מה הבעיה שלנו עם בעיות טפשיות?

יהיה לכם אולי קשה להאמין לזה, אבל מדובר בסיפור אמיתי: חברי הטוב ג', אחד האנשים המבריקים והחריפים שאני מכיר, התיישב ערב אחד לפתור תשבץ. במהלך פתירת התשבץ הוא הגיע להגדרה "קול הפרה (2)" (כלומר קול הפרה בשתי אותיות).

ג', בחור מאד מאד מיוחד, קמט את מצחו וגרד את פדחתו במבוכה. הוא לא הצליח לחשוב על שום פתרון הגיוני חוץ מ"געייה", שזה בכלל בחמש אותיות. אחרי אי אלו ניסיונות נוספים הוא הגיע למסקנה שאולי הוא מחפש את התשובה במקום לא נכון, ולכן נכנס לגוגל והקליד את השאילתה "Voice of the Cow India".

לדבריו, נראה לו הכי הגיוני ש"קול הפרה" הוא שם של תחנת רדיו, ובאיזה מקום יכולה תחנת רדיו להיות קשורה לפרה אם לא בהודו, בה יש אנשים שסוגדים לפרות? לפני שהספיק למצוא את תחנת הרדיו הנכונה, התקשר אליו חבר. ג' שאל אותו אם הוא מכיר תחנת רדיו שקרויה על שם פרה, או לחלופין - אם יש לו מושג מהי התשובה הנכונה להגדרה "קול הפרה". החבר, שאיננו חובב תשבצים גדול אגב, שאל אותו אם יכול להיות שהתשובה הנכונה היא "מו".

נעלנו את הדיסקט

אתם בטח מכירים את התחושה האיומה הזו, שמלווה מצבים בהם מכשיר כלשהו לא עובד כמו שצריך, או לא עובד בכלל. אפשר לדבר על בזבוז הזמן שזה גורם, ועל זה שכבר מזמן הגיע הזמן שיצרנים ומפתחים יתרכזו בלדאוג שהמוצרים שלהם יעבדו. אבל תחשבו רגע על תופעת הלוואי המטרידה הזו - כל המצבים בהם משהו לא עובד מהסיבה הכי טריוויאלית ואתם מחפשים את הבעיה בכל מקום אפשרי מלבד מתחת לאף.

בטח כבר קרה לכם שהמדפסת לא הדפיסה, ואחרי שיריתם לכל הכיוונים בחיפוש אחר הבעיה גיליתם שהיא מנותקת מהחשמל, או כבויה, או לא מחוברת למחשב. בטח כבר קרה לכם שלא הצלחתם לגלוש לאתר כלשהו, או להוריד דואר אלקטרוני, ואחרי כמה פינגים ואפילו טלפון למוקד התמיכה של ספק האינטרנט, גיליתם שפשוט שכחתם להתחבר. או שתוכנה כלשהי נתקעה ולא הגיבה, עד שגיליתם שחלון שלה נשאר פתוח ברקע ולא מאפשר לכם לעשות שום דבר עד שתסגרו אותו.

הבעיה הראשונה מהסוג הזה, אני חושב, הייתה זו שבה המחשב סרב לעלות כי שכחנו דיסקט בכונן. אחריה זו שבה אי אפשר היה לכתוב קובץ לדיסקט משום שהגנו עליו מפני כתיבה. בנקודות מסוימות בזמן, היו אלו הבעיות שאנשי תמיכה נאלצו להתמודד איתן בתדירות הכי גבוהה.

השכיחות גורמת לטמטום נרכש

ישנם שני הסברים אפשריים לעניין. אחד, טמון במה שנהוג לכנות "קיבעון מחשבתי". כולנו מכירים את המונח בשימושיו הפופולריים, אבל בהקשר המקורי שלו יש מאחוריו הסבר מדעי שנתמך במחקרים.

על רגל אחת: כשאנחנו מתרגלים לפתור בעיה בצורה מסוימת, יהיה קשה לנו לפתור בעיה דומה בצורה אחרת. המוח שלנו מתרגל בקלות לדפוס מסוים ואז משחזר אותו שוב ושוב. הרבה חידות מפצחות מוח מבוססות על התובנה הזו.

הסבר שני, מגיע מתחום אחרי לגמרי: לא סוג התקלות, אלא שכיחות התקלות, היא מה שגורם לנו לחוסר אונים - שלא לומר טמטום נרכש. ההתמודדות עם המחשב פשוט דורשת מאיתנו הרבה יותר משאבים מנטליים ממה שראוי היה.

מקרר בן 30 לעומת מחשב בן שנה

התרגלנו לראות בזה רע הכרחי, אבל לא בטוח שבצדק. בהרבה דירות סטודנטים בישראל, ישנם מקררי אמקור 10 בני 35 שנים, שעדיין חיים ובועטים. בבתים אחרים ישנם טלוויזיות, מזגנים, שעונים ומכשירים אחרים - לעיתים בני 20, 30 ו-40 שנה - שלמרות גילם שכיחות התקלות אצלם נמוכה.

נכון שאלו מכשירים פחות מורכבים ממחשב, ונכון שבייצור המוני יש מגבלות אובייקטיביות. אבל יש גם התפתחות של טכנולוגיות ייצור ואמצעי הבטחת האיכות. עדיין, המכשירים הישנים כמו גם הרהיטים הישנים, לעיתים קרובות אמינים הרבה יותר מהגירסאות החדשות יותר שלהם עצמם.

אולי זה בגלל שהמפתחים והיצרנים בונים על חיי המדף הקצרים יותר שמאפיינים את התקופה. הם יודעים שנעבור הלאה, נחליף מחשב ונעדכן תוכנה, ומרשים לעצמם לספק לנו מוצרים פחות אמינים. אני יודע שההסבר הזה לא עוזר בהבנת המקרה של חברי הטוב ג', אבל זה בטח מפני שחברים לא מחליפים. חוץ מזה, כבר אמרתי, ג' הוא בחור מאד מאד מיוחד.