כל אחת יכולה להיות אלופה. ה-NFL יוצאת לדרך
מהקלחת הגועשת של הפוטבול האמריקני תצא בסוף אלופה. מי זאת תהיה? אף אחד לא יכול לדעת. מניו אינגלנד פטריוטס לדטרויט ליונס. כולן יכולות להפתיע. אמיר בוגן מתמרק לקראת פתיחת עונת 2004 הלילה
על פי מכניקת הקוונטים, אין מניעה לנסות ולהעריך את התנהגות חלקיקי האור הזעירים במרחב. אולם על אף כל הניסיונות לתפור לנו הערכה תיאורטית מהימנה ולצפות את תוצאותיה, ההערכה תישאר הערכה, התיאוריה תיאוריה. לא מוכחת. כשננסה לבדוק אותה, להעמיד אותה במבחן המציאות, נגלה כי בעשותנו כך גרמנו לתגובת שרשרת.
כזאת שאינה ממש ניתנת לניבוי וכך גם במקרה של ליגת ה-NFL בה מנסים מיטב המוחות להעמיד את התיאוריות המקצועיות והניהוליות שלהם במבחן המציאות. אפשר לקבוע במידה רבה של ודאות שמהקלחת הגועשת הזאת תצא בסוף אלופה (מותנה בכך שגרעין כדור הארץ לא יידעך, השמש לא תיכבה או שבין לאדן לא ישיג פצצת אטום). מי זאת תהיה אתם שואלים? פשוט אי אפשר לדעת. זאת באמת יכולה להיות כמעט כל אחת מ-32 הקבוצות.
הלילה זה מתחיל ובגדול. עונת 2004 של ליגת ה-NFL נפתחת במשחק בין האלופה ניו אינגלנד פטריוטס לאינדיאנפוליס קולטס (4:00, שידור ישיר ב-ESPN. משדר הספירה לאחור יתחיל שעתיים לפני כן) - שחזור של גמר ה-AFC מלפני שמונה חודשים. מאבק שיחזור על עצמו שוב לדעת רבים בעוד ארבעה חודשים וחצי – בגמר ה-AFC של העונה הנוכחית.
פייטון מאנינג יורד מובס בגמר ה-AFC. חוזר לפוקסבורו (איי.פי)
לחלקינו זוהי משאלת לב. אנשים מחפשים יציבות. מחפשים מסורת ויריבויות רבות שנים. נמאס להם מהדלת המסתובבת של הסופרבול. זה כבר הפך בלתי נסבל. לא פחות משמונה קבוצות שונות לקחו חלק בחמשת משחקי הסופרבול שנערכו מאז התחיל המילניום הנוכחי. רק שתי קבוצות הצליחו להגיע אליו פעמיים - סנט לואיס ראמס והפטריוטס. לאלו מאיתנו שלא נהנים מרכבת ההרים הזאת, הקבוצה מהעיר פוקסבורו, מסצ'וסטס, היא התקווה הגדולה לשושלת חדשה.
ספק אם יכול להיות דבר כזה – שושלת - במציאות הנוכחית של תקרת משכורות ותנאי שוק השחקנים המודרני. המוביליות של השחקנים והאילוצים התקציביים הנוקשים של הליגה הפכו את האנדרלמוסיה לכאוס מוחלט. היום קשה עד בלתי אפשרי לשמור על סגל השחקנים מגובש לאורך שנים. המנכ"ל, המאמן והבוס גדול שמשלם את המיליונים מנסים לרקוח תרכובות שונות ומשונות ומקווים להגיע לנוסחה המנצחת. נדיר שזה מצליח – בטח לא לאורך זמן, או בכל תנאי. לא פעם זה נגמר בפיצוץ, לאו דווקא מבוקר.
