כן, אני מעניינת

אמצע השיחה, שרית חדד נכנסת לפינה מהורהרת. כאילו חדרה לתוכה איזו תובנה עצמית. "התבגרתי", היא אומרת. "לא שאני בוגרת, אבל אני כבר לא נערה. הרבה אומרים לי את זה כשפוגשים אותי, וגם כשאני מסתכלת היום על כל מיני תוכניות טלוויזיה ועיתונים, אני מגלה שהייתי ממש ילדונת. אבל אני נהנית מכל מה שקורה, מההתפתחות הזו, מההתבגרות. אני אשה, ומצחיק לי לשמוע את זה".

שרית חדד (צילום: שמואל יערי)

הכרתי אותה לפני כשש שנים, כצעירה בת 20, מתולתלת ובעל גוף מלא, עדיין פרובינציאלית משהו ומתנסחת בסיסמאות, אבל עם קול אדיר - שהלך לפניה, ואיתו היא טיפסה אט אט במדרגות לצמרת. עכשיו אני פוגש בחורה כמעט אחרת, חתיכה ארוזה בג'ינס מחטב וטי-שירט צמודה, רגועה, נינוחה, בטוחה בעצמה, והקול הגדול הוא כבר מזמן נחלת המדינה כולה.

ועדיין, היא מחזיקה בדימוי הסינדרלה העממית, הפשוטה והשאפתנית מחדרה, שהגשימה כל מה שאמן מקומי יכול לשאוף אליו. ועדיין, היא זמרת שבאה מהעם, ושייכת לכל העם. וגם אם פה ושם מעיב משהו על הדימוי הנקי והטפלוני הזה שלה, שנבנה במשך שנים בעמל רב, היא ואבי גואטה, אמרגנה המוכשר, נחושים שלא לתת לזה לקלקל להם את החגיגה.

"חגיגה", אלבומה האחרון והמצוין של שרית חדד, הוא עוד פאזה מוצלחת שמשדרגת אותה לעמדת אמנית שטורחת להשתנות, להפתיע, להתקדם מוסיקלית, הפעם בעזרתם המאסיבית של יוצרים כהנרי ומאיר עמר ואיתי זילברשטיין, "נערי רפול".

"אנחנו כל הזמן פתוחים להצעות, והמוטו הוא לחדש ולהתחדש, לא להישאר תקועים", היא אומרת. "הנרי הביא את השיר 'חגיגה' ומאוד התלהבתי ממנו. נדלקנו על הרעיון, זרמנו ואמרנו לו שימשיך לכתוב. זה היה חידוש מרענן, עכשווי. ובעניין 'נערי רפול', בתקליט הקודם, 'רק אהבה תביא אהבה', הם הביאו את 'קצת משוגעת', והיה כיף לקבל מהם חומרים חדשים".

בכל פעם שאת מביאה משהו חדש או אחר לתקליט, את לא חוששת שהקהל אולי לא יקבל את השינוי הזה?

"צריך לאזור אומץ, אני לא חושבת שאני עושה משהו רע. מחדשת. מגוונת. ואני מרגישה שאם זה בא ממקום פנימי, גם הקהל יאהב את זה".

גם כמלחינה את מצטיינת כאן, ב"פנויה לאהבה" שכתב אהוד מנור, ו"אבנים קרות" שחיבר יוסי גיספן.

"האמת היא שזו כבר מסורת שבכל אלבום שלי אני מלחינה שני שירים, או שלושה, תלוי במוזה שלי. זה התחיל בתקליט 'לעשות מה שבא לי', שבו הלחנתי את השיר הראשון בחיים שלי, 'אבא', שכתב לי דוד זיגמן. השיר הזה פתח משהו אצלי, ומאז בכל תקליט כמעט אני מלחינה. אני יושבת בבית וזורמת, מנגנת בקלידים ומקליטה לטייפ קטן. בשני השירים הלחנים קדמו למילים. את 'פנויה לאהבה' הבאתי לאבי, ואמרתי לו שאני מרגישה, וזה גם חלום, שאהוד מנור יכתוב שיר שאני הלחנתי. זה כבוד גדול. הוא מאוד שמח לשתף פעולה, וזה חלום שהתגשם. אומנם הוא כתב לי בעבר, אבל לא לשירים שהלחנתי. בקשר ל'אבנים קרות', באתי לגיספן הביתה, סחבתי את הקלידים עד אליו ואמרתי לו, יש לי מוזה, בוא נתחיל לעשות משהו. זה היה פשוט שילוב, התחלתי לנגן והוא התחיל לזרום עם העט".

איך נולדו השירים שכתבו לך שלמה ארצי ("ונמריא") ועברי לידר ("בחום של תל אביב")?

