אוהבים אותך ממש מוגזם

על עיצוב הפנים הקיטשי המדליק של ביתם של האוזים נשפכו כבר מילים לא מעטות. הראש הגנוב של קובי, שהדירה במרכז תל אביב נרשמה על שמו בטאבו עוד לפני שחברה אליו רעייתו הענוגה אביטל, הכתיב רצפת לינולאום כתומה, קירות בתכלת, טפט עם תמונת ענק של דקלים לחופי ים קאריבי אקזוטי ועוד. כותב שורות אלה יכול להוסיף שעל אחד הקירות בסלון תלויות, במסגרות מוזהבות עם פיתוחים, תמונות של זהר ארגוב ומונה ליזה, ושבחדר האירוח מוצב מקול (פטיפון) פעיל, שתקליטי ויניל מתנגנים עליו חופשי. אביטל בדיוק מרימה את המחט מעל תקליט של קרול קינג.

כפי שאפשר כבר להבין, הפעם לא הביא אותנו הלום אייטם כלשהו על "טיפקס", אלא שתי סידרות טלוויזיה שהאשה שעם קובי, בחורה רגישה, אמיתית וישירה, מעורבת בהן. ב"האשה האחרת", אופרת סבון מושקעת, היא מגלמת את ליאת, בתה של ריקי בן סימון (יונה אליאן), שיש לה יריבות משפחתית עם נעמי רוט (גילה אלמגור). בתחילת הסידרה מגלים שלליאת היה רומן עם הבן של נעמי, אהוד, שמת בנסיבות מיסתוריות, ובהמשך מתברר שהיא אף נכנסה ממנו להריון. כל זאת מאחורי גבה של אשתו, ליאורה (סמדר קילצ'ינסקי). פרט לכך, צופי "טירונות", שזכו לראותה בעונות הקודמות בדקות מסך מועטות כאסתי, אחותו בת העשרה של אבנר (יפתח קליין), יזכו ממנה העונה לנפח הרבה יותר מאסיבי. היא תידרדר לשימוש בסמים, ואף תנהל רומן עם אחד מהחבר'ה שאבנר יביא הביתה.

- נתחיל עם ליאת ב"האשה האחרת".

"נפל עליה משהו מאוד גדול שהיא לא חשבה שיקרה לה, ואני מתמודדת עם הדמות כמו שהיתה במקור, די שקטה ושמחה, ועם מה שקורה לה, שהוא כל כך לא צפוי מבחינתה. המצב הזה נורא קיצוני, אבל היא מתמודדת. ברגע שנודע לכולם דבר הרומן עם אהוד וההריון, היא מרגישה שהעולם נאטם אליה, אמא שלה במיוחד, והיא די לבד, מה שיוצר מצב קשה בשבילה".

- איך נכנסת לדמות כזו?

"קודם כל בעזרת העבודה והחזרות עם שני במאי הסידרה, שהם משכמם ומעלה, שמי זרחין ואורי ענבר. כמובן שיש עבודה מאוד גדולה בבית, על הדמות. זה לא משהו שאפשר רק לדבר עליו, אלא צריך לבדוק את המניעים שלו. נורא חשוב לי שהכל יהיה ברור, נודניקית כזאת. קובי כל הזמן מחליף תפקידים ועוזר לי ללמוד טקסטים".

- אין לך בעיה להתבטא בז'אנר אופרות הסבון?

"אפשר לקרוא לזה איך שרוצים, אבל זו סידרת דרמה לכל דבר. השחקנים הם מהליגה הלאומית, וכשאני רואה את התוצאה, זה לא נראה לי כמו אופרות הסבון שרואים בטלוויזיה. האמת, בחיים יש כל כך הרבה מצבים דומים, שנשמעים כל כך לא הגיוניים, כך שיכול להיות שדברים כאלה קורים איפה שהוא בקטע של צחוק הגורל, ואתה אומר: זה נשמע כמו סופ-אופרה, אבל זה בחיים".

