האם הקוד הפתוח מעשי?

ג'יימס בויל משיב לפרובוקציה של ריצ'רד אפשטיין שקבע לאחרונה, בטור דעה שפורסם ב-Financial Times, כי "קוד פתוח איננו (מודל) בר קיימא". מדוע? תוהה בויל, פרופסור בבית הספר למשפטים באוניברסיטת דיוק, וחבר במועצת המנהלים של Creative Commons.

לדעת אפשטיין, הרישיון הציבורי הכללי משאיר המון מקום לפרשנות ולא יעמוד במבחן בית המשפט. בויל לא משוכנע ומציע לאפשטיין, בהתחשב בעובדה שטור דעה בעיתון איננו המקום המתאים לבחינה מעמיקה של הסוגיות המשפטיות, להתמקד בשני נושאים חשובים לדעתו: קולות השוק, ושיקול הדעת של בית המשפט.

תאגידים כמו IBM, על גדודי הפרקליטים שלהם, אינם ידועים בחוסר זהירות בעניינים משפטים, ולמרות זאת, IBM, כמו רבות אחרות, מבססת עסק של מילארדי דולרים סביב המודל.

בפראפרזה על דימוי שהשתמש בו אפשטיין עצמו, בויל מזכיר כי השוק הוא אכן יחידת העיבוד היעילה ביותר שאפשר למצוא, ועל בסיס כל המידע הזמין עד כה, כולל החששות לכאורה, השוק אכן רוצה קוד פתוח. בכל עסק יש מידה מסוימת של סיכון משפטי, הוא קובע, והרישיון הציבורי הכללי (GPL) נושא בחובו סיכון מופחת דווקא.

לעניין מבחן שיקול הדעת של בית המשפט בבואו לדון בסוגיות רישוי מסוג זה, טוען בויל, כי בתי משפט לא נוהגים לייצר במתכוון מצבים שיערימו קשיים בפני שוק של מיליארדי דולרים, בין אם מדובר בתוכנה חופשית או סגורה.

גם אם מדובר באינטרס עיסקי, ולא באידיאליזם, בויל מציין שמנתונים שפירסמה IBM עולה, שהיא מרוויחה כיום יותר מפעילות שקשורה בקוד הפתוח, מאשר ממכירת רישיונות לשימוש בפטנטים שלה. המודל הפתוח, בניגוד לספקנות של אפשטיין לגבי העוצמה הטמונה באידיאליזם, אינו בנסיגה. ראו גם תימלול של הרצאה של פרופסור אבן מוגלן, היועץ המשפטי של קרן התוכנה החופשית, בנושאים קשורים. (מקור: לינמגזין)