מועצת ההבלים

לא כשירים: מי יכריעו במכרז לערוץ 2 ולמה

הקומדיה הכי טובה שלא משודרת כרגע בטלוויזיה היא המכרז לזיכיונות החדשים בערוץ 2. בואו נבהיר: זה מכרז מופרך וחסר טעם כאשר במועצת הרשות השניה – האנשים שיבחרו בשני הזכיינים שיפעילו את הערוץ – יושבים 12 אנשים שחלקם נעדרים כל הכשרה תקשורתית, מחציתם (!) דתיים, וגילם הממוצע 55 שנה. החבר'ה האלה – שלרובם מושג קלוש בלבד בטלוויזיה עכשווית או הבנה ממשית של המדיום – רחוקים שנות-אור מלייצג את עיקר ציבור הצופים.

רק תראו מה האנשים האלה רוצים לראות בטלוויזיה, על-פי ראיונות שנתנו לאחרונה: "היגיינה לאומית" (חברת המועצה חיותה דויטש), "שיקוף חגי ומועדי ישראל" (החבר ניסן שריפי), "תוכניות של ציונות, יהדות... תוכניות על הרמב"ם" (ד"ר דוד בוחניק), "ציונות, מורשת ישראל... וספורט" (פרופ' ראובן אנוך), "תוכניות מיוחדות לפריפריה" (ד"ר מחמוד עבאסי), "כדורגל ותוכניות אקטואליה" (נזי חלב), "תוכניות פוליטיקה, אקטואליה וכמה סרטים לא ישראליים" (הדה בושס).

אתם קולטים את התמונה. אתם מבינים כי יש לנו עסק עם חבורת מאובנים מהסוג שאפשר לרחוש לו חיבה (מהולה בקורטוב רחמים, אם להיות כנים) – אבל אין לו כל רלוונטיות לעיצוב פניו של ערוץ טלוויזיה מסחרי עדכני, אפילו אם נסכים (ונסכים) שערוץ 2 זקוק לכיוונונים ולחשיבה נוספת. לא אלה האנשים שישדרגו את רף שידורי הערוץ; לא אלה האנשים שיידעו לדרוש מהזכיינים הבאים להשקיע בדרמות מקור איכותיות, בקומדיות מקוריות, בפיתוח פורמטים ורעיונות, בסטנדרט הפקה לא מעליב, בבידור יעיל ומשמעותי, בתרבות, בסאטירה, ביצירתיות. ספק אם הם דוברי השפה.

הרי אם לשקלל את שאיפותיהם ואהבותיהם של רוב חברי המועצה, יש בנמצא רק זכיין אחד שיהיה מושלם עבורם: ערוץ 1 הנוכחי. היי, יש שם הכל: ציונות ומורשת ("יש לך מושג"), יהדות ("פסוקו של יום"), פריפריה ("ריח מנטה", "אחד בכל מקום"), פוליטיקה ("פוליטיקה"), היגיינה לאומית ("גילוי נאות", מיכל זוארץ), וספורט (הכל). שנסגור כבר עכשיו על העברת הזיכיון לג'ו בראל?

שני סוכר: "מיס מאץ'", הוט 3, שישי 21:00

אלישיה סילברסטון היא אחת הלחמניות הכי מוקפאות, מופשרות ומחוממות מחדש בהוליווד. זה אומר בעיקר כי סילברסטון היא לחמניה יבשה. טוסט. טוסטית. ואפילו היא לא מצליחה להרוס את בועת הסבון המתוקה ששמה "מיס מאץ'".

לכאורה, יש כאן מקרה חמור של די-כבר: מיד בפתיחה רואים את סילברסטון בשמלה אדומה קטנה, בלונד ועקבים יורדת בביטחה במדרגות בית המשפט ונכנסת למכונית הקונברטבל השובבה שלה. כאילו לא זרמו אלף ריס ווית'רספוניות בנהר הקומי הוורדרד הזה מאז ייסדה אותו סילברסטון בגופה ב"קלולס".

אבל "מיס מאץ" היא סידרה שפיתח בכיר הקונפטי הטלוויזיוני דארן סטאר ("סקס והעיר", "מלרוז פלייס") וסילברסטון מגלמת כאן עורכת דין לענייני גירושין שתחביבה הכפייתי לשדך בין אנשים. זה מבטיח צלילה רבתי לחיי הסינגלות ההומים של אל.איי המפונטזת: הכל כאן מריח נהדר. אנשים יפים, עיר גדולה, תסרוקות מעולות, שורות טובות לכולם – תודה לך, דארן. העלילה היא קצפת מוחלטת, ואישיותן של רוב הדמויות עשויה פחות מהפן שלהן.

מה נאמר; אם יש סידרה שמשחזרת את רוח ערוץ 3 סבא – ימי התום בהם שימש הערוץ בהיית פרימיום אמריקאית למתבגרים סרוחים – מדובר ב"מיס מאץ'". הסידרה נכשלה בארה"ב – מדובר כמובן במקרה הקלאסי של פיילוט שאי אפשר לסרב לו ורעיון שלא שווה פיתוח – אבל לשישי בערב, זמן שיבוצה, "מיס מאץ'" היא אופציית היטפשות מענגת. בעיקר עכשיו, כש"סקס והעיר" מלחכת את העשב מלמטה ורורי גילמור מלהגת במוחכם למוות. סוויט.