אבל הפנים שלי הם רק חלק מהכלים שאני משתמשת בהם לעבודה הזאת".
ועדיין הם מהווים חלק משמעותי בתעודת הזהות של הערוץ.
"אני לא מבינה, אני צריכה להתנצל על זה שאני נראית טוב?"
ממש לא. אבל אם את כל כך טורחת על דימוי זוהר, למה את מתקוממת כששואלים אותך על כך?
"כי זה לא אני, אלה סטראוטיפים שהדביקו לי. ואני לא אענה לך על זה יותר, כי את שוב שואלת שאלות שלא היית שואלת את יעקב אילון".
יעקב אילון לא מגיש תוכנית על דיאטות, שמזמינה דיון לגיטימי בנושאים שנוגעים לדימוי חיצוני.
"עזבי את יעקב אילון, שימי כל מגיש גבר אחר. יעקב אחימאיר לא נאלץ להתמודד עם כל כך הרבה שאלות על המראה שלו. כמו שעל אף מגיש לא היו אומרים שאם הוא לא היה יפה, הוא לא היה בטלוויזיה. התייחסות לצורה שלי היא משהו שאף גבר לא היה מקבל מעיתונאים".
ערוץ 10 לא נקי מזה. אחד מסימני ההיכר שלכם בתחילת הדרך היה מבזקניות צעירות ובלונדיניות, כמו לינוי בר-גפן וטלי מורנו.
"מתי ראית בפעם האחרונה תחנת טלוויזיה מכובדת בארה"ב? בדקת איך נראים שם המגישים והמגישות?"
מכל הסוגים. כולל שחורים ומלוכסני עיניים.
"ויש גם הרבה בלונדיניות, נכון? את חושבת שמישהי מהמגישות שלנו לא ראויה להיות מגישה".
לא אמרתי.
"אז זאת התשובה שלי. את חושבת שצריך לא לקבל מישהי בגלל שהיא בלונדינית?"
לא, אבל מותר לי להניח שזו בחירה מכוונת במגישות מאותו פס ייצור.
"אין כאן שום אג'נדה נסתרת. כמי שישבה בקבלה ובמיונים, כל אחת מהמגישות ה'בלונדיניות' שהתקבלה לערוץ הזה התקבלה בזכות כישוריה, והן כולן מוכשרות כמו שד. אני מודה שבהתחלה זה הטריד אותנו, כי פתאום קלטנו שבאמת נהיה איזשהו דפוס של משהו שיכול להזכיר אחת את השנייה, אבל אלה הבנות שהגיעו. הרי לא תבואי למישהי בלונדינית ותגידי לה, בבקשה, תצבעי את שערך לשחור, כי יש לנו כבר מספיק בלונדיניות. ומה לעשות, הן מאוד מוצלחות כולן, אחת אחת".
ואין לך שמץ של חשש או חרדה שהן פה כדי לרשת אותך?
"אני מאחלת להן שיירשו אותי. אני לא רוצה לקבוע מועד פרישה מעכשיו, אבל אני לא רואה את עצמי מגישה בגיל 65 את המהדורה".
פסגת הפחד
חיימוביץ', בקרוב 42, עדיין לא הולכת לשום מקום. על אושרת קוטלר, שלקחה חופשה נטולת דד-ליין מחדשות ערוץ 2, היא מביטה בהערכה. "אני מצדיעה לה. מה שהיא עשתה דרש אומץ ואני מאוד מכבדת את זה. לבוא ולהגיד עד כאן, אני צריכה את הזמן שלי, זה מאוד יפה בעיניי. אצלי זה היה המעבר לערוץ 10, שיצר את העניין המחודש ונתן לי את היכולת להמשיך. ויעידו חבריי בחדשות ערוץ 2, שיודעים בדיוק את כל המשברים שהיו לי לאורך השנים ואת הרגעים האלה שאמרתי יאללה מספיק. זה לא פשוט לעשות את העבודה הזאת הרבה שנים, וזה גם לא פשוט לעזוב אותה. זה טריקי, כי שכשאתה מגיע למעמד הזה, אתה חושב פעמיים אם אתה יכול לעזוב אותו, כי כבר הגעתי וכבר אני שם".
ומפחיד לחזור מהחופש ולגלות שהסתדרו יפה בלעדייך.
"מאוד מפחיד. זה הפחד שמשאיר הרבה אנשים בטלוויזיה במקום שלהם. וזה הפחד שהיה גורם גם לי לא לזוז מהכיסא. הרי לא הלכתי בדיוק על המקום הכי בטוח בעולם, אבל לפעמים בחיים צריך לקחת סיכונים".
תלו בשילוב שלך ושל יעקב הרבה תקוות, כאילו רק תגיעי והרייטינג יעלה וישאיר מאחור את חדשות ערוץ 2, וזה לא קרה.
"אף אחד לא תלה תקוות כאלה. תקראי דברים שרם לנדס אמר בראיונות לפני שנה וחצי. הוא ידע שזה תהליך ארוך שייקח זמן. ברור לחלוטין שאנחנו נלחמים נגד הרגלי צפייה של שנים, ואף אחד לא ציפה שביום אחד הדברים ישתנו".
את לא לחוצה מהצורך לפרוע את השטר?
"הלחץ הזה לא קיים אצלי. אני פורעת את השטר שלי בזה שאני עובדת בצורה הכי מקצועית שאני יודעת לעשות. הרייטינג אף פעם לא עניין אותי, לא כאן ולא בערוץ 2. מי שמכיר אותי יודע שאף פעם לא התעסקתי בטבלאות או התקשרתי לברר כמה קיבלנו".
לפני שעליתם לאוויר בחדשות 10, את ואילון דיברתם על כך שתמציאו את עצמכם מחדש. בפועל אתם די דומים לעצמכם, למעט האווירה היותר מחויכת.
"לא רק. יש משהו בשפה שהוא אחר. למשל, במלחמת המפרץ שידרנו דיווחים מכל העולם, וכשהעברתי את השידור לאולפן ואמרתי 'עכשיו, עמנואל רוזן מגבעתיים', כולנו צחקנו. הכל לא רק פחות מכופתר, אלא גם יותר אישי. אנחנו מתנהלים באולפן בדרך שלא היינו עושים פעם, בעיקר בחלק השני של המהדורה, שזה יותר סגנון חיים וספורט ואז את יכולה להכניס את עצמך".
ולא מדגדג לך להעז ולהגיש פינה כמו דעת יחיד?
"בטח שמתחשק לי. כל מי שמכיר אותי יודע שאני בן אדם מאוד דעתן, ושדברים מלהיטים אותי ומעצבנים אותי. אבל אני יכולה להעז עד מחר, זה לא התפקיד שלי. בשלב הזה של חיי אני לא פובליציסטית, אני עיתונאית שבתפקידה הנוכחי מחויבת לאובייקטיביות. למרות שגם עכשיו לא אהסס להביע את דעתי כשמפריע לי משהו בתחומים פחות שנויים במחלוקת מפוליטיקה, כמו רווחה וזכויות אדם. אפשר יהיה לראות עליי מה דעתי אם אנס יקבל עונש שהוא מגוחך בעיניי, ומן הסתם אולי גם אעיר על זה משהו".