"אני אוהבת לשתף פעולה עם כל מיני כותבים, זה כיף גדול. אני חושבת שכל אחד יכול להביא את הסגנון שלו, וכשאני מקבלת את השיר אני מתחברת ועושה מזה משהו שלי, מהנשמה. משלמה ארצי ביקשנו שיר, והוא שמח לכתוב, ויעקב למאי המוכשר עשה לזה עיבוד מדהים. לגבי 'בחום של תל אביב', יום אחד הנרי אמר שיש לו שיר שעברי כתב לו את המילים. כשראיתי את הטקסט, אמרתי אין מצב שאני שרה 'פרחה במרצדס'. גם על 'תלך כפרה עלי' ועל 'יאללה מוטי לך הביתה' חשבתי ככה בהתחלה. אני חוששת, אבל מאוד מקשיבה לאבי (גואטה), סומכת על הטעם וחוש השמיעה שלו, והנה, גם במקרה הזה ניצחנו".

יש מקרים שאת לא מקבלת את מה שאבי מציע?

"תמיד סמכתי עליו על עיוור, וגם היום. אבל לפעמים אני חוששת מכל מיני שירים, והוא יודע איך לרכך אותי. ההחלטות שלנו תמיד היו משותפות. אני סומכת עליו בכל דבר, גם בקטע המוסיקלי וגם בחיים האישיים. אבי הוא כמו אבי - האבא שלי. זה חיבור משמיים, כמו שאני שרה ב'תותח': 'יש רק אחד למיליון'".

ממש זוגיות צמודה.

"אני נמצאת איתו יותר משאני נמצאת עם המשפחה שלי, הרבה שעות ביממה. יש בינינו הבנה. אנחנו מכירים זה את זו כל כך טוב שאנחנו לא צריכים לדבר".

החיבור האולטימטיבי הזה הוליד עד עתה 12 אלבומים, שמכרו יותר ממיליון וחצי עותקים, ומצעד הניצחון שלהם נמשך לא מזמן באירוע ב"אולמי רסיטל", שציין מכירת פלטינה כפולה מ"חגיגה" (ששניים מלהיטיו - שיר הנושא ו"בחום של תל אביב" חרשו עמוקות את כל הפלייליסטים האפשריים), יומולדת 26 כאמור, והשקת קליפ מושקע, שצולם ברומניה. ואם זה לא מספיק, לאחרונה היא כבשה בפעם הרביעית את קיסריה, בהפקה פומפוזית אה-לה חו"ל, עם 20 רקדנים, 16 נגנים, ופעלולי פירוטכניקה מרהיבים, שתשודר השבוע בערוץ 2 (שבת, 20.45, ערוץ 2).

"יש מקומות בעולם שאני מופיעה בהם, שמאכלסים הרבה יותר אנשים, כמו 'זנית' בצרפת, שמכיל 7,000 מקומות", היא אומרת. "אבל בקיסריה, האנשים והאנרגיות זה הכיף הכי גדול".

פחות רוצה בלגאנים

היום את נראית משוחררת על הבמה, הרבה יותר מבעבר, נותנת שואו.

"תמיד רקדתי על הבמה, אבל דיברתי מעט ונתתי לשירים לדבר. היום השתחררתי יותר, ואני מרשה לעצמי לדבר יותר עם הקהל ולחלוק איתו דברים (את קטעי הקישור בין השירים מחבר לה הפזמונאי יוסי גיספן)".

איך את מרגישה שדווקא בשנה שבה הוצאת את האלבום הכי טוב, בוגר ומגובש שלך, לא זכית בתואר הרגיל, זמרת השנה במצעדים, שאותו קטפה בגדול מאיה בוסקילה?

"צריך לתת גם לאחרים, לא לאכול לבד את כל העוגה. אני לא מרגישה מאוימת, למרות שכל הזמן מנסים לעשות השוואות. מאיה היא זמרת מדהימה, אבל אני לא אוהבת את ההשוואות האלה, לכל אחת יש את הסגנון שלה, ואנחנו שונות לגמרי. מאיה מאוד מוכשרת ואני אוהבת את מה שהיא עושה. זה שלא זכיתי? הרי זכיתי כמה שנים ברציפות, אז צריך קצת לפנות את הדרך. מאיה שיחקה אותה השנה, ומגיע לה מאוד".

את עדיין מתמסרת להופעות מוזמנות באטרף, יום יום?

"באטרף כבר לא, לא כל יום, אלא במינון הנכון. בשישי-שבת, כמובן, שאני לא מופיעה, ואני שמחה שיש לנו את יום שישי, כדי לנוח. ברוך השם, אנחנו עדיין עובדים באירועים, ואמשיך להופיע כל חיי באירועים, כי אני אוהבת את זה. ויש כמובן את המופעים הגדולים, ואני מופיעה בחו"ל, שם אני מרגישה מן סוג של שגרירה כזאת של המדינה".

