תרגיל מחשמל
חברת דוראד הודיעה כי בכוונתה לייצר חשמל באופן פרטי; מה שנראה בתחילה כמהלך תמוהה, הוא למעשה בעל היגיון כלכלי מבוסס בהחלט, באדיבות ממשלת ישראל ועל חשבון הכיס של הצרכנים; למה התקנות החדשות של משרד התשתיות הן גן עדן ליצרנים וגיהנום לצרכנים
היה משהו מפתיע בהודעה לפיה דוראד, שהיא חברה פרטית, מקימה תחנת כוח לייצור חשמל. לכאורה, מי לא רוצה לייצר חשמל? זה מוצר שיש לו ביקוש עולה, אי אפשר בלעדיו, תזרים המזומנים חיובי, הסיכון נמוך - אי אפשר לפספס. ובכל זאת, ההפתעה על ההודעה היתה כפולה: היא התפרסמה בטרם נודע מה תהיה הסביבה העיסקית בה יפעל יצרן חשמל פרטי. אז טרם הודיע משרד התשתיות מה, מי, איך וכמה. גם היום, מה שפורסם הוא טיוטה בלבד של המדיניות הממשלתית, והתקנות עצמן טרם נחתמו.
הגורם השני להפתעה היה גדול יותר: קצת קשה להבין איך מתחרים בחברת חשמל. לא בגלל שחברת חשמל היא חברה יעילה כל כך, אלא בעיקר בגלל שמחיר החשמל, שנקבע בידי גוף חיצוני - הרשות לשירותים ציבוריים, חשמל - נמוך יחסית בקנה מידה בינלאומי.
חברת חשמל מניבה תשואה אפסית ולא מפסיקה לדרוש העלאה במחירי החשמל. יש הטוענים כי זו תוצאה של ניהול לא יעיל, ועד עובדים חזק מדי, ובזבוז נוסח חשמל חינם לעובדים ולגימלאים. הכל נכון אולי, אך זהו הסבר חלקי בלבד: מחיר החשמל נבנה כך שהתשואה על ההון המושקע בתחנת כוח היא 7%. יזמים פרטיים לא מזיזים שקל לפני שהמספר הזה מתייצב על 15% לפחות.
אז איך מתכוונים אורי דורי, ברבנט פרק ההולנדית, ים-תטיס מקבוצת דלק ושאר השותפים בדוראד הולכים לעשות כסף? על פי השמועה הם הגיעו להסכמה עם משרד הביטחון על כך שדוראד תספק חשמל לצה"ל. יש להניח כי אם יש הסכמה כזו, המחיר נמוך מהמחיר שהמשרד משלם לחברת חשמל. בקיצור: או שבידי דוראד יש פטנט בלעדי לייצר חשמל בעלות נמוכה במיוחד, או שיש כאן תרגיל מחשמל במיוחד, עם הימור בסיכוי טוב.
דוראד: הימור סביר בהחלט
ההימור של דוראד הוא שמחירי החשמל יועלו, והימור כזה הוא סביר בהחלט. רוב השינויים המבניים בענפי התשתית, המלווים בהפרטה, נעשו תוך כדי העלאת המחיר לצרכן. ישראל, יש לשער, לא תהיה יוצאת דופן: תמורת החשמל המופרט נשלם יותר. פרופ' אשר טישלר מאוניברסיטת תל-אביב, שפרסם מחקר על הרפורמה בחשמל, טוען שהמחירים הגבוהים שאחרי ההפרטה יישארו עמנו להרבה שנים.
בכל מקרה, משרד התשתיות הלאומיות לא מסתפק בהצהרת הכוונות של דוראד. בראשית החודש פורסמה טיוטת תקנות שבאה להסדיר את ייצור החשמל הפרטי, ויש מי שטוען כי הן באו כדי לקלקל ייצור חשמל פרטי בתחרות אמיתית.
