תהיי זולה ותשתקי
לפני שבועיים אושרה בארה"ב תביעה ייצוגית ענקית שהגישו שש קופאיות, שטענו כי רשת וולמארט מפלה נשים לרעה. בדיקה מהירה אצלנו מעלה מצב דומה: אף שהן כמחצית מכוח העבודה, נשים עדיין מקבלות 20% פחות מגברים בעבור שעת עבודה באותו תפקיד, ורק מעטות מהן מצליחות לטפס לתפקידים ניהוליים. במגזר הציבורי המצב אינו טוב יותר. האם גם אצלנו יקומו יום אחד הקופאיות ויגידו די?
בדיוק לפני שבועיים אישר שופט פדרלי בארה"ב תביעה ייצוגית מיוחדת במינה: 1.6 מיליון עובדות ברשת הקמעונאות הענקית וולמארט תבעו את הרשת - שהיא המעסיקה הגדולה ביותר בארה"ב - בטענה כי במשך שנים שילמה לעובדות שלה שכר נמוך יותר מזה ששילמה לעובדים.
העובדות טענו כי המשרות היחידות המוצעות להן הן של קופאיות, ששכרן נמוך ואפשרויות הקידום שלהן מצומצמות ביותר. עובדות שניסו בעבר להתלונן על אפליה נענשו והושתקו על-ידי הרשת. מדובר בתביעה הייצוגית הגדולה ביותר שהוגשה אי-פעם נגד מעסיק פרטי בארה"ב, ואם יזכו העובדות בבית-המשפט, תיאלץ וולמארט להיפרד מסכום עתק שמוערך ביותר מ-6 מיליארד דולר.
האם גם ישראל צפויה לתביעה ייצוגית מסוג זה בעתיד? על-פי המצב בשטח האפשרות הזאת קיימת, אך רק בעתיד הרחוק יותר. לעת עתה חוששות רבות מהנשים להילחם על זכויותיהן.
מצב הנשים בשוק העבודה בישראל הוא עגום ביותר: הן מופלות לרעה בשכר, בתנאי העבודה והפרישה ובקידומן לעמדות ניהול ומפתח. כל זה קורה לא רק במגזר הפרטי, אלא גם במגזר הציבורי. האפליה הזאת נמשכת זה שנים ארוכות והיא עמוקה ומושרשת.
כמה נתונים: הנשים העובדות בישראל הן 48% מכוח העבודה במשק, העומד על יותר מ-2.5 מיליון עובדים. כ-63% מהן מועסקות במשרה מלאה.
אף שהן כמחצית מהעובדים במשק, ממשיכות הנשים לעסוק בעיקר בשישה מקצועות עיקריים: הוראה, פקידות, סיעוד, ניקיון, בישול וזבנות. במקצועות האלה יש לנשים רוב מכריע של 70%. ככל שהמשרות הופכות ניהוליות יותר או תובעניות יותר, נמצאות בהן פחות נשים.
כמו בעולם השלישי
במרכז אדווה למידע על שוויון וצדק חברתי בישראל בוחנים את אפליית הנשים זה שנים רבות. אחד המחקרים העדכניים ביותר שלהם בתחום הזה (שנתוניו מתייחסים לשנת 2002) קובע שהאפליה היא במספר רב של ממדים. ראשית מתברר כי נשים משתכרות בממוצע 61% משכר הגברים.
הפער הזה מצטמצם במעט כאשר משווים בין המשכורות הממוצעות לפי שעות העבודה, שכן נשים עובדות בממוצע פחות שעות מאשר גברים, אבל גם במקרה הזה מתגלה פער של ממש. על-פי הסקר לשנת 2002 היה השכר הממוצע של הנשים לשעת עבודה רק 79% משכר הגברים לשעת עבודה.
פערי השכר בין גברים לנשים נשמרים בכל רמות ההשכלה. יתר על כן, הפער הגדול ביותר בשכר לשעת עבודה הוא דווקא בין נשים וגברים בעלי השכלה של 16 שנות לימוד ויותר.