עד עתה שיחקה אוז בסידרה לנוער "החבר'ה הטובים", ב"כחול עמוק", לצד נתן זהבי, ובדרמה "חובו של אהרון כהן", לצד משה איבגי. אבל מבחינתה, הפאזה הנוכחית, תפקיד ליאת ב"האשה האחרת", עולה על כולם. "אני חושבת שזה התפקיד הכי בשרני שהיה לי עד היום", היא אומרת. "יכולתי להזדהות איתו וללכת עם זה, כי כל הזמן קורים לה דברים. זה תפקיד מאוד מורכב, ובגלל זה הוא היה עבורי אתגר גדול".

- אני יודע שתגידי לי שמעולם לא נגעת בג'וינט, ובכל זאת את מגלמת ב"טירונות" בת עשרה שמידרדרת לסמים. איך הצלחת לעשות זאת?

"זה דבר שנמצא בכל מקום. אתה לא צריך להשתמש בסמים כדי לגלם דמות כזו, ולהביא אותה פחות או יותר. רואים את זה בסרטים. תמיד כשאני משחקת איזשהו תפקיד, אני הולכת לראות סרטים שקשורים למה שאני עושה, כדי לחוות את מה שהם עוברים עד כמה שניתן. יודעים שזה בקטע של איבוד שליטה, וכשחקן אתה יכול לעשות דברים יותר קיצוניים, וזו חגיגה".

- אז עישנת גראס או לא?

"לא, לא. גם לא הלכתי ולקחתי אקסטזי בשביל להתחבר לדמות. יש שני דברים שאני מכורה להם: סיגריות וקובי".

- מבחינתך זה מימוש עצמי, לשחק נון-סטופ, לעבור מפרויקט לפרויקט?

"אני מאוד שמחה. בסך הכל, זו התגשמות החלום שלי. אני עושה מה שאני אוהבת וזה נהדר. זה מה שבחרתי מגיל מאוד קטן. מה אפשר לבקש יותר מזה?"

- אפשר לבקש שבשנה הבאה תתייצבי, כמו אורלי פרל השנה, על דוכן זוכי "מסך הזהב" בקטגוריה הדרמטית.

"אני חושבת שמגיע לה, היא פשוט שחקנית נהדרת. אני גם מכירה אותה באופן אישי. ראיתי את הטקס. יופי של אירוע, חשוב מאוד לדעתי, ובטח שהייתי רוצה להגיע לשם. אתה עובד בעבודה שאתה אוהב, ולקבל אחר כך פידבק כזה מהקהל, זה אחד הדברים הכי משמחים. מה שחשוב בתכל'ס זה אם רואים את הסידרה או לא".

- אז בקצב הזה במקום להיות אשתו של, קובי יהיה בעלה של.

"אני מקווה שנהיה קובי ואביטל. לא של".

- אמרת בראיון שאת לומדת אנגלית ופוזלת גם לחו"ל.

"מאז שאני קטנה אני חולמת, ופשוט ממשיכה לחלום. אני משאירה את הדלת פתוחה. אני לומדת אנגלית, ואם הדבר יתגלגל ויגיע לשם, אז יש לי את האנגלית. אני מאחלת וחולמת שזה יקרה ומשתדלת ללמוד כל דבר שיוכל לעזור לי בהמשך. אבל אני בסך הכל בתחילת דרכי, ואלה שאלות מאוד רחוקות. המוטו הוא להמשיך לחלום".

- איך בכלל התחיל החלום?

