חלבי עצבני
רפיק חלבי, העורך המיתולוגי של 'מבט', מסתער מחדש עם תוכנית נשכנית בערוץ 2 ולא דופק חשבון. על הערוץ הראשון: "היתה נגדי קונספירציה, חטפתי סכינים בגב". על הגזענות: "יש מי שחושב שדרוזים מתאימים רק למג"ב". על 'מבט': "זו תוכנית אנכרוניסטית, אני לא צופה בה". והחלום? "להיות כתב תחקירים בתוכנית '60 דקות'"
באמצע הראיון קם רפיק חלבי בזעם, דוחף את הכיסא ורץ עם הסלולרי לחדר העריכה הסמוך. "חשבתי שמראיינים אותי על התוכנית החדשה שלי בערוץ 2", הוא צורח על הדוברת. פתאום 'רשות השידור', 'קופת שרצים', 'מינויים פוליטיים'! אני מפסיק את הראיון הזה כאן ועכשיו. תבטלי הכל".
אחר כך הוא מתרצה. "תביני אותי", הוא צובט לי בלחיים (בפעם השלישית מתחילת הפגישה), "פשוט הורדתי מהרזומה שלי את כל מה שקרה לי בערוץ 1. אני לא רוצה לחזור לזה עוד פעם ולהתפלש בבוץ. מדכא אותי להתעסק בזה. לא יכול. עשיתי התנתקות".
ואם התנתקות היא מהלך נבון, חלבי הוא ההוכחה: כשהוא מינוס 9 קילו, עם מרץ של פנתר רעב ולהט עז בעיניים, חלבי החדש - מי שהיה עד לפני כשנתיים העורך המיתולוגי של 'מבט', מנהל חטיבת החדשות ומועמד לניהול הערוץ הראשון - מסתער שוב על המדיה.
חלבי שולף כרטיס ביקור של עורך ראשי בסוכנות החדשות הישראלית עתי"ם ומתהדר בתוכנית טלוויזיה חדשה: 'רפיק בשטח'. מדובר בתוכנית תיעודית שתתמקד בסוגיות בציבור הערבי ותשודר ממחר כל שבת בצהריים בערוץ 2. "כשעזבתי את הערוץ הראשון היה לי חסך", מודה חלבי. "כל תקופת הניהול (שש וחצי שנים) ועריכת 'מבט' (עשר שנים) לקחה ממני את הדבר שהכי אהבתי: כשהייתי ב-82'-74' כתב שטחים. היציאה מהכלוב הזה, מתוך החשיבות העצמית הנפוחה של עורך ומנהל, היא שנתנה לי אנרגיות אדירות. אני רץ, משתולל, כמו הר געש כבוי שהתפרץ".
מה כיבה אותך?
"הייתי בתרדמת. בהתנוונות מסוימת. למרות שכמנהל חטיבת חדשות היו לי הישגים אדירים, ועריכת 'מבט' הפכה לסיירת מטכל של העיתונות הישראלית - חסר לי השטח. תמיד אמרתי שהתקשורת לא ממלאת את תפקידה כלפי ערביי ישראל. לי יש תחושה של אחריות ושליחות".
'המרגיז הלאומי' משנות ה-80 חזר?
"ובגדול. אמרו שאני אש"פיסט, ועובדה שצדקתי, כי 20 שנה אחרי זה דיברו עם אש"ף והגיעו למסקנה שאין פתרון למעט שתי מדינות לשני העמים. אם לא יהיה דו קיום בין שני פלחי התפוז הזה, החלום ייעלם, וחבל לי על המדינה שלי".
אתה יותר ערבי או ישראלי?
"המעורבות שלי בתרבות הישראלית היא של מאה אחוז, וגם כשאני כועס, אני כועס כישראלי. אני חי במדינה שהזהות בה בעייתית. כל עוד לא הגדירו מיהו יהודי, לא קבעו מה זה ישראלי, אני מכבד כל הגדרה. אני פלורליסט בנשמתי וליברל במחשבותיי".
חלבי מדגיש שאין לו כוונה להפוך לשופר לקיפוח. הוא גם לא מתכוון לשרת אף אחד. אז מה אם הוא דחף לתוכנית השנייה שלו, בנושא מוזיקה, את קרוב משפחתו, הזמר מאהר חלבי מדלית אל כרמל ("יש לו קול יפה"). בראיונות השטח שלו הוא נושך, בועט, מקשה, מרגיז. פעם הוא אפילו הטיח את הניירת שלו בפני סגן ראש התנועה האיסלמית, השייח' כמאל חאטיב, במהלך תוכנית על האינתיפאדה וערביי ישראל. "עלה לי הדם לראש", הוא מסביר. "כשחאטיב דיבר על המסרים הפוליטיים שלו ואמר שכל ישראל היא 'הקדש איסלמי' - הרגשתי לחץ. השלכתי את הניירת, הסתכלתי לו בעיניים ושאלתי: 'לאן אתה מוביל אותנו?'".
