צבי הנינג'ה חוזרים
Teenage Mutant Ninja Turtles הוא משחק המבוסס על סדרת הטלוויזיה האהודה, אולם שלא כמותה, הוא אינו איכותי, מציע משחקיות משמימה, סאונד מעצבן ואויבים מיותרים
כשצבי הנינג'ה היו בשיא הפופולריות, אי שם בסוף שנות השמונים ותחילת התשעים, לא כל כך התחברתי להומור שלהם ולסגנון המוגזם במתכוון.
רק עכשיו, והודות לסדרה החדשה שהתחילה בארה"ב ולמשחק הבלתי נמנע שיוצא בעקבותיה, אני מעריך את ההומור המושחז, הכתיבה המתחכמת והמודעת לעצמה, והאישיות. זו הסיבה שמשחק הפעולה החדש Teenage Mutant Ninja Turtles, מאכזב ואינו עושה עימם חסד.
העלילה של TMNT מזכירה מאוד את פרקי הסדרה, כלומר - די קלושה ולא חשובה. הצבים יוצאים למלחמה מול אוייבים, שמאחוריהם עומד הארכי-אויב הרגיל, שרדר, שמחפש חרב מיסטית. העלילה מועברת באמצעות סרטוני אנימציה וקטעי קישור בקולותיהם של הדמויות המוכרות והאהובות, ומשופעת בהומור המיוחד והאופייני לסדרה.
דונטאלו חוזר למחשבים ולמעבדת האלקטרוניקה שלו, רפאל ממשיך לקפוץ ולהרביץ בלי לחשוב, מיכאלאנג`לו לא מפספס שום הזדמנות להשתעשע קצת, וליאונרדו מנסה לעשות סדר בבלגן. קטעי הקישור בכיכובם של הצבים ודמויות נוספות מהסדרה, כמו המאמן העכברוש מאסטר ספלינטר והעיתונאית אפריל או`ניל, הם נקודות האור של המשחק. הם נכתבו ומבוצעים על ידי הצוות שעומד מאחורי הסדרה המחודשת, והאיכות גבוהה בהתאם.
משחקיות בסיסית זהה
TMNT מתחיל בביתם המוכר של הצבים ושל מאמנם העכברוש - הביוב. מיד בתחילת המשחק מותקף ביתם על ידי צבא רובוטים קטנים. הצבים יוצאים מיד לנקות את הביוב ממזיקי המתכת בלי לשאול יותר מדי שאלות, וכך מתוודעים למערכת הקרבות. אפשר לשחק את המשחק עם כל אחד מהצבים, ולכל אחד מהם נשק שונה וקומבואים ייחודיים משלו, אך המשחקיות הבסיסית זהה, ואין יתרון לצב מסוים.
הדמויות מונעות באמצעות הסטיק האנלוגי השמאלי, וכפתורי הצורות שולטים על קפיצה, זריקת שוריקן, ושתי מכות שונות. כפתורי הכתפיים מוסיפים זינוק וכן מכה שמעיפה את הקורבן באוויר, וזה הכל. אפשר לשרשר מכות לסדרת קומובואים, אך אלו אינם רבים. למעשה, יש מספר חד ספרתי של קומבואים, ולמרות שבמהלך המשחק מתווספים כמה, מספרם הכולל לא עולה על 10.
מספר כל כך קטן של קומבואים, במשחק שסובב כל כולו סביב קרבות פנים מול פנים, מוביל לתוצאה צפויה - חוסר גיוון. ואכן, כבר בשלב הראשון אפשר להתנסות בכל האפשרויות שמערכת הקרב מציעה, ואף על פי שהשלבים הבאים נראים אחרת ומציגים סוגים שונים של אויבים, המשחקיות הבסיסית לא משתנה.
אין אתגר
רצים, קופצים ומרביצים לקבוצת האויבים התורנית. שימו לב גם לתזמון המכות כך שהאויבים לא יפגעו בכם. כיוון שאין שום אפשרות לחסום, טכניקת הלחימה היחידה היא להרביץ לאויב לפני שהוא יכה, ולברוח במקרה של החטאה.
המשחק מתנהל בערך כך: הצב מתחיל מסך ומיד מופיעים מולו אויבים - בין אחד ל-10. לרוב הם טיפשים ולא מסוגלים לתאם התקפות ביניהם. הם יודעים לנוע לעבר השחקן ולנסות להרביץ לו, או לנוע הרחק ולירות עליו מרחוק. כל מה שדרוש הוא לצמצם מרחק באמצעות כפתור הזינוק, לבחור באחד מכפתורי המכות, ולהתחיל סדרת לחיצות שרירותית תוך הנעת המוט האנלוגי לכיוונם.
אחרי מספר מכות הם יתאדו בעשן או יתפוצצו, וקבוצה חדשה תופיע בהמשך המסך, וחוזר חלילה. כך ניתן לחסל קבוצות שלמות של אויבים בזו אחר זו, מבלי שאלו יצליחו אפילו לשרוט את הדמות.