עד 1 ביולי מתבקשים עם ישראל ועסקיו לשלוח למשרד התשתיות הערות לתקנות המוצעות. החלק הראשון של התקנות עוסק במי שרוצה לייצר חשמל נקי - מרוח, ממים או מאשפה. החלק העיקרי עוסק ביצרן חשמל ששורף דלק בתחנה בהספק העולה על 50 מגוואט. הרעיון העיקרי הוא שיצרן כזה יחפש צרכנים שיקנו ממנו חשמל. מאחר ורשות החשמל קבעה תעריפים להולכת חשמל, היצרן הפרטי מסוגל לחשב את המחיר שבו הוא ימכור. דוראד, לשם הדגמה, מתכננת להקים את תחנת הכוח שלה - בהספק של 800 מגוואט - באתר קו צינור אילת-אשקלון )קצאא( שליד אשקלון. כך שכיום, היא כבר יודעת כמה תשלם עבור הולכת החשמל משם ועד לפיקוד מרכז שבירושלים למשל.
אלא שהמשרד לא מסתפק בכך. הוא רוצה לעודד ייצור פרטי. לפיכך הממשלה מבטיחה ליצרן פרטי של חשמל תמורה בשיעור 80% מעלות ההקמה והתפעול. בדברי ההסבר נטען כי הגנה שכזו תבטיח שכל יצרן יוכל לקבל מימון מגורמים פיננסים. היצרן הפרטי העתידי מסכן רק 20% מההשקעה - וזה אמור להיות ההון העצמי שלו.
היצרן הפרטי העתידי אמור להינות מעוד הטבה: אם הוא לא מצא צרכן פרטי, מחייבים את חברת חשמל לקנות את התפוקה שלו במחיר ידוע מראש. מחיר המכירה הזה יהיה לפי עלות הייצור. לבסוף, כל ההסדר הזה תקף למי שמקבל רשיון ייצור עד מארס 2006..
מי יקנה מהיצרנים הפרטיים? חברת חשמל
מדובר בגן עדן למי שיצליח לקבל רישיון לייצור חשמל, טוען מומחה לתחום שמבקש שלא להיחשף בשמו. גן עדן ליצרנים, וגיהנום לצרכנים ולמי שיפקח על מערכת החשמל.
לב הביקורת הוא על התעריף שמשרד התשתיות מבטיח ליצרני חשמל פרטיים. לכאורה, המשרד בכלל לא קובע תעריפים - כי אלה נקבעים בידי רשות החשמל. אך ניסוח התקנות, טוען המבקר, יביא לעדיפות למכירת חשמל פרטי לחברת חשמל.
הרעיון המרכזי בתקנות החדשות, וכך זה גם נכתב, הוא לעודד ייצור פרטי של חשמל שיימכר לצרכנים. מי שמאמין בתחרות בחשמל ככלי לחשמל איכותי יותר (פחות תנודות במתח, מעט הפסקות יזומות) וזול יותר - מדבר על תחרות בין חברת חשמל לבין יצרנים פרטיים. למעשה מדובר ביותר מזה. ב-2006 אמור להיכנס לתוקפו חוק שמחייב את חברת חשמל להתפצל. במקום יצרן אחד של חשמל אמורה החברה להתפצל לכ-6 חברות נפרדות, שייצרו חשמל בתחרות אחת עם השנייה. חשמל-רוטנברג נגד חשמל-רבין נגד חשמל-אוברקוביץ (תחנת כוח גזר) וכך הלאה. כל אחת מאלה אמורה להתחרות ביצרנים פרטיים כמו דוראד, והתחרות אמורה להיות על הצרכנים.
וזה התרגיל המחשמל: התקנות המוצעות מעודדות, כך נטען בידי המבקרים, מכירה של חשמל לחברת חשמל, ולא תחרות על כיס הצרכן. אם ליצרן הפרטי יש ביטוח נגד הפסדים, הכולל התחייבות לרכוש ממנו חשמל שלא נמצא לו צרכן, אז היצרן הטיפוסי לא יתאמץ להיות יעיל, להתחרות ולהוזיל את מחיר החשמל.
מכיוון שחלק ניכר מהצרכנים הגדולים של החשמל עובדים בתעריף תעוז, כלומר יש מחיר גבוה ביום ומחיר נמוך בלילה, היצרן הפרטי ימכור ביום לצרכנים, ובלילה ימכור לחברת חשמל. בכל מקרה יש לו פוליסת ביטוח: לקבל כסף על אי-יצור לשוק הפרטי.