אתה לא חושש שעם תגובות כאלה לא תגיע רחוק?
"אני שואל מה שהאזרח רוצה לשאול, ולא תמיד נוח להם לשמוע את זה ממני. אני מרגיש שאני קודם כל עיתונאי, אחר כך אני עיתונאי ואחרי זה אני עיתונאי, ולכן כל המושגים של לשרת אותם לא מעניינים אותי. אני רוצה שהתוכנית שלי תפתח צוהר ליהודים על החברה הערבית, ושלערבים בישראל יהיה מקום להביע את מה שעובר עליהם. לתת להם ביטוי תוך עימות רעיוני, ויכוח, כי לא בהכרח כל מה שהם אומרים נכון ומקובל עלי. לפעמים התשובות מרגיזות ומפחידות, ואתה נתקל במציאות שאין לך כלים להתמודד איתה. כשחברות מתבהמות ומתבצרות בעמדות שלהן, התוצאות הרסניות לגבי בנינו. אני אדם פשרן ומאמין בדו קיום, אחרת כל צד יעלה על המצדה שלו ובסוף יתאבד".
זר בערוץ הראשון
חלבי מתעקש שהוא נולד מחדש ושמשרת ניהול הערוץ הראשון כבר ממנו והלאה. בינואר אשתקד
הסתיים רומן של 30 שנה ביניהם. הכוכב הדרוזי הראשון בשמי התקשורת הישראלית, שהתחיל מלמטה ככתב שטחים והתקדם יפה בשרשרת הניהול, נבלם לפני הפסגה. האמת היא שפרישתו לוותה באקורדים צורמים. היו אף מי שכינו אותה הדחה פוליטית. אמרו שחלבי סומן על ידי אנשי הליכוד בעקבות פרשת 'בר-און-חברון' ורמזו שראש הממשלה אריאל שרון בעצמו טירפד את מינויו למנהל הערוץ.
והיו גם קולות אחרים. ברשות השידור טענו שיש נגד חלבי קופת שרצים, שקשורה לתלונות מצד עובדים שהגיעו עד לשכת המנכל. "התפטרותו", אמרו, "היא מהלך מבריק שהופך אותו לקדוש מעונה ומסיט את הטענות הפנימיות הקשות נגדו לכיוון היור ג'ו בראל".
חלבי רותח מזעם: "אני מאחל לכולם בריאות שלמה, בחיי".
על איזו קופת שרצים מדובר?
"עזבי, נו. מה יש לי בכלל להתעסק עם זה? למה שאהיה חלק מהשטויות שלהם? זה קשקוש. אני כבר שנתיים לא שם, בחיאת דינאק".
למה התכוונת כשכתבת לבראל שאתה לא יכול יותר לשאת באחריות?
"אני לא רוצה לדבר על זה. אני מרגיש בפסגת העולם ואת מחזירה אותי לבוץ".
ובכל זאת?
"תפקידי כמנהל לא היה להגביל את העובד, אלא לגבות אותו. אסור שבין העיתונות לשלטון תהיה ברית. אין דבר מסוכן יותר מזה לחברה דמוקרטית".
זה לא סוד שיש פוליטיזציה ברשות השידור ותרבות מינויים מטורפת.
"אני לא מתכוון לזרוק אבן לבאר ששתיתי ממנה מים. יש בערוץ הראשון עובדים מאוד מסורים. זה היה בית ספר לתקשורת, והשורה הראשונה של העיתונאים בישראל גדלו שם. למדתי את המקצוע, טופחתי ופונקתי בערוץ הראשון. כאבתי, התייסרתי וסבלתי באותו ערוץ. אהבתי וזעמתי. ממש דבש ועוקץ, מר ומתוק. זכיתי להרבה מאוד תמיכה, וגם חטפתי סכינים בגב. הייתי זר מאוד בנוף של הערוץ הראשון וגם של התקשורת הישראלית".
אז לא מונית למנהל כי אתה דרוזי?
"מכיוון שיש לי גוון קול אחר טענו שיש לי אקצנט. באתי מתרבות אחרת, רקע אחר, אהבות ורגשות אחרים ותחושות של קיפוח וזרות. יכול להיות שמהמקום שהגעתי אליו אי אפשר להתקדם יותר. אפשר רק במגב ובצבא. אולי יש מי שחושב שאנחנו מתאימים להיות רק לוחמים, קצינים ומפקדים. אני הצלחתי והגעתי לפסגה בתחום התקשורת, ואני 'מודה' להם שהסכימו שאגיע לשם".
