הבלונדינית היא הג'ינג'ית הפמיניסטית

ריס וויתרספון יריד ההבלים

איך באמת השפיע ההריון על הצילומים?

"בסך הכל הרגשתי טוב למדי, אבל הייתי כל הזמן עייפה והתלבושות התקופתיות היו כבדות ומעיקות, אז לא הפסקתי לישון בין הטייקים. לכן היה צמוד אלי כסא מצחיק, שהשתרעתי עליו בכל פעם שהתעייפתי. אבל ההריון וההורמונים המשתוללים תרמו למשחק – הייתי הרבה יותר פגיעה, רגשית ונשית וזה עזר לי להיכנס לתפקיד".

ב"יריד ההבלים" (ממחר אצלנו) שהשתתף בתחרות הרשמית של פסטיבל ונציה, וויתרספון מנסה להוכיח שהיא מסוגלת לעשות גם תפקידים רציניים ואיכותיים, ולא רק קומדיות קלילות. היא מגלמת את רבקה (בקי) שארפ, גיבורת רומן המופת של ויליאם מייקפיס תאקרי, שנכתב באמצע המאה ה-19. בקי, אחת הגיבורות הספרותיות היותר מפורסמות בעולם, היא בתו של צייר אנגלי ונערת מקהלת צרפתייה, שמתייתמת מהוריה בגיל צעיר. בקי האדמונית השאפתנית משתוקקת לחוות חיים זוהרים ומסעירים יותר משמאפשר לה המעמד החברתי שלה באנגליה של תקופתה.

בקי נחושה להתקדם במעלה הסולם החברתי, ומסתייעת בשנינותה, ערמומיותה ואף במיניותה כדי לקדם את מטרותיה. חייה שופעים דרמות, יצרים ותהפוכות. "הגישה של תאקרי לבקי היתה צינית", מפרשנת וויתרספון. "אבל בסרט מירה בחרה להציג אותה בדרך יותר אנושית. קשה לראות סרט על אנשים שלא אכפת לך מהם ואתה ציני לגביהם, ואם היינו מציגים אותה באור כזה, אף אחד לא היה מזדהה איתה".

וויתרספון רואה בבקי שארפ דמות שהעניקה השראה לסופרים ולחלוצות הפמניסטיות. "בקי היתה מוכנה לעשות הכל כדי לחיות את החיים שהיא חושבת שמגיעים לה, והזדהיתי עם האמביציות והנחישות שלה. בתקופה שבה נכתב הרומן, לא היה נהוג שאשה תהיה כמהה למעמד ולהצלחה ותנצל את ההזדמנויות שנקרות בדרכה.

"עשיתי תחקיר מקיף על מה זה היה להיות אשה במאה ה-19, וקשה לתאר איך זה לחיות בלי הזדמנויות – גם אם באת ממשפחת אצולה עשירה וגם אם באת ממעמד נמוך, לא יכולת אז לבחור, לא יכולת לעבוד וקשה היה לקבל השכלה גבוהה – גם אם רצית להיות עצמאית ולהרוויח כסף משלך, לא יכולת לעשות זאת. היום אנחנו נתקלים בנשים שאפתניות כל הזמן, מפוליטיקאיות ועד שחקניות שמצליחות לפלס את דרכן בחברה, אבל כשתאקרי כתב זאת, זה היה רדיקלי".

לכבוד "יריד ההבלים", וויתרספון היתה צריכה לעמול קשות: לעטות תלבושות סקסיות עתירות מחשוף ("אני טיפוס צנוע וחסוד, אבל מירה כל הזמן אמרה לי: 'אני רוצה ציצים יותר גדולים ויותר מחשופים' וזה הביך אותי") ולאמץ מבטא וגינונים אנגליים. "הייתי צריכה לקחת שיעורים איך להראות כמו אשה מהתקופה הזאת: איך לעמוד, לדבר ולהתנהג", היא אומרת.

איך זה לעבוד עם במאית אשה?

"הרגשתי עם מירה נאיר בנוח בגלל שהיא אשה. היא גם רעייה ואם, כך שיכלנו לדבר הרבה על יחסים. אני אוהבת שהמיניות בסרטים שלה נשית וחושנית ולא בוטה וחושפנית. היא יודעת לצלם סצינות רומנטיות ומיניות שבעצם לא קורה בהן שום דבר נועז, אבל היא עושה זאת בדרך שגורמת לנו לחשוב שהסצינה מאוד סקסית. חשוב לי לקדם את מעמד הנשים בתעשייה ושנתמוך אחת בשנייה וזאת אחת הסיבות שבגללה רציתי לעבוד עם מירה. צריך לתת הזדמנויות לנשים".

פגשתי את וויתרספון בת ה-28 במלון הדור וקלאסי בלידו של ונציה שכאילו נלקח מההפקה המרהיבה של "יריד ההבלים". היא חמודה, אופטימית וחייכנית כמעט כמו הדמויות שהיא נוהגת לגלם. וויתרספון בעלת העיניים התכולות התייצבה חמושה בשמלה פרחונית סגולה ("אני מוכנה ללבוש הכל, רק לא חום"), כיאה לצו האופנה העכשווית ונדיבת המחשופים. היא לא מפסיקה לשחק בלשונה הארוכה ובשיערה – וכאן היתה נכונה לי הפתעה: היא התהדרה בשיער חום-אדמוני ולא בבלונד הנצחי שלה.