אדם וינאטיירי. הקיקר של הפטריוטס חוגג אליפות (איי.פי)
ובכל זאת, נראה שהפטריוטס הכי קרובים לחיבור נוסחת היציבות והם עושים זאת בדרך מפתיעה למדי - אנטי-קפיטליסטית לחלוטין, הזועקת מפירוט מקבלי השכר שלה. מסתבר, כי כדי להצליח לא כדאי לשלם יותר מדי לשחקנים. ספק אם תצליח לתחזק קבוצה מנצחת, אם יש לך יותר מדי שחקנים שמנמנים על עשרת בעלי השכר הגבוה בתפקידם (אלא אם כן מדובר בקיקר או פאנטר – תפקידים שנחשבים לזניחים ומתוגמלים בשכר צנוע). זאת למרות, שלכאורה מורה הדבר על סגל איכותי ועתיר כוכבים.
הדוגמאות הטובות ביותר הן הפטריוטס ויריבתה בסופרבול אשתקד, קרולינה פנת'רס. לכל אחת משתי הקבוצות היה רק שחקן אחד שנמנה על עשרת המרוויחים הגדולים בתפקידו (הקורנרבק טיי לואו ב'פאטס' והאופנסיב-טאקל טוד סטוסי ב'קאטס'). זאת אם לא נחשיב את הקיקרים והפאנטרים: הקיקר אדם וינאטיירי מניו אינגלנד, הקיקר ג'ון קייסי והפאנטר טוד סאורברון מקרולינה. שלושתם נמנים על עשרת המרוויחים הגדולים בתפקידם ושלושתם הגיעו לסופרבול. אגב, לקליבלנד היו בעונה שעברה חמישה שחקנים שנמנו על עשרת בעלי השכר הגדול בליגה בעמדותיהם, מה שלא עזר לבראונס להגיע לפלייאוף.
קייסי וסאורבורן מהפ'נתרס. הרוויחו מעט, הגיעו לסופרבול (איי.פי)
המדיניות של ביל בליצ'יק מהפטריוטס וג'ון פוקס מהפנת'רס מצדדת בסגל עמוק ומאוזן של שחקנים ותיקים, גם אם לא מבריקים. הם אינם משתכרים יותר מדי ומאפשרים גמישות רבה יותר בניהול הקבוצה, שגם מתנהגת ככזו. זוהי דרך אחת, אך קיימות גם אחרות. למשל הפילדלפיה איגלס. המנכ"ל ג'ים באנר עושה זאת כל שנה: משחרר מאסות של שחקנים מצוינים ומפנה עתודות שכר עצומות לטובת הכוכבים המובילים משוק השחקנים החופשיים. העונה הביא העירה את טרל אוונס וג'בון קירס. למרות בעיות בלתי נמנעות בכימיה בין השחקנים החדשים, האיגלס הגיעו בדרך זאת לגמר ה-NFC שלוש פעמים ברציפות.
קבוצות אחרות כמו הקולטס, מסתמכות על בחירות הדראפט שלהן כדי ליצור בסיס שחקנים מוכשר לשנים רבות. הבעיה היא שבדראפט קשה תמיד לפגוע. וחוץ מזה, בשלב מסוים הצעירים הופכים לוותיקים וכשהחוזה שלהם מסתיים, הם דורשים גם לקבל תגמול הולם.
הפטריוטס, הפנת'רס, האיגלס והקולטס. ולמה לא הבולטימור רייבנס, סיאטל סיהוקס, וקנזס סיטי צ'יפס, או בעצם כל קבוצה אחרת? מוושינגטון רדסקינס לדטרויט ליונס. כולן יכולות להפתיע ולזכות באליפות, או לפחות למנוע זאת מאחרות.
המנכ"לים והמאמנים ניסו לעשות הכל כדי שזה יקרה בקבוצות שלהם. עכשיו זה תורם של השחקנים לממש את החזון של אלכימאי הליגה. ניצוצות יעופו לכל עבר, גם לא מעט איברי גוף, לפני שתיקבע האלופה בסופרבול שיערך בג'קסונוויל השנה. מי זאת תהיה אתם שואלים? כבר אמרנו, אי אפשר לדעת. ממש כמו מכניקת הקוונטים, ממנה הסתייג אלברט איינשטיין בטענה ש"אלוהים לא משחק בקוביות". ובכן, הקוביות הוטלו. בסופו של המאבק האקראי יתברר מי הגאון שיוכל לשחק באלוהים.
