רובי לוי: לחבק אותו

למרות שהוא אחד הזמרים הוותיקים, האהודים והאהובים בזירה הים תיכונית, רק עתה חובק רובי לוי (35) אלבום סולו ראשון. והסבלנות, גם אם אינה משתלמת כרגע, עוד תעשה זאת בעתיד. לוי הוא זמר יפה-קול, מבצע מיומן ומנוסה ש-17 שנות שירה – כזמר מועדונים, כחבר לצמד עם זרח יוסף וכמשת"פ של שלומי שבת – ניכרות בשירתו הרהוטה והמדויקת.

שליטתו בז'אנרים מוסיקליים משיקים ונגזרים גלויה וברורה: חאפלות ('שונה מאחרות' ו'את הפנטסיה') ולהיטי מועדונים ('את רוקדת'); דאנס ('טעיתי') ורוק'נרול ('כמה רחוק'); ים תיכון קרוב ('כש... בא לך' ה'יווני') ורחוק ('בדם אהבתי' לטיני-ספרדי); וגם סתם קצב ושמחה ('לא אוותר') ובלדות כוח, שבהן הצטיינותו ('אל יתהלל' ושיר הנושא המעולים, שניהם לחנים של שלומי שבת).

כותבים נוספים הם עוזי חיטמן, נתי לוי, ליאור פרחי, אבי סינואני, מידי מדר, שמואל אלבז, דני שושן ואמיתי צברי (שורטי מ'הישראלים'). ריבוי הצבעים (עבודה יפה של המעבד מיקי צברי) והטעמים מפגין את רב-גוניותו של לוי, כמתבקש אולי מאלבום בכורה. אולם דווקא בגלל הוותק שלו, עדיף היה לו ניסה להתמקד ולהתחדד, לשבור נוסחה, ולא להישמע כזמר הליווי שמנצל את היעדרות כוכב-הערב ולוקח את המיקרופון ל-45 דקות.

דומה שגישה אחרת, אולי יותר אקוסטית ואינטימית, פחות להוטה ולחוצה, היתה מבליטה, מייחדת ובונה את לוי כאישיות. הוא יכול ומגיע לו, כפי שמעידה הקפדתו בעברית, באיכות הטקסטים וברמתם. מסתבר שאפשר לשיר 'מת לחבק אותך' מבלי להישמע בנאלי, מעליב או מתפדח. וגם אם זה מליצי וגבוה ('בדם אהבתי') – החיבוק הרבה יותר נוח.

הבהרה: לא היתה שום כוונה לייחס שימוש בכוח באלימות לזמר שר-אל ולמפיקיו. צר לי אם הובן אחרת.