קוראים לי שי גבסו
שנה אחרי "כוכב נולד" והצלחת האלבום הראשון, שי גבסו יוצא למסע הופעות אינטימי ומבקש לפרוע את החוב. "עברתי כל מיני שלבים במהלך השנה האחרונה: אם בהתחלה זיהו אותי ברחוב כ'ההוא מכוכב נולד', באיזשהו שלב זה עבר ל'היי, הנה פמלה', והיום כשאני הולך ברחוב קוראים לי שי גבסו"
שי גבסו רוצה לראות את העיניים של הקהל שלו. אחרי שנה מטורפת שבה הספיק לעמוד על במה מול קהל של עשרות אלפים, להפוך לפוסטר על קירות של נערות ונערים בני עשרה, להוציא אלבום ביכורים שמבוסס אך ורק על חומרים מקוריים שכתב, לקטוף את תואר זמר השנה ושיר השנה ("יום ועוד יומיים"), הוא מבקש עכשיו להוריד הילוך.
גבסו בן ה-20 כבר מפוכח. הוא יודע שמה שבא בקלות באותה הקלות עלול להיעלם, ושההצלחה המהירה חמקמקה. זו בדיוק הסיבה שאת מסע ההופעות שמלווה את אלבום הבכורה שלו הוא יתחיל ביום רביעי הקרוב (10 בנובמבר) במופע אינטימי בתיאטרון תמונע בתל-אביב.
גבסו כאן בשביל להישאר. הוא יודע שאחרי ההמולה התקשורתית ומקפצת "כוכב נולד", הגיע הזמן לפרוע את החוב. רמז לזה ניתן למצוא בשיר פחות מוכר מאלבום הביכורים שלו: "הם בטוחים שהם יודעים יותר טוב ממך / כמו מכונת תקליטים אתה מוצב שם / הילד התמים עם החיוך המקסים הזה / אתה חסר רשיון ללא כשרון / ומנסה לחשב לאחור איפה היית כשהכל השתנה / הרי לפני דקה היית אתה / ושאלות שאלות שעל כולן אותן תשובות מופיעות בעיתונים עם פנים מעט שונות / היי אתם מסתכלים לי בעיניים תגידו לי, אז מה בינתיים? מה אתם רואים שם שאני לא רואה? / אז סופרים עד שלוש אתה עולה לבמה / ובין קולות הקהל הזה מחפש את עצמך / למי הם מריעים? את מי הם מבקשים?".
יכולת להופיע באולמות גדולים, אבל בחרת על הכי אינטימי שיש. למה?
"אפשר להגיד שהתחלתי, במירכאות, בגדול. עמדתי על במת ענק מול 10,000 איש בניצנים ו-40,000 איש בכרמיאל, כשהקהל היה רחוק ממני. אני זקוק לפרופורציות, ונראה לי נכון יותר להתקרב, להסתכל לקהל בעיניים ולהעביר לו את המוזיקה שלי בתוך מקום יותר אינטימי, כמו עם חברים. אני רוצה למפות את הקהל, להגיע לכל אחד ואחד ממי שיבוא למופע".
כשהמאסות מטושטשות לפעמים זה פחות מחייב, לא?
"זה נכון שהקרבה אולי יותר מלחיצה, אבל לפני פחות מחודש היתה לי את הנגיעה הראשונה במופע שהוא יותר קרוב כשהשתתפתי בפסטיבל יהדות בסינמטק בתל-אביב. זה היה מלחיץ הרבה יותר מבכל מקום אחר שבו הופעתי, אבל אחרי שירדתי מהבמה ועיכלתי את כל מה שעברתי - זה הרגיש טוב".
ההבדל הוא לא רק המרחק הפיזי בין הקהל לבינך. בעבר עמדת כחלק מקבוצה בעוד שעכשיו אתה המנה העיקרית.
"נכון, וזה הכי כיף בעולם. עברתי כל מיני שלבים במהלך השנה האחרונה, ואם בהתחלה זיהו אותי ברחוב כ'ההוא מכוכב נולד', באיזשהו שלב זה עבר ל'היי, הנה פמלה', והיום כשאני הולך ברחוב קוראים לי שי גבסו. המעברים, או יותר נכון השלבים האלה, הם חלק מהעניין. אני שמח עליהם ומקווה שאנשים יבואו להופעות בגלל השירים שלי".
עד כמה המופע צמוד לאלבום?