אין לך בעצם שיגרה יומית קבועה.

"כל יום אצלי נראה אחרת, וזה מה שאני אוהבת. יש ימים שאני יכולה לקום בשמונה בבוקר".

קורה לך? בדרך כלל את קמה בשתיים-שלוש אחר הצהריים.

"זה כשאני הולכת לישון מאוחר, ואז השעות שלי די הפוכות. אני חיה בלילה, אבל מנצלת גם את היום, נהנית, רוכבת על אופניים, רוכבת על סוסים בחווה ליד חבצלת השרון. זו מן תרפיה בשבילי לרכב, כמובן עם מורה, לא לבד. ואני הולכת לים המון".

לאיזה חוף?

"לא מגלה! כל מיני חופים, אבל לא הומי אדם. בשעות שאני הולכת אין הרבה אנשים, והחופים גם מבודדים כאלה. כשאני חוזרת מהופעות, קורה שאני הולכת לישון רק בחמש בבוקר. לפעמים אני לא מצליחה להירדם, אז אני עושה אמבטיה, נחה, קוראת, ולפעמים גם מנגנת בלילה. אני חיה. אני בן אדם כמו כולם, ולפעמים אנשים שוכחים שאני אנושית. באמת".

מה עם בילויים, חיים חברתיים?

"אחרי כל ההופעות אני פחות רוצה בלגאנים. אבל לפעמים, אני יוצאים עם חברים למסעדה, ואם בא לי ללכת למועדון קטן קצת לרקוד, אני מרשה לעצמי. בקניון, לעומת זאת, לא הייתי הרבה זמן. אבל אם אני צריכה, אני אשים כובע על הראש ואבוא בלי שומר ראש. דווקא בהפוך על הפוך. בהופעות שומר הראש לא מגן עלי מפני הקהל, אלא יותר משליט סדר".

לנוכח כל התכנונים האלה, את לא מרגישה שאת מפסידה משהו, צריכה להימנע מהרבה דברים, ובעצם לא נוגעת בחיים האמיתיים.

"אני משתדלת ככל הניתן לחיות חיים נורמליים. זה לא שאני לא מסתובבת בחנויות, אם יש לי סיבה לכך. אם אני רוצה, אני עולה על האוטו ומגיעה למקומות ציבוריים. אז אנשים מבקשים חתימות, ולפעמים גם מצטלמים. וזה בסדר. אנשים אוהבים אותי, וגם אני אוהבת אותם. זה הדדי".

בשבוע שעבר התפרסמה הפקת אופנה של קולקציית חורף בכיכובך. זהו, אז עכשיו את גם דוגמנית?

"אני לא מתיימרת להיות דוגמנית. אני זמרת וטוב לי עם זה, אבל מדי פעם עושה חלטורות. הציעו לנו פרויקט, והיה נחמד ומהנה לעשות אותו. מי יודע, אולי כשאהיה גדולה באמת אהיה דוגמנית צמרת. אם יציעו עוד הצעה מעניינת לדוגמנות, אז בשמחה. אני מרגישה די טבעית על הסט".

באחת התמונות נראה הקעקוע שלה מעל החזה, בצורת ורד. "זה היחיד שיש לי, אני מסתפקת בזה", היא אומרת. "הייתי ילדה קטנה ומתלהבת כשעשיתי את זה".

את מצטערת? אפשר להסיר את זה בעזרת לייזר.

"כן, אבל אני לא אמיצה. בנושא קעקועים, היום במבט מהצד, אני לא ממליצה. עדיף לא להיכנס לזה".

טיפוס אופטימי

המחזמר על חייו של אריס סאן בהשתתפותה, לא יועלה בקרוב ב"הבימה" כפי שתוכנן, ובשלב זה נדחה. אבל ייתכן מאוד שגואטה ושותפים אחרים בזכויות על ההפקה יחליטו להעלותו באופן פרטי. חדד גם עתידה לככב בפרויקט קולנועי גדול, שעליו עוד ידובר.

משפחת חודדטוב עלתה לארץ ב-76' מהקווקז, יש לה ארבעה אחים ושלוש אחיות, ושרית היא בת הזקונים, השמינית בפס הייצור. היא נולדה בעפולה, ואז המשפחה עברה למגדל העמק לשנתיים, וב-80 עברה לחדרה, משם החלה לטפח חלומות מוסיקליים ולקוות לקרש קפיצה לקריירה.

נשאר עוד משהו מהילדה הקטנה ההיא?

"הילדה הקטנה, וגם הילדה שהכרת לפני כמה שנים, מבינה קצת יותר. אנחנו למדים כל חיינו. כל יום הוא בית ספר, ואני אוהבת את החיים האלה. טיפוס אופטימי. שרית היא אותה שרית בנשמה, אבל התבגרתי קצת".

