שעות מתות - אורי אדלמן

לפני כמה ימים עצרתי בחנות הספרים של שדה התעופה והרמתי מן המדף את ספר המתח האחרון של אורי אדלמן. מה כבר יכול לקרות? שאלה הקניינית את עצמה.

ספריו הקודמים היו מותחים ומהנים, נכון שהקצרצר היה מוצלח הרבה פחות אבל הוא גם נגמר נורא מהר. מחיר מומלץ 89 שקלים אבל החיים קצרים והטיסה ארוכה, קני ותיהני, היא אמרה. היא קנתה. (אני מדברת עם עצמי כבר מזמן אבל לא יודעת מתי בדיוק עברתי לדבר על זה בגוף שלישי. סליחה, הפסקתי).

שעות מתות אורי אדלמן

אני מחבבת את אדלמן. ספריו הקודמים מילאו בדיוק את המטרה שלשמה קניתי אותם. "שעות מתות" קוראים לספר החדש שלו. "שעות מתות" זה מה שקורה כשסופר מתח מתעייף.

"שעות מתות" מכוון לזמן שאותו ביליתי במחיצתו. ספרי המתח שבהם הגיבור הראשי אינו בלש מקצועי אלא סתם בחור או עיתונאית מבאר שבע, שמסתבך באופן מקרי באיזו פרשה מלאת תככים, מאוד נפוצים במקומותינו.

הפרשה מתקדמת, מתפתלת ונקשרת בכל מיני קשרים גורדיים. מתישהו מתחילים לראות את האור בקצה המנהרה ובַּסוף טוב אז הכל טוב. צריך גם להחליט מתי לגלות לקורא את התעלומה (נעזוב בצד ספרים שבהם הכל מתברר בלי קשר לכוונתו של הסופר). לפעמים אנחנו אמורים להישאר באפלה עד הסוף ולפעמים מבהירים את התעלומה לקורא הרבה לפני סוף הסיפור.

המתח טמון אז בדרך שבה הגיבור מוציא את עצמו מהבוץ. אדלמן בחר בשיטה השניה, נכון שמבינים את הסיבה לבלגן המון זמן לפני שהוא ממש מסביר אבל הוא ממילא מסביר הרבה לפני הסוף אז לא נורא. אולי זה מכוון כדי שנרגיש חכמים. לא היתה לי שום בעיה עם הגילוי הזה אילולא שכח מלה אחת קטנטנה שמסכמת את החוזה בינינו – "מתח".

הכתוב על גב העטיפה האדומה והמבריקה של הספר מבטיח שזהו רומן מתח מקורי ונועז. דוקטור נועם דנציג, כירורג צעיר ומבטיח נמצא בתורנות. הוא בדיוק צריך לגמור את המשמרת אבל אז מגיע מקרה חירום – צעירה שנפגעה קשה בתאונת אופנוע. תוך שני עמודים הוא מבצע פרוצדורה נועזת אך החולה מתה.

עוד שניים, שלושה עמודים והוא כבר מסובך בשערורייה רבתי שכן אביה של המנוחה הוא מיליונר רב קשרים והשפעה מכפר שמריהו ומנהל בית החולים, לעומתו, הוא רכיכה רודפת פרסום וחובבת סטטוסקופים (אני לא מגלה שום דבר שלא כתוב על העטיפה או בעשרה העמודים הראשונים של הספר).

בשלב הזה אני אמורה להתחיל לכסוס את ציפורני ובינתיים אנחנו בכיוון הנכון. נוספו כמה דמויות חיוביות וכמה שליליות, האב השכול מטורף מצער אז הוא גם משתולל ומאיים איומים.

יופי. ואז...הפתעה: תוך כך-וכך עמודים האפיזודה הזו בעצם מתה. העליהום של התקשורת? חלף עם הרוח, איום חדש ניצב בפתח וגיבורנו האמיץ שוב בבעיה. אל דאגה – תוך מספר עמודים, גם האיום הזה יחלוף. לנוכח התושייה כמובן. הלאה.

עברנו עוד אי אילו עמודים וחשרת סופה נקשרת שוב. לא לדאוג, תוך שלושה ארבעה עמודים גם הבעיה הזאת תיפתר, הפעם לנוכח אומץ הלב והתושייה.

מה היה קורה אילו שכחנו את התושייה? פה צריך לומר עוד משהו. סופרי מתח שעוד לא התעייפו מקפידים לשוות לדמות הראשית כמה תכונות של אנטי גיבור. לזו יש כפות רגליים גדולות והיא עונדת עגילי פלסטיק שמעידים על חוסר טעם. ההוא מטפח כרס לא סימפטית ונוהג לנגב חומוס עם בייגלה. כאלה. זה אמור להוריד את סיכויי ההצלחה התיאורטיים של הדמות ולהגביר את חיבתנו אליה.

ב"שעות מתות" תשכחו מזה. התכונות של דוקטור דנציג הן כדלהלן: הוא חכם ומוכשר, זריז ורב תושייה. הוא גבוה, רזה, שרירי וחתיך. אם זכרוני אינו מטעה אותי שיערו קצת ארוך ופרוע אבל בסך בכל התרשמתי שהוא גם די יפה. הוא עקשן גדול וברזומה שלו כבר רשום מאבק שניהל ללא פשרות וניצח כמובן. בתור בחור אסרטיבי שלא נרתע מתארים רמים ברור שנשק חם לא יפחידוֹ ולא יגרשו מכאן. החברה שלו גם היא רופאה, פנימאית אלף-אלף ששמה לב לפרטים השוליים ביותר.

היא יפה וחיננית ולשניהם מחכות משרות יוצאות מן הכלל בבוסטון. על הכריכה מוזכרת עוד בחורה שנכנסת מתישהו לתמונה. גם היא יפה אבל יופייה שונה מזה של החברה הפנימאית.

גם לה יש תושייה וכנראה שגם פז"מ מרשים של צפייה בסדרות מתח אמריקאיות שכן היא מכירה הרבה מאוד שיטות של התחמקות ממעקב, ריגול. כאלה.

ככה יוצא שהאנשים החכמים והיפים האלה מצליחים לעבור עוד אפיזודה ועוד אירוע ובכל אחד מהם אותה התבנית – סכנה מרחפת וחיש מהר חולפת. לרגע נדמה לך שהסיפור מתרומם לגובה של יותר משלושה, ארבעה עמודים ו-לא, גם הסיבוב הזה נגמר.

נכון, היה נוק אאוט אבל תיכף יתחיל סיבוב חדש ואחר כך עוד אחד ואתם יודעים מה? יש אנשים שאוהבים קרב אגרוף עם שק חבטות, יש אנשים שמשתעממים מזה, רק דבר אחד לא קורה כאן: אף אחד לא במתח. לא הטובים, לא הרעים והכי חשוב – לא הקוראים. שעות מתות.