"משחק זה חלום שחייתי מגיל מאוד צעיר. אני חושבת שזו מין בחירה או החלטה שאתה עושה בגיל צעיר, ואם אתה ממשיך באיזשהו מקום לא להתבגר ולהאמין בזה, אז יש סיכוי שתצליח. במשפחה שלי אין מישהו שקרוב למשחק, אבל יכול להיות שזה היה בגנים: שמעתי שאמא של סבתא שלי היתה מין ליצנית כזו בחצר המלך במרוקו. כשהייתי בת 13, למדתי משחק מול מצלמה אצל דוד דנינו, בסדנה ליד הבית שלי ב'מרכז רעות' ברמת גן. אחר כך נכנסתי לתיאטרון ילדים של 'לירן הפקות' ועשיתי הצגות ילדים בכל הארץ במשך שלוש שנים. אחר כך גדלתי ולמדתי שמונה חודשים משחק מול מצלמה אצל רותי דייכס. הקטע הוא לא רק לחלום, אלא שיש לך גם משהו בפנים שאומר לך שזה מה שאתה רוצה לעשות".

- כבר איבדת את האנונימיות? מזהים אותך ברחוב?

"היום הפירגון מאוד כייפי. אני הולכת ברחוב ואנשים מחייכים וזורקים ממה שהם זוכרים, מהפרסומת של הפיה, למשל. בתקופת 'החבר'ה הטובים' ניגשו אלי המון ילדים וביקשו חתימות, ו'אני יכולה לתת לך נשיקה', שאתה מה זה מתרגש מזה. אני מאמינה שבארץ זה אף פעם לא הופך להיות מצב שאתה לא יכול ללכת ברחוב. אני רואה הרבה ידידים שלי מפורסמים שהולכים ברחוב. אז הם מקבלים פירגון, אבל אף אחד לא רודף וקורע חולצות".

- במקרה המשפחתי הספציפי שלכם, שניכם מפורסמים.

"נעים לקבל אהבה ופירגון ברחוב, אבל אנחנו נמנעים למשל מלהיכנס בחג לקניון, או למקום אחר שיש בו הרבה אנשים".

- פרט למשחק, את גם מציירת.

"כרגע הציור זה המקום שלי לנוח. לצייר כל עוד זה לא מחייב אותי. אם בסופו של דבר יהיו לי המון המון ציורים, ייתכן שאני אציג אותם, אבל לפתוח תערוכות זה לא משהו שחשבתי עליו כמקצוע. אם זה ייצא, אז ייצא".

- מה את עושה בתקופת ההמתנה בין פרויקטים?

"בתקופת הביניים אני לומדת אנגלית, נהיגה ומציירת. אני מאוד מעסיקה את עצמי, עושה כל פעם משהו אחר. מבחינת כסף, אמנים בכלל אלה אנשים שעובדים תקופה ומרוויחים סכום כסף, וצריכים לדעת שאיתו הם צריכים לחיות עד הפרויקט הבא. צריך לשים משהו בצד, לזמן שאתה פחות עובד. מבחינתי, טפו, טפו, טפו".

לאביטל אוז, 23, יש שתי אחיות ואח. אמה התגרשה מאביה בהיות אוז בת ארבע. "אני לא יודעת איך זה לגדול עם אמא ואבא", היא אומרת. "אני יודעת איך זה לגדול עם אמא, וזה נהדר. יכול להיות שזה עוד יותר נהדר לגדול עם אבא ואמא. הייתי מאוד קטנה, כך שלא חוויתי את הנעורים בתור ילדה מתבגרת. כל הקשיים הם לפני שמתגרשים, וברגע ששניים לא מסתדרים ונפרדים, אז יש איזשהו שיחרור. זה יותר טוב, וזה לא נמצא לי באיזשהו מקום בקטע של טראומה".

- המשכת להיות בקשר עם אביך?

"כן, בטח. גם היום אני בקשר טוב איתו. יש לי שני הורים. הם לא חיים ביחד, אבל אני אוהבת את שניהם".

- על פי הביוגרפיה שלך את אחת שנפלטת ממסגרות. היית בשלושה בתי ספר תיכוניים, ולא עשית בגרות בסוף. בצבא שירתת חצי שנה, ועוד בפיקוד העורף, והשתחררת. יש לך פיוז קצר?