פערי השכר בין גברים ונשים נשמרים גם ביישובים עניים וגם ביישובים עשירים. כך, למשל, מקום היישוב שבו קיבלו הגברים את השכר החודשי הממוצע הנמוך ביותר בישראל היה ג'יסר א-זרקא – 4,446 שקלים. את השכר החודשי הממוצע הנמוך ביותר קיבלו הנשים המתגוררות בעוזייר - 2,054 שקלים, דהיינו 46% משכר הגברים בעלי השכר הנמוך ביותר.
לעומת זאת את השכר החודשי הממוצע הגבוה ביותר קיבלו הגברים תושבי סביון - 19,607 שקלים. מקרב הנשים קיבלו נשות סביון את השכר החודשי הממוצע הגבוה ביותר - 10,944 שקלים, שהם 56% משכר הגברים בעלי השכר הגבוה ביותר.
מבחינת פערי השכר בין נשים לגברים נמצאת ישראל קרוב מאוד לעולם השלישי. על-פי המחקרים ישראל קרובה יותר לבנגלדש, למלזיה ולירדן (שם מקבלות נשים בממוצע כ-50% משכר הגברים) מאשר לשוודיה, שבה מקבלות הנשים בממוצע 90% משכר הגברים.
לדברי ברברה סבירסקי, מראשי מרכז אדווה, נובעת האפליה מכך שרואים בנשים מפרנסות שניות, שאמורות להיות אחראיות בעיקר על גידול הילדים ועל תחזוקת משק הבית. מאחר שהאישה אחראית לילדים, הרי היא זו שצריכה לחזור מוקדם הביתה כדי לאסוף אותם מהגן, מה שפוגע בקריירה שלה ובשכר שהיא מקבלת.
מכאן משתמע שהאפליה בשכר מקורה בעצם באפליה בסיסית הרבה יותר בחלוקת התפקידים בתא המשפחתי, שהרי ברוב המקרים כלל לא עולה על הפרק האופציה שהגבר ייקח גם הוא אחריות על ילדיו ויוציא אותם מהגן או ימתין להם עם ארוחת צהריים חמה כשהם חוזרים מבית-הספר.
לכן, הדילמה האכזרית בין משפחה לקריירה היא כמעט תמיד דילמה נשית וכמעט אף פעם לא דילמה גברית. גבר מצליח לעולם לא יישאל כיצד הוא מתמרן בין הקריירה למשפחה, בעוד שהשאלה הזאת תופנה בכל ריאיון של אשת קריירה מצליחה.
אפליה עמוקה וממושכת
אפליית נשים העובדות במגזר הציבורי צורמת במיוחד, שהרי מצפים מהמדינה שתיתן יחס שוויוני לכל עובדיה, בלי להתחשב בנתונים לא רלוונטיים דוגמת מוצא, מין ודת.
מאז מונתה ליו"ר הוועדה לקידום מעמד האישה התמקדה ח"כ גילה גמליאל (ליכוד) במאמץ להילחם באפליית הנשים העובדות - בראש ובראשונה במגזר הציבורי. לא מכבר היא קיבלה לידיה את תוצאות המחקר שערך לבקשתה מרכז המחקר והמידע של הכנסת על פערי השכר בין גברים לנשים בדרגות בכירות בשירות המדינה. המחקר בחן את תשלומי השכר ל-787 נשים ול-1,454 גברים בשירות המדינה.
ממצאיו מדהימים: מתברר ששכר היסוד הממוצע של גברים גבוה בממוצע ב-860 שקלים מזה של נשים בעלות נתונים רלוונטיים זהים לחלוטין: ותק, דרגה, גיל ודירוג. למה? ככה.
