רובין אהוד
שתי ציפורים ב"מהפך" אחד: גם סניטה פופוליסטית בביבי וגם שימון דרכו של שמעון
מי היה מאמין: אהוד אולמרט, ידיד השועים, פטרון העשירים, נוטר בעלי ההון, נעשה לפתע מגן האביונים, ידיד החלכאים, רב ריבם של הנדכאים. עז כארי הוא מתייצב מול שר האוצר הנוגש ותובע במפגיע להיטיב עם עניי הארץ, אפילו יבוא העניין על חשבונם של הגבירים. ממש רובין הוד.
עד לא מכבר, היה שר התמ"ת עסוק בהשבחת מצבם של בעלי המאה דווקא. כאשר הממשלה קיצצה לזקנים, רוקנה בשקידה את סל הבריאות וסל החינוך וסל הרווחה, טרח מר אולמרט לסדר הטבות קרקע בשווי מאות מיליוני שקלים למשפחה נצרכת בשם דנקנר.
כאשר הממשלה כרסמה בשאריות קצבתם של נכים, מובטלים ואמהות חד-הוריות, שעה שר התמ"ת לשוועת החברות המסכנות שמספקות שירותי טלפון בינלאומיים, וביטל את פתיחת השוק לתחרות שהייתה מאלצת אותן להוזיל את תעריפיהן השערורייתיים.
וגם בשבועות האחרונים לא שככה דאגתו הכנה של מר אולמרט למיליונרים במצוקה. בעלי הקונצרן "עלית" קיבלו מענק ממשלתי של 28 מיליון שקל, אך לא עמדו בתנאים לקבלתו והיו חייבים להשיבו לאוצר המדינה. ליבו של השר נכמר והוא ויתר להם. הם לא יחזירו את המענק.
והנה – מהפך. השר נוטש את המיליוניון העליון, ומתייצב על הבריקדות עם העניים.
לכאורה, אכן מהפך. עוד מהפך. אח למהפך הראשון שעבר על מר אולמרט לא מכבר, עת גילה לפתע כי אין תוחלת להתנחלות, וכי המשך השליטה בעם אחר היא בעייתית משהו. מר אולמרט אמנם לא טרח להשפיל עיניים מבוישות, להכות על חזהו באגרוף מלא חרטה, ולבקש סליחה ומחילה על כל השטויות שהטיף להן בל"ג השנים האחרונות. אך אין צורך להתחשבן עימו בקטנות. יש אנשים שנזקקים ל-40 שנה כדי להבין מה שאנשים אחרים מבינים תוך שבועיים. מה לעשות.
דא-עקא, כאשר באהוד אולמרט מדובר, ראוי לנקוט משנה זהירות בטרם מעניקים תארים מחייבים ונחרצים לתפניותיו. וכשם שיש החושדים כי הדילוג שלו מימין ל"שמאל", כמו עוד כמה וכמה נפתולים ופיזוזים בקריירתו המפותלת, לא היו אלא להטוטי אקרובטיקה של פוליטיקאי ציני, כך גם הפעם הזאת – לא צריך להזדרז ולהתפעם מן המהפך. ראוי בהחלט לחפש את שורשי "המהפך החברתי" הזה גם בקומבינות קצת פחות אלטרואיסטיות.
הנה, אולי כך: שר התמ"ת מאוד זקוק לכניסת מפלגת העבודה לקואליציה. בליכוד מצבו די מעורער, ואם יפול שרון, יפול גם הוא. אם תושתל מפלגת העבודה בממשלה, השלום אמנם לא יגיע (וגם ההתנתקות כנראה לא), אך תוחלת חיי הקואליציה תזכה בהארכה.
"העבודה", ברייה עלובה שכמותה, צריכה איזשהו סולמצ'יק כדי לרדת מן העצים שעליהם טיפסה בעת האחרונה. אחד העצים הללו הוא העץ הכלכלי, ומר פרס גם השמיע קולות ברורים של אי-נחת מן "הקפיטליזם החזירי" של ביבי. והנה נזדמנו לו, לאולמרט, שתי ציפורים ב"מהפך" אחד: גם סניטה פופוליסטית בביבי וגם שימון דרכו של שמעון. מה רע?
לכן, גם במלוא הכבוד לפרצוף הנחרץ שעטה שר התמ"ת בבואו ללחום את מלחמת החלשים, הרבה יותר הגיוני לחשוב שהוא גילה לפתע את חשיבות הסעד ואת חיוניות הרווחה, בעיקר כדי לעזור למקרי הסעד של סיעת העבודה.
(אגב, גם להחלטה הדרמטית של אולמרט לקצץ ברווחי החברות הסלולריות אפשר למצוא עילות נסתרות. לא קשה לחשבן חשבונות שמהם יעלה כי שוב ירוויחו מן העניין בני משפחת דנקנר. בין שיהיה זה הדנקנר המבקש לרכוש את "בזק", ובין שיהיו אלה הדנקנרים האוחזין בחברות הכבלים, שעומדות להיכנס לשוק הטלפוניה).
לו אני עני, רחמנא-ליצלן, אינני בונה יותר מדי על אולמרט, וגם לא על מפלגת העבודה. טובים הסיכויים כי מלוא הדאגה הרחומה הזאת למסכנים תתפוגג עם החתימה על ההסכם הקואליציוני. חוששני כי רק פעם אחת, בעבר הדי רחוק, אפשר היה לקבוע ללא היסוס שאהוד אולמרט אכן גילה דאגה אמיתית לעני: כאשר העני היה הוא.
אולמרט - מגן החלכאים
צילום: פייר תורג'מן באו-באו
מומלצים
