הצפופה, ההונגרי, הלב הפועם והמרגרינה

 על פי נתוני המכון הצרפתי הלאומי למחקר דמוגרפי, באמצע שנת 2003 מנתה אוכלוסיית העולם 6.314 מיליארד איש. שזה, אגב, כמעט פי 30 ממה שהיה כאן בשנת 200 לפנה"ס: כ-223 מיליון איש "בלבד". על פי התחזיות, אוכלוסיית העולם צפויה להגיע לכ - 9 מיליארד בשנת 2050. תשמרו לכם בלטה פנויה!

בתחילת המאה ה-21, המדינה הצפופה ביותר, לפי האטלס האנציקלופדי של העולם בעריכת אורן נהרי, היא מונקו, עם 16,250 תושבים לקמ"ר. אבל, אחרי הכל, מונקו היא מדינת מיקרו, שצפיפותה נובעת משטחה הקטנטן - פחות מ-2 קמ"ר.

המדינה ה"אמיתית" הכי צפופה היא בנגלדש, עם 897 תושבים שנדחסים לקמ"ר.

בין הנסיכויות קטנות השטח וצפופות האוכלוסייה, קצת אחרי הונג קונג וסינגפור וקצת לפני הוותיקן וברמודה, מתברגת לה יפה במקום ה-6 רצועת עזה, עם כ-3,000 אנשים לקמ"ר.

המדינה הכי פחות צפופה בעולם היא מונגוליה, שם לכל 1.7 בנאדם יש קמ"ר לעצמו.

ישראל יושבת גבוה בטבלה, במקום ה-30 עד 40 בעולם, תלוי את מי שואלים, עם 308 תושבים שחולקים כל קמ"ר (וגם את דעתם על כל דבר).

ולמי שחושב שאנחנו כמו אמריקה – בארצות הברית הצפיפות עומדת על עשירית מזו בישראל, עם 29 איש לקמ"ר בלבד.

עוד כמה נתונים שבוודאי תשמחו לדעת הם, שהיבשת הצפופה ביותר היא אסיה, עם 82.5 תושבים לקמ"ר, והבאה אחריה היא דווקא אירופה, עם 70 אנשים לקמ"ר. הכי פחות צפופה היא יבשת אוסטרליה, עם 3.4. זה כמובן בתנאי שלא מחשיבים את אנטרקטיקה, שם הצפיפות היא…אפס.

מי המציא את הקוביה ההונגרית?

ב – 13.07.1944 נולד ארנו רוביק (Erno Rubik), ממציא הקובייה ההונגרית, המכונה בלעז על שמו: Rubiks Cube. זה אומר שבימים אלה ממש הוא חוגג את יום הולדתו השישים.

רוביק היה מרצה במחלקה לעיצוב פנים באקדמיה לאמנות מעשית בבודפשט, בירת הונגריה. הוא עסק בגיאומטריה של המרחב ובמודלים תלת-מימדיים. בהרצאותיו הוא השתמש בדגמים רבים העשויים מחומרים שונים כגון נייר, פלסטיק, עץ וכו', ואתגר את תלמידיו להתנסות בעריכת מניפולציות לצורות גיאומטריות פשוטות וברורות. כך, בין היתר, נולדה לה, בשנת 1974, הקוביה ההונגרית. הקוביה מורכבת מ-26 קוביות קטנות, המסתובבות על ציר מרכזי. כלפי חוץ, לקוביה שש פאות, כאשר לכל אחת צבע שונה. לאחר שמשנים בצורה רנדומלית את סדר הקוביות הקטנות, המטרה היא להחזיר את הקוביה למצב של שש פאות אחידות מבחינת צבען.

רוביק הציג את המצאתו בפני תלמידיו, ונותר המום מהצלחתה המיידית – כל מי שהתחיל לשחק עם הקוביה, לא הצליח להניח אותה מידיו. הקושי של החזרת הפאות למצבן המקורי דרבן את מי ששיחק בקוביה להמשיך ולנסות לסדר את הצבעים. ללא כל פרסום או שיווק, ההמצאה החלה להתפשט אט אט ברחבי העיר, והפכה ללהיט גדול. רק לאחר מספר שנים התחילו לשווק את הקוביה מחוץ להונגריה, ובשנות השמונים הקוביה הצליחה ממש לכבוש את העולם.