אתה נשמע מאוד ממורמר.
"אני לא מר ולא ממורמר. אני כל כך מאושר ואת רואה את זה בעיניים שלי, נכון? הוא רוכן לעברי. אני מתחיל לדבר בחמש בבוקר ומפסיק לדבר בשתיים לפנות בוקר, כאילו 20 שנה לא דיברתי. אני רץ בתל אביב, הולך ברגל. כאילו אמרו לי: ילד, אתה בן 18, יאללה, לך לעבוד. מה שאני אומר זה לא נגד החברים שלי שם. הם על הכיפק, למרות שיש לי ביקורת קשה נגד חלקם. הם פשוט הכניסו אותי לקופסת סרדינים".
ב'מבט' חלבי הפסיק לצפות מאז שפרש: "זאת הפכה להיות תוכנית אנכרוניסטית. בלי שיניים ובלי ציפורניים. אני גם לא רואה את ה'יומן'. מאז שהביאו את אורי דן לשם, מבחינתי התוכנית הזאת נמחקה מהשלט. זה הביטוי הרע ביותר של התחברות שלטון ועיתונות".
מצד שני, 'מבט' בתקופתך לא הביאה שום סקופים וחשיפות עיתונאיות למעט 'בר-און-חברון.
"שמפניה, להזכירך, היה סיפור שלנו. וכשאני שומע על המאבקים מי בעל הקרדיט על הסקופ של פריצקי, בן ציון ציטרין או איילה חסון, אני פשוט צוחק מפה ועד רוממה. ממתי בכלל עורך מבקש קרדיט על סיוע לכתב? זה תפקידו, לתמוך בכתב ולגבות אותו. כעורך ומנהל הבאתי עשרות רבות של סקופים שלא לקחתי עליהם קרדיט, כולל הקלטת הלוהטת של ביבי נתניהו. כי אני המפקד. אני לא צריך את הכבוד הזה".
אבל הסקופ הגדול, 'בר-און-חברון', חיסל למעשה את הקריירה שלך.
"כנראה. אמר לי השר הממונה דאז, רענן כהן, שראש הממשלה מתנגד לכך שאהיה מנהל הטלוויזיה ושהוא מתחפר בעמדתו. שמעתי את זה גם ממנכ"ל רשות השידור רן גלינקא ומיו"ר הוועד המנהל נחמן שי".
תחת זכוכית מגדלת
ועוד עננה ריחפה מעל מינויו של חלבי למנהל: הרשעתו בבית הדין המשמעתי של עובדי הרשות ביולי 2001, בשל תרגום קלטת מערבית לעברית לפעיל שס שמוליק קלדרון. אז נכון שחלבי זוכה לחלוטין מהעבירות החמורות של שוחד, מרמה והפרת אמונים, אבל נקבע ש"התנהגותו לא היתה הולמת, והיתה בה עבירה של השתתפות בתעמולת בחירות פומבית".
"יש פתגם בערבית: 'הזבוב לא חונק, רק מקלקל את התיאבון', חלבי מחייך. אם יבקשו ממני מחר, אעשה את אותו דבר. לקחו נמלה ועשו ממנה פיל. חבר ביקש שאתרגם לו חצי שעה חומר בערבית. מה ביג פאקינג דיל פה? אבל כשמחפשים אותך, אז גם כשאתה מחייך יש לך כוונות זדון. היתה לי תקופה קשה. זה עלה לי בהרבה כסף ועוגמת נפש. היתה קונספירציה נגדי, ואת זה אמרו גם המנכ"ל קירשנבאום והיו"ר אורי פורת. שניהם משני קצוות הקשת הפוליטית, שניהם הגונים ומקצועיים, והכי חשוב: חברים שנותנים גיבוי. אמרו שהיתה נגדי קנוניה, שהובילו אותה חברים פוליטיים בוועד המנהל של הרשות יחד עם גורמים פוליטיים".
איך?
"דחו את המכרז שש פעמים. הייתי היחידי עם תואר אקדמי, היחידי שהביא ציונים גבוהים ביותר במבחני ההתאמה והיחידי עם ניסיון בניהול. נשאר רק להגיד שיש לי גיבנת או איזו מחלה. מאז שהתחלתי לעבוד בטלוויזיה תמיד הלכו אחרי עם זכוכית מגדלת בקוטר מאה מטר. לא יודע למה. אני רוצה שילדיי יגדלו בריאים וללא עכבות, ולכן לא אגיד מה שאני מרגיש בליבי על העולם".