ממשלת ישראל מציגה: פוליסת ביטוח ללא תשלום
התרגיל המחשמל בנוי על עוד נדבך. לכולם ברור שאף צרכן של ממש לא ייכנס לעיסקה עם יצרן פרטי מבלי שיש לו פוליסת ביטוח בצורת גיבוי של חברת חשמל. אם פתאום מתקלקל המנוע, או אם הוא צריך לעצור לטיפול 10,000, או שחלה תקלה מכל סיבה שהיא - חברת חשמל הגדולה והמבוססת תהיה הגיבוי. זה נכון וראוי.
אבל מי מכיר פוליסת ביטוח ללא תשלום? רק ממשלת ישראל. אלא שהממשלה נותנת את הפוליסה הזו - גיבוי של חברת חשמל לכל יצרן פרטי - על חשבון חברת חשמל. זה נחמד מצידה. חברת חשמל תיאלץ להחזיק תחנת כוח מובטלת (כי היצרן הפרטי מוכר בזול) רק לצורך גיבוי (כשהיצרן עוצר את המנוע לטיפול תקופתי). גם זה הגיוני, ובלבד שישלמו.
הנה סיכום הסובסידיות הממשלתיות ליצרני חשמל פרטיים:
- הבטחת מחיר שמכסה 80% מההשקעה.
- תשלום גם ליצרן שלמעשה אינו מייצר חשמל.
- אפשרות למכור במחירים גבוהים בשעות היום לצרכני תעוז ובשעות הלילה לחברת חשמל.
- גיבוי של חברת חשמל ללא תשלום.
- התעריף עצמו. מה המחיר שמולו מתחרה יצרן פרטי? המחיר של חברת חשמל. המחיר הזה, שנקבע
בידי רשות החשמל, מייצג את ההוצאה הממוצעת של החברה. זו כוללת תחנות ישנות ויקרות ותחנות
חדשות וזולות. ליצרן הפרטי יש רק תחנה חדשה וזולה. כלומר מבנה תעריף החשמל כבר נותן ליצרן פרטי עדיפות על פני חברת חשמל. זו ההעדפה היחידה שסביר לתת. היא טובה לצרכנים, והיא תעודד את חברת חשמל להשקיע בייצור יעיל וזול יותר. כל השאר הוא סבסוד כבד מאוד עבור התענוג של ייצור חשמל פרטי. מה שמפתיע הוא שדווקא איש היוזמה החופשית, שר התשתיות יוסף פריצקי, מוליך מהלך של סיבסוד כל כך כבד.
מה יקרה אחרי מארס 2006?
מה שהכי יפה בסובסידיה הזו היא שהממשלה לא תשלם אותה. מי שישלם יהיו רוב צרכני החשמל, שימשיכו לשלם את התעריפים שיועלו עוד ועוד.
מדוע יועלו מחירי החשמל? מכמה סיבות:
- חברת חשמל תצטרך להשקיע כדי לקלוט את התפוקות הנוספות של היצרנים הפרטיים. כל השקעה של החברה מוכרת לצורכי התעריף.
- בתקנות המשרד לתשתיות נקבע כי מנהל המערכת - כלומר חברת חשמל - הוא שישלם עבור אי-ייצור של חשמל פרטי, עבור מחירי המינימום שנקבעו, ועבור החשמל הפרטי שתרכוש במחיר גבוה.
- מה שקרה בעולם הוא שכדי להפריט את תחנות הכוח של חברת חשמל עצמה יידרשו היזמים מחיר גבוה יותר. לחלק מהם אף תהיה הצדקה, כי חלק מתחנות שיופרטו הן ישנות, לא כל כך יעילות ולכן יקרות.
למבקרים, ובסמוי גם למומחי משרד התשתיות, ברור דבר אחד: הנוסחה הנוכחית לא תוכל לפעול לאורך זמן. יותר מזה, היא לא תוכל לפעול לגבי חברות החשמל המפוצלות מתוך חברת החשמל הקיימת. הסיבה לכך היא שהנוסחה הנוכחית נדיבה מדי כלפי מי שאינם מנסים להתחרות באמת, מי שיתקשו למצוא צרכנים שיקנו מהם חשמל. ההוכחה המרכזית לטענה הזו מצוייה במגבלה של התקנות. הן בתוקף עד מארס 2006. ומה יהיה אחר כך? אלוהים גדול.