נוסף על הפער הבלתי נסבל בשכר היסוד נהנים הגברים מתוספות שכר גדולות יותר. למשל בסעיף המכונה עבודה נוספת, ושכולל שעות נוספות וכוננויות, מקבלים הגברים בממוצע 820 שקלים יותר מהנשים. נוסף על כך הם מקבלים עוד תוספות רבות שהן גדולות יותר מהתוספות שמקבלות הנשים.
התוצאה: גבר בעמדה בכירה מקבל בממוצע 3,600 שקלים יותר מאישה שנמצאת באותה עמדה בדיוק, ושכל נתוניה הרלוונטיים זהים לנתוניו.
בעקבות הממצאים הקשים האלה זימנה ח"כ גמליאל דיון דחוף בוועדת הכנסת לקידום מעמד האישה. "פער השכר בין גברים לנשים הוא מכת מדינה, ומקורו באפליית נשים. החוק בישראל אומנם מגן על הנשים מפני אפליה, אך הבעיה אינה בחקיקה, שהיא מתקדמת מאוד, אלא באכיפת החוק".
"כשהחלטתי להיאבק נגד אפליית נשים במקומות העבודה מיקדתי קודם כול את המאמץ במגזר הציבורי, שצריך לתת דוגמה ליחס שוויוני. מתברר שגם במגזר הזה מצאו שיטות לעקוף את חוק השוויון, למשל באמצעות תשלומי תוספות למיניהן, המשולמות בנדיבות רבה יותר לגברים. מדובר, למשל, בתשלום הוצאות לטלפון סלולרי, לנסיעות וכו'. האפליה הזאת עמוקה וממושכת וצריך לטפל בה מהשורש".
"אני מאמינה שאם נתחיל להוקיע אותה ולהתייחס אליה כאל מעשה פלילי שראוי לענישה, זה ירתיע. לדעתי, אם ייענשו מעסיקים ציבוריים, זה ירתיע גם מעסיקים בשוק הפרטי", אומרת ח"כ גמליאל. בקרוב היא מתכוונת לדרוש הפעלת סנקציות נגד המעסיקים שמפלים נשים לרעה.
הפתרון: אפליה מתקנת
יו"ר נעמ"ת, עו"ד טליה ליבני, אומרת כי אפליית הנשים היא לא רק בתחום השכר, אלא גם בתנאי העבודה והפנסיה: על-פי תיקוני החוק החדשים גיל הפרישה לנשים עולה מ 60 ל-62 ובהמשך אף ל-64. אך מי שתיקן את החוק לא הביא בחשבון שרבות מהנשים עובדות במקצועות עתירי שחיקה כמו הוראה וסיעוד, שכמעט אין כל אפשרות להמשיך לעבוד בהם בגילים כה מבוגרים.
"נשים שירצו לפרוש לפני מועד הפרישה הרשמי יוכלו אומנם לעשות זאת, אך יפסידו שיעורים גדולים מהפנסיה שלהן", אומרת עוד ליבני.
וזה עוד לא הכול. הקיצוצים של השנים האחרונות פגעו קשות במשפחות החד-הוריות, שבראש 91% מהן עומדות נשים. כל שינוי חקיקתי המתייחס למשפחות החד-הוריות פוגע בראש ובראשונה בנשים. כך, למשל, התיקון המטיל חובת התייצבות בשירות התעסוקה על אמהות לילדים בני שנתיים ומעלה במקום בני 7 ומעלה, כפי שהיה עד כה, פוגע בעיקר באימהות לילדים קטנים, אומרת ליבני.
כדי להתמודד עם אפליית הנשים העובדות מציעה עו"ד ליבני להעמיד לרשותן מעונות ילדים בחינם. את המעונות האלה היא מציעה לפתוח, בין היתר, במקומות העבודה הגדולים. מדובר אומנם בעלות של 3.1 מיליארד שקלים, אך התמורה שהם יתנו תהיה גדולה הרבה יותר, היא אומרת.