משחק מול חבר משעמם לא פחות
מפעם לפעם מופיע שלב בוס מיוחד או אפילו דמויות בוס סתם כך בין האויבים הרגילים. הבוסים הרבה יותר קשים לפיצוח, עם מגוון התקפות קטלניות והמון בריאות, ודורשים מיומנות בתזמון הקפיצות, המכות ותמרוני ההתחמקות. כדי להקל על המתכנתים, הבוסים לא חכמים יותר - הם פשוט פגיעים רק ברגעים מסויימים או בנקודות ספציפיות בלבד.
המזל שלצב יש לא פחות משש נשמות שהוא יכול לנצל במהלך כל שלב במשחק, כך שגם אם הבוס הרג אותו חמש פעמים רצופות, עדיין אפשר לנצחו. האויבים הרגילים לא מהווים איום ממשי, ואם נקלעתם לצרה, לאורך המסכים מפוזרות הרבה קופסאות שניתן לשבור ולמצוא הפתעות בצורת שוריקנים נוספים, בונוסי הגנה והתקפה, והכי חשוב - ג`אנק פוד שמתפקד כחבילות בריאות.
וזהו זה. אין ל- TMNT כמעט שום דבר נוסף להציע. לכל אורך המשחק חוזרים על אותם צעדים, והאתגר היחיד הם שלבי הבוס. מי שרוצה יכול לשחק ביחד עם חבר, וליהנות ממשחק שיתופי לא ממש מתוחכם וכיפי. אי אפשר להרים חפצים ולהשליך אותם, האינטראקציה עם הסביבה מוגבלת מאוד, והאויבים כל כך לא מזיקים, עד שלא דרוש שום שיתוף פעולה או מחשבה.
גרפיקה מספקת
עוד מופיעה בתפריט המשחק אופציה של דו קרב מול דמות אחרת, בזירה קטנה, כנגד שחקן נוסף או המחשב. אבל בשל מיעוט הקומבואים ומערכת הלחימה הבנאלית, בתוך חמש דקות נמאס להילחם באויב שוב ושוב באותה הצורה. המחשב גם מרמה, ומצליח להרביץ לדמות גם כשהיא על הרצפה ומחוץ להישג ידו.
מבחינה גרפית, TMNT צפוי מאוד, בסגנון Side Scroller מיושן וסטנדרטי, עם שימוש מסיבי ב- Cel Shading להשגת אפקט ה"סרט המצויר". האנימציה חלקה להפתיע, העיצוב מתאים לרוח הסדרה והצבעים עזים כיאות. המודלים השונים לא מפורטים במיוחד, אבל זה צפוי - גם סדרת האנימציה לא התהדרה באיכות גרפית גבוהה.
בסך הכל, הגרפיקה מספקת ואף יותר מכך, אך לא כן עיצוב השלבים, שסובלים ממונוטוניות משוועת, חזרה עצמית ומחסור בולט ביצירתיות. אין אפילו שלב אחד במשחק שממש נחרט בזכרון.
משחק בינוני מינוס
הסאונד במשחק נע בין הסביר למעצבן מאוד. מוסיקת רוק מעליות קצבית "תנעים" את זמנכם, והאפקטים השונים, בעיקר של איסוף בונוסים ושאר הפתעות מארגזים שברורים, עלולים להרגיז, בעיקר כי הם חוזרים על עצמם שוב ושוב. ככה זה כשאין כוח להשקיע ביצירת מגוון סביר של אפקטים.
את סף העצבים מעלות אפילו יותר הקריאות של הצב במהלך קרבות - לכל אחד מהם יש קריאה אופיינית, והוא לא מפסיק לחזור עליה. כמה פעמים כבר אפשר לשמוע את ה-"Slice and Dice" של ליאונרדו לפני שלוחצים על Mute?
אם נדמה לכם ש-Teenage Mutant Ninja Turtles הוא משחק לא מושקע, שסובל ממחסור בגיוון ובאלמנטים של משחקיות, אתם צודקים. חבל שהמתכנתים לא טרחו להציע לשחקנים כלום מעבר למינימום. קיימים ברשת משחקים חינמיים עם הרבה יותר השקעה, ונראה שהמפתחים בקונאמי פשוט קיוו למכור כמה שיותר כותרים בזכות השם. ההמלצה שלנו היא לשכוח מהמשחק הבינוני מינוס הזה.
סיכום
פלטפורמות: PS2, PC, Xbox, GBA, Cube.
משחקיות: 5. פעולה מכות מהזן הנמוך ביותר, בהשקעה מינימלית.
גרפיקה: 8. אנימציה חלקה וצבעונית. עיצוב השלבים, מצד שני, חסר השראה.
סאונד ופסקול: 4. מוזיקה זניחה ואפקטים שחוזרים על עצמם עד לשגעון.
אורך חיים: 7. המשחק לא קצר, אבל למי יש כוח להמשיך ולשחק בשעמום הזה?
טכני: 7. האטות נדירות.
ריבוי משתתפים: 6. משחק שיתופי מהנה יותר מלשחק לבד - בגלל שאפשר לצחוק ביחד על המשחק.
ציון: 55.