ועל רשות השידור?
"זה מוסד ציבורי מאוד מורכב ובעייתי. אני רק יכול לציין שבכל שנה הלחץ של הפוליטיקאים עולה ועולה. כל אחד רוצה ממך את ליטרת הבשר שלו. זה מוסד בלתי נהיל לחלוטין. מספיק לשמוע ששרים יכולים להשפיע על תפקודם של כתבים. ודי להזכיר את המקרה של צחי הנגבי, שצולם כשהעוזרת הפרלמנטרית שלו מצחצחת את נעליו, וכשהוא הרים טלפון - הורידו את הקטע. תראי, קשה לי לדבר על הרשות מכיוון שבלעדיה הייתי ממשיך היום לחיות בכפר. אני חב לה את חיי, וגם נתתי לה אותם".
מה שלא הפריע לבראל לומר ש"בראש מחלקת החדשות יושב מי שכל משאת נפשו היא להיות מנהל טלוויזייה".
"בראל עמד לצידי ב-92'. כשאנשי הליכוד קמו נגדי בפרשת המאמר שכתבתי בעיתון 'א-סינארה' על הטבח בהר הבית, הוא אמר: 'תראו מה עושים לו ומה הוא צריך לעבור מפני שהוא דרוזי. לא אתן לאנשי הליכוד להעיף אותו מהתפקיד'. כך שגם אם היום יש לי מה לומר עליו, אני נוצר את זה בליבי ואין לי עניין לשפוך את זה ברבים. אני מאחל לבראל בריאות שלמה. אין לי מה לענות לו. ומי יודע? אולי עוד אחזור לשם, אם ירצו אותי או אהיה מספיק טוב", הוא לועג.
זה אפשרי?
"מה קרה לך, השתגעת?", חלבי דופק על השולחן. "זה חלום באספמיה. בכל רשות השידור אין אחד שהוא לא יהודי".
אמרת פעם שאמך היא השפה הערבית והאם החורגת היא העברית, אבל איתה אתה חי. זה נשאר ככה?
"העברית היא אמא שלי מזמן. אני עובד בעברית ומדבר בבית בערבית-משועברתת. כמו השפה, כך גם אני. יצור כלאיים של שתי התרבויות. החיים שלי זה ערבסקה. הכל שזור".
להביא את השטח למסך
דבר אחד בטוח מעיב על מצב רוחו של חלבי עד היום: ב-15 באפריל השנה, בחמש בבוקר, החריד רעש עז את שלוות הכפר שלו, דלית אל כרמל. חלבי, שזינק משנתו בבהלה, נדהם לגלות שאלמונים הציתו את רכבו. "זה היה מפחיד. רציתי להאמין שזה קצר ולא מעשה מכוון", הוא משחזר. "אחרי כמה ימים זרקו ליד הבית שלי מעטפה בעברית, כאילו שבראל אחראי לזה. אין חס וחלילה שום קשר לרשות השידור ואני לא חושד באיש. זה נעשה על רקע מאבקים פוליטיים בכפר בעקבות הבחירות האחרונות לרשויות המקומיות" (ראש מועצת דלית אל כרמל, רמזי חלבי, שמשתייך לחמולת חלבי, הפסיד למועמד אכרם חסן).
לחלבי טענות קשות נגד המשטרה: "לא תפסו את המציתים, למרות שאני בטוח שהם יודעים מי עשה את זה. אם הם היו באמת רוצים, תוך 24 שעות היו תופסים אותם". מהמשטרה נמסר בתגובה: "אילו היו לנו חשודים הם היו נעצרים מיד, ומכיוון שלא נעצרו, הרי שעדיין לא ברור הרקע למעשה".
בינתיים, חלבי משדר עסקים כרגיל. "החלום שלי זה להיות כתב תחקירים בתוכנית '60 דקות' בבי.בי.סי או לעשות תוכנית תחקירים דומה בארץ. אני חושב שהעיתונאים צריכים להפסיק להיות שדרנים שמחמצנים את השיער ויושבים בחליפות באולפן ממוזג. צריכים לצאת לשטח, להתכסות באבק, ולחזור. כמו רינו צרור, מיקי רוזנטל וגיא מרוז. אני מקווה בתוכנית שלי לעשות את אותו דבר. להביא את השטח למסך ולא את המסך לשטח. מי שצריך להיות הכוכב זה האזרח! זאת הבעיה! זאת הזעקה! לא האיפור, הבלונד והסטודיו".
חלבי. להביא את השטח למסך
צילום: ג'רמי פלדמן
מומלצים