"כל שירי האלבום יהיו במופע ואליהם יתווספו שירים נוספים, אבל כמובן שהעיבודים יהיו אחרים. מהתגובות שקיבלתי בפסטיבל יהדות אני חושב שאנשים מעכלים את האלבום הרבה יותר קל אחרי שרואים את ההופעה. אני חושב שמתוך ההופעה אפשר לקבל תמונה יותר שלמה לגבי מי זה שי גבסו".
ומי זה שי גבסו?
"שי הוא מעבר ל'יום ועוד יומיים' ו'המילים החסרות'. אני חושב שאני הרבה יותר השירים שבאלבום שלא באים לידי ביטוי ברדיו ובהופעה יהיה להם מקום גדול יותר".
אביב גפן תקף בזמנו את הקונספט של "כוכב נולד". כשמדובר ביצירה, יש משהו בטענה שהצלחה מהירה היא ערובה לכישלון.
"אני מכיר את המשפט 'מה שבא בקלות באותה הקלות יעלם', וגם את המשפט 'הציבור מטומטם ולכן הציבור ישלם'. בסך הכל מאוד מצחיק אותי שאביב גפן אמר שאנחנו צריכים להשתפשף לפני שאנחנו מזנקים לתודעה, כי הוא עצמו היה בן 19 כשהוא הוציא את האלבום הראשון שלו. אני יודע שיש אולי אנשי מקצוע ומבקרים שמחכים לנפילה שלנו, אבל האמת היא שכשנגמר 'כוכב נולד' היו בי המון אנרגיות וכל כולי כיוון לעשייה ולהוכחה עצמית, כי הבנתי שכל האהבה שמורעפת עליי גם מבחינת הקהל נזקקת לסיבה. 'כוכב נולד' נותנת פוש אדיר לאנשים שיוצרים, ואני חושב שדווקא אביב גפן אמור להבין שזה יופי שנותנים לאנשים צעירים ומוכשרים הזדמנות במקום שיסבלו שנים בפאבים חשוכי מרפא. זה נורא מעצבן שאמנים יוצאים נגד זה".
ובכל זאת, אתה לא חושב שיוצר זקוק לזמן בשביל להבשיל?
"וזו בדיוק הסיבה שעכשיו אחרי כל הסערות אני רוצה לחזור להתחלה. אני חושב שצריך להתחיל מלמטה ועשיתי את זה – הוצאתי סינגל ראשון, סינגל שני ואלבום, ועכשיו אני הולך להופיע במקומות הכי קטנים. יכולתי לפוצץ מקומות וליהנות מההטבות, אבל זה לא העניין. אני זקוק להתנסות הזו. אני רוצה להגיע למקומות קטנים ולנסוע בוואן עם הנגנים שלי ברחבי הארץ, אני רוצה לראות את העיניים של האנשים".
אתה כותב חומרים חדשים?
"כל הזמן. אני מאוד מתלבט אם לשלב חומרים חדשים במופע, כי מצד אחד זה נורא כיף לנסות דברים על הקהל, אבל זה לא יהיה המרכז. את החומרים החדשים אני שומר קרוב אליי עד שנכנס לעבודה על האלבום הבא ועוד רחוק היום. אני לא ממהר לשום מקום".
ומה עם טלוויזיה?
"טלוויזיה תבוא, אם תבוא, הרבה יותר מאוחר. אני כותב תסריטים בזמני הפנוי. טלוויזיה מעניינת אותי, אבל צריך להתמקד במקצוע אחד, וכרגע אני מתרכז במוזיקה".
איך נראה סדר היום שלך?
"אני בעיקר רץ בין הצבא לחזרות. אני מאוד משתדל למצוא את עצמי איפה שהוא מחדש בשישי-שבת".
מה היית מאחל לעצמך?
"שההופעות האלה שמתחילות בקטן יגיעו בסוף לרבים. אני מקווה שהמופע יעביר אותי כמו שאני ואת האלבום כמו שהוא וייכנס לנשמות. אני מחכה לראות את הלבבות שיפגשו עם המוזיקה, ואני כולי תקווה שזה יעבור - כי בתוך תהליך הכתיבה או בחדר החזרות אמנים מרגישים דברים מסוימים וזה לא תמיד יוצא החוצה. אני מקווה שזה יעבור".
פוחד?
"ברור. אבל גם לשלמה ארצי הגיעו פעם לצוותא שני אנשים. אני פוחד ובעיקר מתרגש, אבל ההתרגשות היא חלק מהעניין, לא?"