תשתית ל-30 שנה תוך שנתיים
פריצקי ותקנותיו מבטיחים ליצרני החשמל הפרטיים גן עדן. זה היה עובד נהדר אלמלא רשלנותה של ממשלת ישראל. גם בזה לפריצקי ולבנימין נתניהו, שר האוצר, יש אחריות אישית.
קוראים יקרים, תחשבו על עצמכם כעל יזמים שמבקשים להשקיע בחשמל פרטי. קראתם שאפשר להרוויח כסף טוב על חשבון תקנות לא חכמות, ואתם הולכים לתכנן. אלא מאי, אין בישראל בינתיים צנרת לגז טבעי, כך שאם תכננתם להקים תחנת כוח בסחנין או בבאר-שבע - די ברור שאינכם יכולים להתחייב לפני הצרכנים על מחיר ועל מועד אספקה. כמשקיעים נבונים אתם רוצים להיות בטוחים שיש לכם חומר גלם זול לשריפה, וביטחון כזה אין לכם, כי הממשלה לא מוכנה להתחייב שתהיה תשתית הולכה לחומרי גלם שכאלה, שהעיקרי שבהם הוא הגז הטבעי. הסיבה העיקרית שאין צנרת אנרגיה לייצור חשמל היא שפריצקי ונתניהו הפכו, חודש אחרי שהתיישבו על כיסא המיניסטר שלהם, את החלטות הממשלה. התוצאה: עד היום לא הונח סנטימטר אחד של צינור.
אבל נניח שאתם, המשקיעים הפרטיים הפוטנציאליים, מאמינים שתהיה תשתית גז. כאן אתם נתקלים בעוד מגבלה: פריצקי מגביל את התקנות שלו עד מארס 2006. האם פרק זמן של פחות משנתיים הוא אופק תכנוני סביר לפרויקט תשתית שאמור לפעול 30 שנה לפחות? קשה להניח כי תחת סיר הלחץ הכבד בדמות לוח הזמנים של פריצקי אפשר לבנות מדינה מחושמלת.
האם אורי דורי וחבריו לוקחים סיכון בלתי סביר? אורי דורי, חשוב לציין, טרם התחייב להקמת תחנת הכוח הגדולה באשקלון. ההחלטה של שותפי הפרויקט תתקבל רק בעוד חצי שנה, אבל הם היחידים בישראל שמסוגלים להיכנס לעסק הזה. אחד השותפים הוא ים-תטיס, בעל שדה גז טבעי ועתודות גז שטרם נמכרו.
דוראד מתכנן להקים את התחנה על שפת הים באשקלון, כך שהיא לא תזדקק לתשתית הגז הטבעי של ממשלת ישראל. דוראד, כך זה נראה כרגע, היא היחידה (אלא אם יקום עוד יזם בקצא"א או יזם שיבנה באל-עריש או בעקבה וינצל גז מצרי) שמסוגלת להרים תחנה מתחרה.
יצרנים פרטיים אחרים אולי יקימו תחנות בבל"ת. בהעדר תשתית לגז טבעי הם יבנו את התחשיב על שריפת סולר. אם משרד התשתיות יחזיר להם עלויות ייצור, הם ימכרו חשמל יקר - לחברת חשמל.
משרד התשתיות: יזמים שלא יצליחו למכור חשמל יפסידו
משרד התשתיות כופר, בתגובה כתובה שהעביר, בתרחיש הזה. לטענתו יזמים שלא יצליחו למכור לצרכני קצה יפסידו את הונם העצמי. זו משאלת לב בהתחשב במימדי הסובסידיה שתוארו לעיל. לכך מתווסף המכרז שאיננו.
מערכת החשמל הישראלית אמורה להתפצל בעוד כשנתיים. לצד מגוון יצרנים יהיה מונופול של הולכת חשמל, שאף ינהל את המערכת. ניהול מערכת חשמל הוא עסק מסובך הן מהבחינה הפיזית והן מהבחינה הכלכלית. בסקנדינביה, למשל, מנהל המערכת החשמלית עורך מדי יום מכרז לאספקת חשמל, לפי שעות, לאספקה ביום שלמחרת. בישראל, לפי תקנות משרד התשתיות, אין מכרז. יש מחיר קבוע. הסיבה לכך טמונה במה שאינו כתוב: מתן בטחונות יתר ליצרני חשמל פרטיים. כי אם יתקיים מכרז, אולי אפשר להיכשל בו?