לעו"ד ליבני יש גם הצעה כיצד למנוע אפליית נשים בקבלה למשרות ניהול בכירות: הקצאת מכסות לנשים בלבד. היא גם מציעה להקים מנגנון שייתן מענה מהיר לנשים עובדות המופלות לרעה בשכרן. במקביל יש לדעתה לתמרץ מעסיקים בשוק הפרטי שיקדמו נשים.
יו"ר נעמת טוענת כי ניתן לפתור גם את התופעה הקשה של פיטורי נשים בהריון ובמהלך חופשת לידה באמצעות מנגנוני שיפוט מהירים ותקיפים. במקביל היא מציע לעודד את הנשים להגיש תביעות באמצעות ארגוני הנשים, שיהיו נאמני שוויון בדומה לנאמני איכות הסביבה הפועלים בשטח.
ועוד הצעה יש לעו"ד ליבני: להתיר לנשים - כל אימת שזה אפשרי - לעבוד מהבית. זה לא רק יקל עליהן לתמרן טוב יותר בין דרישות הבית והקריירה, אלא גם מוזיל עלויות למעסיקים וחוסך למדינה כסף רב (למשל, בשל צמצום הגודש בכבישים).
האפליה משתלמת למעסיקים
באגודה לזכויות האזרח בישראל, המקבלת במסגרת פעילותה תלונות רבות של נשים המופלות לרעה במקומות העבודה שלהן, מאמינים כי באמצעות בית-המשפט ניתן להגן טוב יותר על זכויות הנשים. באחרונה רשמו נשים שתי הצלחות גדולות בבתי-המשפט.
במקרה הראשון זכתה אישה, שיוצגה על-ידי עו"ד הדס תגרי מהאגודה לזכויות האזרח, בשכר, בפיצויי פיטורים ובפיצויים בגין אפלייתה. מהתביעה התברר כי מעסיקה של האישה, בעלי רשת חנויות למכשירי חשמל ביתיים, הפלו אותה לרעה בשכר בהשוואה לגברים שעבדו ברשת.
לאחר שהיא הגישה את התביעה, התנכל לה מעסיקה, עד כי נאלצה להתפטר. שופט בית-הדין האזורי לעבודה בבאר-שבע חייב את מקום העבודה לחשוף את שכרם של הגברים שעבדו בתפקידים הדומים לתפקיד האישה ולבסוף פסק כי היא אכן הופלתה לרעה.
במקרה אחר זכתה עובדת ברשת הום סנטר, שיוצגה על-ידי נעמ"ת, בתביעה שהגישה נגד מעסיקיה לאחר שהתברר לה כי קיבלה שכר נמוך יותר מגבר שעבד בתפקיד זהה לשלה.
עו"ד הדס תגרי אומרת כי אף שמדובר בהצלחות חשובות, הרי התמונה הכוללת רחוקה מלהיות ורודה. רק נשים בודדות תובעות את מעסיקיהן, אף שרבות מהן מופלות לרעה. הדבר נובע מחוסר מודעות. נשים רבות אינן מודעות לזכויותיהן ולכך שהן מופלות לרעה ולכך שחל איסור להפלותן לרעה. אחרות חוששות מהמאבק המשפטי הארוך.
קשה להגיש תביעה נגד מעסיק, משום שהדבר כרוך, בין היתר, באובדן מקום העבודה. כמו כן קשה להוכיח את קיומה של האפליה. לבסוף, גם כשהנשים זוכות בתביעה, גובה הפיצויים מוגבל. בסופו של דבר יוצא שהאפליה משתלמת למעבידים, שכן הסיכון שהם נוטלים על עצמם אינו גבוה, אומרת עו"ד תגרי.
הפתרון, לדבריה, הוא שיותר ויותר נשים המופלות לרעה יגישו תביעות ושהמחוקק ינהיג רפורמות בחוק הקיים ובבתי-המשפט כדי להקל על נשים שתובעות את מעסיקיהן. למשל, יש לדבריה לקבוע בחוק פיצויי עונשים גבוהים למעסיקים שמפלים עובדות, מה שיעודד יותר ויותר נשים להגיש תביעות.