"תראה, היום אני כן מסתדרת במסגרות, אין לי בעיה. בתקופת ההתבגרות היה לי קצת יותר קשה, המרידה שלי היתה גם אולי מרידה במסגרות, היה לי מאוד קשה להתחבר למסגרת. אחד מבתי הספר שעברתי אליהם היה בגלל שעברתי לגור בתל-אביב. זה לא כזה דרמטי כמו שזה נראה. בצבא היה לי קשה להסתדר. יכול להיות שבמקום אחר הייתי מרגישה יותר טוב, אבל למקום הספציפי שבו הייתי לא התחברתי".

- איך השתחררת, הצהרת שאת דתייה? סעיף נפשי?

"לא. זה היה סעיף של בעיות אכילה. היה לי מאוד קשה, והתבטא גם בכך שלא כל כך אכלתי. הגעתי למשקל גבולי מבחינת הסטנדרטים של הצבא, אבל לא למצב של אנורקסיה קיצונית או משהו כזה. השתחררתי ממש בזמן".

כמעט שנה עברה מאז חתונתם המתוקשרת ואפופת ההמונים של האוזים, שנערכה בשדרות, מחוז ילדותו והתפתחותו של קובי, 31. "הוא אחד הדברים הכי טובים שקרו לי בחיים", היא משתפכת חופשי. "זה כמו בסרטים: לפגוש את הבן אדם שאני מאמינה שהוא החצי השני שלי. זה דבר שאני מאחלת לכל אחד".

- באיזשהו מקום נכתב שאת שונאת שיקראו לך אברג'ל (שם משפחתה הקודם)?

"אין לי שום דבר נגד השם אברג'ל. פשוט, ברגע שהתחתנתי שיניתי את שמי כמקובל. אין לי את הצורך הזה לשמור את השם הקודם שלי, וזה לא שאני לא אוהבת אותו או משהו כזה, אבל אין לי צורך להיות אביטל אברג'ל-אוז".

- הכרתם בפרסומת לחברת חשמל.

"זו לא הפרסומת של הפיה הקטנה ('יש בינינו קליק') שאני עושה איתו עכשיו. הפרסומת הראשונה היתה 'לי נוח כשלך נוח'. כשהגעתי לצילומים, היו לי שם המון שעות המתנה, ובזמן הזה הכרתי את קובי. כשנפרדנו לא החלפנו טלפונים, והיתה לי תחושת החמצה. אמרתי 'וואו, איזה בן אדם הכרתי, איש מאוד מיוחד'. לא חשבתי באותו רגע על התאהבות. למחרת הוא השאיר לי פתק בעבודה עם מילות שיר ידוע שחיבר, 'אני אוהב אותך ממש מוגזם'".

- הכרת את "טיפקס" אז?

"הכרתי את השיר, אהבתי לשמוע את הלהקה ברדיו, אבל לא היו לי דיסקים שלהם. לשמוע אותם מאוד שימח אותי. האמת היא שאם הייתי מכירה אותם לפני, הייתי יותר שומעת. היום, כשכבר שמעתי דברים שלהם, אני מאוד אוהבת".

- הוא לא מנסה לפתות אותך לקריירה מוסיקלית?

"לא. אם הייתי רוצה, אולי הוא היה עוזר לי. אולי במחזות זמר זה מאוד יכול להתחבר אלי, אבל להוציא תקליט כזמרת לא קורץ לי, כרגע בכל אופן".

האוזים בחרו לשריין לעצמם בבית את כל ערוצי הטלוויזיה האפשריים. "התחברנו ל-YES ולא התנתקנו מהכבלים, אז יוצא לנו לראות גם גיא פינס", מדווחת אוז. "בלוויינים יש דברים מדליקים, כמו 'סטיב אוסטין' ו'האסיר'. זה מדהים, נהדר וקטע בשבילי, כי אלה דברים מתקופה שבה עוד לא נולדתי. ויש גם את פסטיבל סן רמו, ומצחיק לראות אותם, כל אחד עם הפוזה שלו. יש מה ללמוד גם מהם. זה מדליק. אני נורא אוהבת לראות דברים כאלה".

התפרסם ב"פנאי פלוס", 30.11.00