לא זכו בפיס

תארו לעצמכם שיום אחד מתפרסם מספר הטלפון במעונכם או במשרדכם כמספר הטלפון של גוף ציבורי, ואתם מקבלים עשרות רבות של טלפונים מדי יום ונאלצים לחזור ולהסביר כתקליט שחוק לכל הפונים שזו טעות במספר ושאתם בכלל לא מה שהם מחפשים. נשמע כמו סיוט מתמשך, נכון?

הסיוט הזה היה מנת חלקם של משרד עורכי הדין ר' במגדלי התאומים ברמת-גן. במשך ארבעה חודשים צילצל הטלפון במשרדם אין ספור פעמים, וצמד עורכי הדין ומזכירתם, שהיו אמורים לעסוק בענייני המשרד שמספק שירותים בתחום האזרחי, נאלצו לחזור ולהסביר לכל מי שסבר לתומו שטילפן לקופת תיאטרון הקאמרי, שטעות בידם.

חלק מהמתקשרים אף התקשו להאמין שהגיעו למשרד עורכי דין ולא לקופת הקאמרי. זאת, מאחר שהמספר שחייגו הופיע שחור על גבי לבן ובהבלטה על עלון ששלח לביתם מפעל הפיס. באותו פרסום האיצה בהם הנהלת מפעל ההימורים להתקשר למספר הטלפון של קופת התיאטרון ולהסדיר את המנוי להצגותיו.

מבול שיחות הטלפון שנחתו על המשרד שיבשו, לדברי בעליו מ' וש', את סדרי העבודה בו, והפכו להיות מטרד בלתי נסבל שהפך לסיוט אחד גדול. כשהם הבינו למה נפלה עליהם הצרה הזאת, הם מיהרו לשגר מכתב למפעל הפיס בו דרשו להודיע על הטעות במספר לכל המינוייים שקיבלו לביתם את העלון עם מספר הטלפון השגוי של הקאמרי, ולפרסם את דבר הטעות בעיתון נפוץ.

מפעל הפיס גילה מצידו הרבה הבנה, והציע לשלוח על חשבונו מזכירה שתשב במשרדם של המתלוננים ותענה לטלפונים. ההצעה הזו נפסלה על הסף. המשרד שלנו, הסבירו עורכי הדין, מכיל בסך הכל שלושה חדרים, כאשר בשניים מהם יושבים בעלי המשרד ובחדר השלישי, שהוא חדרון קטן, יושבת המזכירה. אין בו מקום לזוז ולא ניתן לדחוס אליו עוד פקידה.

הנהלת מפעל הפיס, שהיתה ערה לסבל שגרמו למשרד עורכי הדין, חיפשה פתרונות יצירתיים אחרים. בין השאר עלתה ההצעה להתקין קו 1800 שיפצל את הלקוחות לקמארי מהפונים למשרד עורכי הדין. צמד עורכי הדין שוב סירב. לדבריהם, מפעל הפיס ניהל עימם ויכוחים, והסיוט - שהחל ב-26 באוגוסט 2002, נמשך עד ל-31 בדצמבר אותה שנה.

במאי 2004 הגישו מ' וש' לבית המשפט לתביעות קטנות בתל אביב תביעה לפיצויים נגד מפעל הפיס וגוללו בה את מסכת התלאות שנגרמה להם ופגעה במשרדם.

מפעל הפיס טען בכתב הגנה שהגיש ובדיון בבית המשפט, כי גילה הרבה רצון טוב לפצות את התובעים. "עלינו על התקלה", סיפר בא כוחו, אהוד גרא, "לפני שהם עלו עליה, וניסינו לאתר אותם. הרגשנו לא טוב עם זה - היו לנו 450 אלף מכתבים שהוכנו למשלוח למנויים, והצלחנו לעצור את המשלוח על 100  אלף. פרסמנו מודעה בשלושה עיתונים והם ביקשו שנפרסם מודעה בעיתוני ערב חג הסוכות ופרסמנו עוד פעם. חשבנו שלא יעזור לשלוח שוב מכתב ל-100 אלף מנויים כי הם יחשבו שזה אותו מכתב".

השופטת, חנה פלינר, שהוסמכה על ידי הצדדים לפסוק פיצוי כספי על דרך הפשרה, קבעה בפסק הדין כי היה מחדל מצד הנתבעת וכי מחדל זה גרם לעוגמת נפש ולבזבוז זמנם של התובעים. השופטת חייבה את מפעל הפיס לשלם להם פיצויים בסך 5,000 שקל. "מדובר", כתבה בהחלטתה, "בטעות שבעבודת הגהה פשוטה היתה נחסכת".

(ת"ק 2168/04 )