"רשת ב' היא תחנה מתה"
שדרן הרדיו ירון אנוש חוגג 12 שנות שידור "שישי חי" ונפרד לשלום מרשת ב', לא לפני שיחסל כמה חשבונות שנשארו פתוחים: "לא הייתי נותן לבראל לנהל קיוסק"
ביום שישי הקרוב ייצא ירון אנוש עם צוות התוכנית "שישי חי" מהאולפן הרדיופוני ויעביר שידור חי ממועדון "צוותא" בתל אביב, שם יציין 12 שנות שידור ו-600 תוכניות.
במשך 12 שנה שידר אנוש את תוכניתו "כל שישי" ברשת ב'. לפני פחות מחודש הוא סיים את עבודתו ב"קול ישראל" ועבר ל"רדיו ללא הפסקה". "זה כמו לצאת מהחושך אל האור" אומר אנוש, "עד שאתה לא יוצא מרשות השידור אתה לא מבין את ההבדל. היה לי שם צוות נהדר ומפיקה מקסימה, אבל 99% מהזמן אתה מוצא את עצמך מתעסק בדברים אחרים, במריבות, במלחמות. עכשיו כל הצוות מנותב לדבר אחד – שהשידור יצליח. ברשות השידור הייתה לי תחושה כאילו אף אחד אף פעם לא שמע, לא הקשיב לתוכנית, דיונים שלקחו שבועיים ברשות עכשיו נגמרים בחצי שעה. רבע שעה לפני השידור הראשון באו אלי מההנהלה עם זר פרחים, מרשות השידור אחרי 600 תוכניות לא קיבלתי נייר טואלט".
בכל זאת, 12 שנה באותו האולפן, אין טיפת נוסטלגיה לבית הישן?
"יש לי סימפטיה... לאולפן, למפיקה, חוץ מזה כלום. חייבים להבין שרשת ב' היא תחנה מתה, יש המון אנשים טובים ועובדים מוכשרים שלא מסוגלים להתבטא במצב הקיים ולנתב את עצמם לעבודה מקצועית אמיתית. הניהול תחת יוסף בראל מנכ"ל הרשות הוא בלתי אפשרי. בראל הוא בן אדם שלא הייתי נותן לו לנהל קיוסק וכנ"ל ליוני בן מנחם מנהל הרדיו. אלה אנשים שלא חשבו בחיים על הצד המקצועי של העניין או איך רדיו צריך להישמע. רק השנה רשת ב' איבדה 15% אחוז מהמאזינים וזו מגמה שתמישך".
אבל בלי רשת ב' לא היה הדבר הזה שנקרא "כל שישי"
"התוכנית נולדה בזמנו כאנטיתזה לרשת ב' - כל השבוע משדרים שם חדשות ואני אמרתי שכדאי לתת לאנשים לנוח קצת מהאקטואליה, מהמבזקים, מהבלגן. אני זוכר שבזמנו אנשים היו נגד זה. בהתחלה נתנו לי לשדר בין השעות שש לשמונה בערב, שעות עם אפס אחוז רייטינג כי בגל"צ שידרו אלכס אנסקי ופרופ' מיכאל הרסגור את 'שעה היסטורית'. הראש שלי כשדרן היה ליצור תוכנית בה אני כאילו יושב בבית קפה ומדבר עם חבר, זה מה שאני עושה באולפן, אני מגיע לאנשים בגובה העיניים ואני עושה את מה שאני אוהב, כשאחרים אוהבים את זה אז זה כיף גדול".
משהו השתנה בתוכנית עקב המעבר ל"רדיו ללא הפסקה"?
"אני לא משתנה, זה ברור, אני יכול לתת רק את מה שיש לי, אתה לא מתנהג אחרת לחבר כי עברתם לבית קפה שונה. מישהו אמר לי פעם שהתוכנית הפכה לקבלת השבת האזרחית וזו הייתה המחמאה הכי יפה שקיבלתי".
איך אתה מסביר את זה?
"זה משהו שגם אותי מאוד הפתיע, כנראה שאני משדר המון אינטימיות, משהו שאיבדנו. בתור ילד ונער אני זוכר שהייתה מכולת שכונתית שבה הייתי קונה, היו פחות מצרכים אבל הכרתי את בעל המכולת. היום יש סופרמרקט ואלף קופאיות, במקום פקיד בבנק אתה עומד מול כספומט ואני אומר בתוכנית שלי - בואו ונלטף אחד את השני, בואו נחזור לילדות".
אתה נשמע כל כך רגוע. למה אתה עדיין נלחם ברשות? למה אתה נשאר יו"ר אגודת העיתונאים בירושלים? למה לא לעזוב את הכל?
"אני בחיים לא הייתי עסקן ציבורי. נכנסתי לאגודה כי מישהו הציק למפיקה שלי ברשות השידור וכשהלכתי להתלונן אז קיבלתי תשובה מאוד לא יפה, זה העניין, אני פשוט לא אוהב אנשים רעים. זה שאני נחמד וסימפטי זה לא אומר שאני לא אלחם, בראל התכופף מעל כל פוליטיקאי דרג ז' שדיבר כלפיו ומצד שני כופף כל עובד שמתחתיו, אני לא מסוגל לראות כאלו דברים".
אין במלחמה הזו צד אישי, נקמה?
"אני לא יודע... תראה, הרשות היא לא עיתון פרטי, זה לא רדיו פרטי, הוא צריך להשפיע על כולנו. כאן זה המקום שאנחנו חיים בו, לי יש ילדים ואני לא מוכן שבנישה שאני מתעסק בה, אנחנו נתנהל ברמה כזו. אנחנו עיתונאים והמקצוע שלנו נמצא בשפל, חברים שלנו מזנים את העסק, וצריך להתחיל לקרוא דברים לסדר".
ולמה מוזיקה יוונית?
"ב-1990 נסעתי עם המשפחה שלי לחיות ביוון, זה היה דבר לא מקובל ובסך הכול רציתי חופש, אני אוהב טבע ואני אוהב מאוד דבר אחד אצל היוונים – הם לא רצים כל הזמן. הגישה שלהם היא לנצל את היום, לנצל את הרגע, אני נורא אוהב את זה שאנשים מקדישים חלק מהיום לעבודה שלהם ובשאר הזמן הם עושים דברים שהם אוהבים. אם גם אנחנו נלמד מהם, אולי יהיה יותר טוב".