רוביק המשיך וממשיך להמציא משחקים שונים המבוססים על חיבורים גיאומטריים תלת-מימדיים, אך תהילתו הגדולה, עד כה, באה מהפאזל התלת ממדי המבריק שלו –הקובייה ההונגרית.

איזה מכשיר רפואי הומצא ע"י הצרפתים לפני 190 שנה?

המכשיר הוא הסטֵטוסקופ והממציא הוא רופא צרפתי בשם רֶנֶה תֶאוֹפִיל הִיַאסִינְת לֶנֶק

(Rene Theophile Hyacinthe Laennec). כמו הרבה מההמצאות הגדולות, גם ההמצאה הזאת, שהיא אחת הגדולות בהיסטוריה של הדיאגנוזה הרפואית, הומצאה במקרה. באותו יום ב-1816, ד"ר לנק היה אמור לבדוק אישה צעירה וגדולת ממדים, עם בעיות בלב. השיטה המקובלת באותם ימים להאזין ללב, הייתה על-ידי הצמדת האוזן לבית החזה. בזיכרונותיו סיפר לינק, שבגלל עודף רקמות השומן שלה לא סבר שהשיטה תהיה יעילה, מה גם שהביך אותו להניח אוזן על חזה חשוף של בחורה צעירה. למרבה המזל, נזכר בעובדה מדעית ידועה בתחום האקוסטיקה, שצלילים עוברים דרך מוצקים. הוא לקח 24 דפי נייר, וגלגל אותם יחד למעין צינור. קצה אחד הצמיד לחזה של הנערה, ולקצה השני הצמיד את אוזנו.

להפתעתו, לא רק ששמע את הקולות דרך הצינור, אלא שהם היו אפילו יותר ברורים ויותר חזקים מאשר בשיטה הישנה! מכאן עשה לנק ניסויים רבים והמכשיר, שנקרא סטטוסקופ חד אוזני, בא לעולם. הגרסא הסופית אליה הביא לנק את המצאתו הייתה צינור חלול מעץ, משני חלקים שחוברו יחדיו.בצד של האוזן היה חור, ובצד השני היה חלל פנימי בצורת חרוט. חלק שלישי הוכנס לתוך החרוט, והיה עשוי מגליל חלול של פליז. החלק הזה שימש להאזנה ללב, והוצא בעת האזנה לריאות.

השם סטטוסקופ, אגב, נגזר משתי מילים יווניות: stetho – חזה, ו-scope – לִראות.

וכמו שאתם בוודאי יודעים, מאז עברה ההמצאה שינויים רבים עד שקיבלה את הצורה המוכרת לנו כיום, הסטטוסקופ הדו-אוזני. והכל התחיל תודות לאותם שני צרפתים: נערה גדולת מידות ורופא ביישן.

מתי ואיפה הומצאה המרגרינה ומה הקשר לנפוליאון?

ב – 15.07.1869, לפני כ - 135 שנה נולדה המרגרינה (נרשם הפטנט על שמה). הממציא שלה, היפולייט מג'ה מורי (Hippolyte Mège Mouriés) נולד ב-1817 בדרום צרפת, שם היה אביו מורה בבית ספר יסודי. הוא החל את הקריירה שלו כרוקח, וערך מחקרים שונים בתחום של כימיה תעשייתית. הוא זכה לתהילה בחייו בזכות גילוייו בתחום ייצור הלחם, אך תרומתו המפורסמת ביותר לדורות הבאים היא דווקא האחות החלופית של החמאה.

הקיסר נפוליאון השלישי הציע פרס למי שיצליח להמציא מוצר שיוכל להוות תחליף הולם לחמאה, עבור צבאות צרפת שכידוע צעדו אז על קיבתם. מורי נענה לאתגר, וייצר את המרגרינה משומן המופק מבקר, מעורבב במלח וחלב. מורי בחר בשם שמקורו במילה היוונית לפנינה - margaritari., בשל המרקם הפנינתי של החומר. מורי אכן זכה בפרס, שכן המרגרינה התגלתה כיותר זולה ויותר עמידה מהחמאה.

תעשיית המחלבות האמריקאית התנגדה במשך שנים להחדרת המרגרינה לארה"ב, ולחצה על הקונגרס להגביל את ייצורה באמצעות חקיקה, אבל כנראה שאי אפשר לעמוד בפני מוצר מנצח.