על אחד מאחיה, עמיאל, שמפעיל אתר פורנו באינטרנט ומשתתף באירועים בינלאומיים בתחום, נכתב בעבר שהיא מתביישת בו ומתנכרת אליו. "זה לגמרי לא נכון", היא אומרת. "הוא אחי, ואני מאוד אוהבת אותו ומפרגנת לו. אני שמחה בשבילו, ורוצה שהוא יפרח ויגדל, ואני אהיה הכי שמחה בשבילו. אני שמחה שהוא עושה משהו שהוא אוהב. זה הכי חשוב".

ולא מפריע לך שזה בתחום הפורנו?

"למה שיפריע לי? אני מאוד ליברלית, ואין לי בעיה עם זה. חברים אנחנו בוחרים, אבל משפחה לא, ואני שמחה שיש לי את האחים והמשפחה המהממת הזו, ואני מפרגנת לכולם".

בראיונות האחרונים שלה, חדד היתה תחת מתקפה קשה שקשורה בחיטוט בחייה האישיים, בנסיונות לברר מה עומד מאחורי השמועות בדבר נטיותיה המיניות, ובעניין החבר הצמוד שעליו דיווחה, אבל איש מאנשי התקשורת לא הצליח לראות אותו או אותם יחד.

איך מתמודדים עם העיסוק הבלתי פוסק הזה?

"לא מתייחסים. ניסו להכפיש את שמי. אבל החיים האישיים שלי לא צריכים לעניין את אף אחד. אלה החיים שלי, ואני מנסה שהדברים האלה יעברו לידי. אנשים תמיד יגידו עלי כל מיני דברים. ככל שאתה מתפרסם יותר, מפיצים עליך כל מיני דברים. אני לא רוצה להיכנס לזה, כי זה לא מעניין אותי היום. אני עוסקת אך ורק במוסיקה".

ומה שלום החבר שעליו סיפרת. זה עדיין נמשך?

"כבר לא. היה, היה טוב, ונגמר. אני לבד, וככה אני צריכה להיות עכשיו".

זה לא קצת משונה שסיפרת על חבר והסתרת אותו, ושהוא לא הגיע איתך לאף אירוע משמח שלך, כולל חגיגת יומולדת?

"לא הסתרתי אותו. אנשים מכירים את קובי. לאירועים משפחתיים הוא הגיע. וחוץ מזה, השעות שלנו היו הפוכות, הוא עובד בימים, ואני בלילות, וזה לא הסתדר כל כך. הוא טיפוס כזה ביישן, שלא התחבר לדברים האלה. אבל אנשים תמיד יגידו דברים. מה איכפת לי, כל עוד אומרים סימן שאני מעניינת".

אם את לבד כרגע, כנראה שלא נראה אותך מתחתנת בקרוב.

"אני לא ממהרת להתחתן. אולי אני פוחדת מחתונה, אני מופיעה כל ערב בחתונות, אני רואה את זה כל הזמן, אבל לי יש איזה פחד קטן מזה. אולי גם עדיין לא מצאתי את המיועד, וכשזה יגיע אני מאמינה שזה יקרה. אבל לא בלחץ, לא היסטרי".

את לגמרי שלמה עם עצמך היום?

"אני כל הזמן שלמה עם עצמי ועם מה שאני עושה. אני חושבת שכל מה שקורה איתי קורה נכון, ובזמן הנכון, קורה כמו שצריך, ואני לא מצטערת על שום דבר בחיים שלי. מכל מה שעברתי בחיים שלי למדתי, גם מהרע לפעמים".

שמעת על הסיפור העצוב של זהבה בן, שאחרי כל כך הרבה שנות קריירה מצליחה נשארה כמעט בלי כל. זה מעורר את התחושה, שכל הכסף הגדול שהאמנים עושים נשאר אצל האמרגנים. איך זה אצלך?

"אני יודעת מה קורה, אני מאוד עירנית. אם לא היה לי את אבי, לא היה לי גרוש היום".

השאלה היא אם לא הכל פסאדה. יש לך אמנם דירה מפוארת בצפון תל אביב, אבל היא שכורה, ויש לך רכב יקר. חשבון בנק אישי יש לך?

"ברור שיש לי חשבון בנק. ויש לי גם דירה על שמי, בנתניה. לזהבה אני מאחלת, שהיא תחזור לעצמה ותתגבר על כל המכשולים. אני מאמינה שהיא תמשיך להתגלגל ולהופיע, ותסדיר את כל הדברים האלה. צריך פשוט להיות קצת יותר עירני. אבי מדרבן אותי לחסוך, לחשוב על המחר. לשמור לירה לבנה ליום שחור".