מה קרה לסמלך המסחרי?

"אני כמובן מעדיפה להיות בלונדינית, ומרגישה יותר בלונדינית אבל זה נהדר להיות ברונטית, אף אחד לא מזהה אותי. אנשים עוברים על פניי ולא שמים לב. זה ממש משחרר. נחמד לגוון את ההרגלים הרגילים ולשנות. אני פשוט עושה עכשיו בממפיס סרט על חייו של הזמר ג'וני קאש, בו אני מגלמת את אשתו והתפקיד חייב אותי לצבוע את השיער, וגם לרקוד ולשיר".

וויתרספון גדלה בטנסי שבדרום ארה"ב בבית מבוסס ומשכיל: הוריה רופאים – האב מנתח והאם אחות ילדים בעלת תואר דוקטור. בגיל צעיר היא דיגמנה והופיעה בפרסומות ובגיל 14 כבר לוהקה לסרטה הראשון, ומאז היא רק מסתערת וכובשת, כולל "פלזנטוויל" ו"חשיבותה של רצינות". היא התארחה ב"חברים", וכמובן כיכבה בלהיטים הגדולים "לא רק בלונדינית" ו"אין כמו אלבמה", שהפכו אותה לסטארית שמקבלת 15 מיליון דולר לסרט.

וויתרספון, בניגוד לחברותיה להוליווד, מיהרה להתמסד ולהתביית. במסיבת יום הולדתה ה-21 היא התאהבה בשחקן היפיוף ריאן פיליפי, והתחתנה איתו כעבור שנה. "העובדה שריאן שחקן רק עוזרת לי", היא אומרת, "בגלל שהוא מבין אותי. אם למשל יש לי יום רע, הוא יכול להבין למה בדיוק. הוא יכול לעזור לי בכל-כך הרבה סיטואציות בהן אני נתקלת בעבודה. אני לא יודעת מה הייתי עושה אם לא היה לי מישהו כמו ריאן, שאפשר לסמוך ולהישען עליו. עולם השעשועים יכול להיות מקום מאוד בודד ואני בורכתי בכך שיש לי משפחה ויחסים אוהבים, אחרת הייתי חשה ריקנות גדולה".

הם נישאו ב-1999, כשוויתרספון היתה בהריון מתקדם. בספטמבר אותה שנה נולדה בתם אווה אליזבת, ולפני שנה בדיוק נולד בנם דיקון. "האמהות שינתה אותי מאוד", היא מתוודה. "היא עשתה אותי חזקה יותר ופחות אנוכית. אתה מוכן לתת להם הכל ולהקריב הרבה למענם, למשל לוותר על שינה וחיים חברתיים. לא מעט חברים שלנו התנדפו מחיינו בגלל שילדים לא מעניינים אותם".

איך אתם מתמרנים את הקריירות עם גידול הילדים?

"אנחנו משתדלים לתאם את ההפקות שלנו לפי החיים של הילדים, וזה קל יותר אם ריאן לא עובד בזמן שאני מצלמת. אם בעבר יצא לנו לעשות יחד סרט ('משחקי פיתוי'), הרי שכרגע אנחנו לא עושים סרטים משותפים. הילדים ניצבים בראש סדר העדיפות והם הדבר הכי חשוב בחיינו. אני לפעמים מותשת ורבים תוהים למה התחלתי את החיים כל-כך מוקדם, אבל זה נותן לי המון.

"בגלל הילדים אנחנו לוקחים פסק זמן כדי להיות יחד. זה נחמד שאת עושה הפסקה בין הסרטים כדי להיות אמא. כשריאן עובד אני לפעמים מצטרפת אליו ודואגת לבשל לו ולילדים ארוחת ערב, כי אני נורא אוהבת לבשל. המשפחה מאזנת אותי ועוזרת לי להישאר עם רגליים על הקרקע ולהתמודד עם התהילה והפרסום. לפעמים אני מנסה להיות הכי קָלית ונוצצת ועומדת לצאת עם שמלת ערב נוצצת לבכורה חגיגית ולפתע, רגע לפני שאני יוצאת מהבית שני הילדים מורחים עוגות על השמלה, ואז אני כבר לא מרגיש הכי קָלית".

בשנתים האחרונות הרכילאים מתעקשים שלא הכל ורוד ומאושר בחיי הזוג ושלא מעט בעיות מאיימות על שלום הנישואים. נכתב שהסדקים בזוגיות נובעים בין היתר מכך שוויתרספון דהרה קדימה (היא הקימה חברת הפקה משלה) והותירה מאחור את בעלה, שהקריירה שלו החלה לדשדש. "אין לי מושג מאיפה הם לקחו את זה", היא אומרת. "אני נדהמת ומשועשעת כל פעם מחדש כשאני קוראת את הצהובונים. למשל, פירסמו בעיתון אמריקני צילומים שמתעדים ביקור שערכתי עם ריאן בחנות לחיות מחמד, שבו ניסינו להחליט האם לקנות או לא לקנות כלב, והתלבטנו גם לגבי סוג הכלב. בעיתון נכתב שרבנו והתווכחנו ושנדמה שאני זועמת על בעלי ונובחת עליו בשל התנהגותו הסוררת והאיומה. לרכילאים יש דמיון עשיר".