הנה עוד הפתעה מבית המדרש של פריצקי: הוא מדבר תחרות, אך מונע מכרז ומבטיח מחיר כמעט קבוע שמעודד אי-תחרות.
ככה לא בונים מחיר
בשולי התקנות החדשות יש התעסקות בתמריץ לייצור חשמל שמיוצר בטכנולוגיה לא מזהמת: מגלי ים, מרוח, מהתפרקות אשפה ועוד. אין לאיש ספק כי מדובר בעניין חשוב. פרט לכך, ישראל מחוייבת, על פי אמנת קיוטו, לצמצום זיהום האוויר.
הדרך בה הולכת הממשלה כדי לעודד ייצור זה, הן בתקנות החדשות והן בהחלטות רשות החשמל, היא דרך מסורבלת. היא מבטיחה לכל יצרן כיסוי מלוא העלויות לייצור חשמל (ניגוד ל-80% בחשמל מייצור מזהם) וכן רווח סביר. כמו כן מחוייבת חברת חשמל לרכוש את מלוא תפוקת החשמל. על פניו זה נראה הגיוני. אלא שהשיטה הזו לא נותנת תשובה לזיהום הנוצר ביצור קונבנציונלי של חשמל על ידי שריפת דלק, ומחייבת בירוקרטיה שתנסה לנבור בקרביים העיסקיים של כל יצרן חשמל נקי.
עם מעט יותר מחשבה קל להגיע לפתרון הנכון. יש כזה, על פי התיאוריה הכלכלית. זו מלמדת כי ראוי לקבוע כי מי שמזהם - ישלם. במקום לחפש סובסידיות ותמיכות ליצרני חשמל נקי, מה שצריך זה להטיל קנסות על יצרני חשמל שמזהמים את הסביבה. אחרי שמוטל מס על חשמל שנוצר מזיהום, כל מי שמייצר חשמל נקי יהיה פטור מעונשו של זה, ואף פקיד לא יצטרך לסבסד את היצרנים הרבים שיקומו.
פתרון בית ספר
הטעות הגדולה ביותר של משרד התשתיות היא בעירוב מין שבאינו מינו: ניהול כלכלי של משק החשמל ועידוד יצרנים פרטיים. הפתרון מצוי בהכרת הטעות ובהפרדה מוחלטת בין שני הנושאים.
מערכת החשמל תתנהל ביחסים סגורים בין יצרן וצרכן, בשיטת מכרזים כמקובל בכל המערכות המבוזרות, מה שמבטיח כי יצרנים שיציעו מחיר נמוך ממחירה של חברת חשמל יצליחו למכור סחורה. במערכת הזו צרכן יתקשר עם יצרן אחד בלבד, עם אפשרות לעבור מיצרן אחד לשני במועדים קבועים. חברת חשמל - כל עוד תייצר לפחות ממחצית כמות החשמל במשק - תהיה מחוייבת לתת גיבוי לכל יצרן פרטי, ותמורת השירות הזה תקבל תשלום שיהיה זהה לתשלום שמערכת החשמל תשלם לבעל תחנת כוח שאינה מייצרת אך מוכנה להפעלה.
הממשלה, שמבקשת לעודד יצרנים נוספים, תעשה זאת באמצעות מענקים והטבות מס. כל יצרן פרטי יקבל מהממשלה את עלות הגיבוי של חברת חשמל למשך חמש שנים. יצרן פרטי שימכור את כל תפוקתו לצרכנים (שאינם בשליטתו הישירה או העקיפה) יקבל פטור ממס חברות למשך 10 שנים. מי שימכור 90% מתפוקתו לצרכנים יקבל 90% פטור ממס, וכך הלאה. מי שימכור לצרכנים פחות מ-60% מתפוקתו לא יקבל הטבת מס. ומאיפה יהיה לממשלה כסף? ממס הזיהום.
פורסמה רק טיוטה
מומלצים