חוק הגנה מהפכני
העובדות והמתנדבות בשדולת הנשים בישראל אוספות בשקדנות כל פיסת מידע על כל גילוי של אפליה נגד נשים. הן מתעדות כל מקרה של אפליה שמגיע לידיעתן ונאבקות נגד התופעה. נשים רבות פונות לקו הפתוח של השדולה, אך רבות מהן אינן מעיזות לפעול מעבר לעצם בקשת המידע על זכויותיהן.
כך, למשל, רק 6% מהנשים שפנו לקו התלוננו על פיטוריהן. 11% ביקשו מידע בסוגיות של יחסי עבודה, 10% ביקשו לברר פרטים על זכויותיהן בשל היותן בהריון, 12% ביקשו לברר פרטים הנוגעים לחופשת לידה. 27% ביקשו לקבל מידע על פיטורים במהלך הריון, טיפולי פוריות או לאחר לידה.
בשדולה אומרים שמיעוט הפניות בנושא של אפליה בתחום השכר נובע מכך שרק לעיתים נדירות ניתן להוכיח שעובדת הופלתה בשכרה לעומת עובד. המעסיקים משתמשים בשיטות מתוחכמות. למשל, הם נותנים שכר יסוד שווה לעובדים ולעובדות, אך לעובדים הם נותנים תוספות ייחודיות הקשורות כביכול באופי המיוחד של תפקידיהם. מדובר בתשלום לטלפון סלולרי, לרכב, להשתלמויות וכו'.
בחברות הפרטיות זה קיצוני יותר. שם, למשל, נותנים תואר בכיר יותר לעובד שנמצא באותה דרגה כמו עובדת העושה אותה עבודה כמוהו. משמעות התואר הזה היא הטבות כספיות ניכרות.
אפליית הנשים במקומות העבודה היא האפליה הקשה ביותר, משום שנשים מקבלות אותה בחוסר אונים. הן חוששות להפסיד את מקומות העבודה שלהן או לחלופין להיות 'מסומנות' במקומות העבודה או בענפים שבהם הן עוסקות. יש סיבה ברורה לכך שרוב הפניות לקו הפתוח של השדולה הן של נשים שפוטרו בהריון בניגוד לחוק: לנשים האלה אין יותר מה להפסיד, ולכן הן מוכנות להיאבק, אומרת יו"ר השדולה, רינה ברטל.
למרות זאת רשמה באחרונה שדולת הנשים את אחד מהישגיה הגדולים ביותר במאבק נגד אפליית נשים: הכנסת אישרה לקריאה שנייה ושלישית את הצעת התיקון לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה שיזמה השדולה. עד היום אסר החוק על מעביד להפלות בין עובדיו בשל היותם הורים. על-פי התיקון, אסור יהיה להפלות לרעה גם נשים הרות. הסיבה לתיקון: במקרים רבים טענו מעסיקים כי הריון אינו נחשב חלק מההורות.
חשוב להדגיש: החוק האוסר לפטר נשים בשל הריונן הגן רק על עובדות שצברו ותק של שישה חודשי עבודה ויותר, כך שמעסיקים יכלו לפטר עובדות הרות שצברו ותק קצר יותר. התיקון מרחיב את ההגנה על נשים הרות בעבודה ומונע את אפלייתן כבר בשלב הקבלה לעבודה. תיקון החוק מהווה מהפכה בזכויות הנשים בעבודה, אומרת עו"ד הלית כהן, היועצת המשפטית של השדולה.
גמליאל: הבעייה אינה בחקיקה
צילום: אתר הכנסת
ליבני: אפלייה גם בפנסיה. צילום: שאול גולן
צילום: שאול גולן
מומלצים
