ילדה של אמא

את הפרסום שלה היא חייבת לסידרה "ליזי מגווייר", סיטקום לצעירים, שבה גילמה את ליזי, נערה מתבגרת, תלמידה בחטיבת ביניים שצריכה להתמודד עם כל מה שעובר על כל ילד בגילה. הסידרה אפשרה להילארי דאף, 17, לפצוח גם בקריירה מוסיקלית - אלבום שהוציאה שחרר כמה להיטים. עם סיום הסידרה דאף עברה לקולנוע והופיעה בסרטים "סוכן סמוי קודי בנקס", "סיפור סינדרלה", "ליזי מגווייר" ו"12 במחיר 1". כעת היא מופיעה בסרט "בקול גדול", על תקן טרי, נערה מעיירה קטנה, שאחרי מות אחיה בתאונת דרכים יוצאת לדרך חדשה בבית ספר לאמנויות בלוס אנג'לס. היא עוזבת את הבית ואת החברים, שהקיפו אותה כל חייה, ונאלצת להתמודד עם מציאות חדשה.

הילרי דאף בקול גדול

דאף נולדה ביוסטון שבטקסס ב-1987. היא החלה לרקוד בגיל שש, והופעתה הראשונה היתה ב"מפצח האגוזים" של צ'ייקובסקי. קריירת המשחק שלה החלה אחרי שהופיעה בפרסומת. בגיל 11 כבר כיכבה בתפקיד הראשי, כמכשפה צעירה, בסרט ההמשך "קספר פוגש את וונדי".

מה אהבת בסרט "בקול גדול"?

"הסיבה שאהבתי את הסרט כל כך היא שטרי, הדמות שאני מגלמת, עברה כל כך הרבה בחיים שלה וידעה להחזיק מעמד ברגעים הקשים, להתמודד עם מצבים מסובכים ולא לוותר על השאיפות והחלומות שלה. היא נאבקת קשות בשביל לגלות מה היא אוהבת ומה היא רוצה מעצמה בחיים. היא יודעת למצוא את דרכה, ונעזרת במבוגרים כמורים רוחניים - כמו המורה טורבלד (ג'ון קורבט). בסרט היה צוות שחקנים נפלא שכיף לעבוד איתו. למדתי הרבה דברים מריטה ווילסון, ג'ייסון ריטר, רבקה דה מורניי והרבה צעירים מוכשרים. הסרט הזה הוא הזדמנות עבורי להראות צד שלי שאף אחד עוד לא ראה קודם לכן".

הרגשת קרובה אל טרי? נראה שיש לכן רקע שונה מאוד.

"הרגשתי מאוד קרובה אליה. הבנתי מאוד את השאיפות שלה ואת החלק שבה ששאף להגיע למשהו. מאז שהייתי קטנה רציתי להופיע ולעבוד בתעשייה, לעשות סרטים ולהוציא אלבום. רציתי לקבל טלפון אחרי האודישן שבו נבחנתי. גם היא רוצה מאוד לכתוב ולהופיע. האובדן שהיא סובלת ממנו זה לא משהו שאני מכירה. היו לי חברים שאיבדו מישהו קרוב, אבל לי זה לא קרה למזלי. גם לי יש הורים שמאוד תומכים בי, ואני לא יכולה להגיד שהכרתי את המצב שהיא מתמודדת איתו".

תמיד הסתדרת עם אמא שלך, סוזן?

"היחסים בינינו היו תמיד נפלאים. לא הייתי צריכה לעבור את השלב שאני מרגישה שההורים שלי הם מדור אחר ושהם מביכים אותי. אני לא חושבת שזה בגלל שאני כל הזמן עובדת ואמי כל הזמן לצידי. זה בגלל שאנחנו חברות טובות. אני מספרת לה הכל ומעריצה אותה והיא ההשראה שלי. הרבה אנשים משמיצים אותה כי היא חזקה וחכמה, אבל אני מקנאה בה בשל כך".

אמא שלך מגבילה אותך בשעות החזרה הביתה?

"זה תלוי מה אני עושה באותו יום, ומה אני עושה ביום למחרת. אמא שלי נותנת לי הרבה חופש. היא צריכה לבטוח בי מאוד כדי לתת לי לעשות את הדברים שאני רוצה כמו שאני רוצה. אני יודעת שזה מפחיד אותה, אבל היא עושה את זה ונותנת לי להיות בחוץ עד אחת-שתיים בלילה. אם אני עובדת למחרת, אני משתדלת לחזור עד עשר בלילה".

איך היה להתנשק עם אוליבר ג'יימס?

"אני יכולה להיות על הסט רק עשר שעות וחצי, בגלל שאני קטינה ואלה החוקים של האיגוד. למזלי או לצערי היו לנו בשביל הסצינה הזאת בדיוק שבע דקות. כולם רצו כמו משוגעים כדי להספיק לעשות את הצילומים, עד שלא היה לי זמן לחשוב על זה. הייתי קצת עצבנית, וגם הוא היה. זה לא היה משהו פרטי ואינטימי - כולם הסתכלו עלינו, אבל התגברנו על זה".

בחורים חוששים להתחיל איתך כי את סלבריטי?

"אני שונאת את המילה סלבריטי, אבל אני חייבת להודות שהמצב שלי קצת מסובך וזה עצוב למדי. אין לי חבר ואני לא יוצאת עם אף אחד. אבל אני קוראת בעיתונים שאני יוצאת עם בחורים חדשים כל הזמן, וזה לא נכון. איך אתם רוצים שאכיר מישהו כשאני עובדת כמעט כל הזמן?"

במה התפקיד שונה מהתפקידים הקודמים שגילמת?

"הוא יותר דרמטי ומורכב. רוב הדמויות שאני מגלמת חולמות על משהו, ומגשימות אותו בסופו של דבר. כאן הדברים היו יותר מורכבים ומעניינים. לטרי יש צדדים נוספים והיא כמעט נשברת. אהבתי שהיא מאמינה בגורל ויודעת שתתגבר בסופו של דבר. היא סומכת הרבה על אחיה, אפילו לאחר מותו. היה בזה משהו מאוד רוחני".

היה לך קשה להיכנס לסצינות הקשות והדרמטיות?

"לא במיוחד. ביקשתי מהבמאי רק דקה, והייתי פשוט נכנסת לזה בעצמי, חושבת על כל הדברים הגרועים שהיו יכולים לקרות לי ולמזלי לא קרו. היו הרבה סצינות עם בכי בסרט הזה, ורציתי לעשות כל סצינה בצורה קצת אחרת כדי לא לשעמם את הקהל ואת עצמי".

את מלוהקת בעיקר לדמות הילדה המושלמת והמתוקה. את חושבת שאם תרצי לעבור לתפקידים אחרים תצטרכי לשנות את התדמית שלך?

"אני עדיין לא יודעת, זה תלוי בהרבה דברים. כרגע אני שמחה במי שאני ואיך שאני. אני לא חושבת שאתה חייב לעשות דברים נועזים, להתפשט או להגיד דברים גסים כדי להצליח. אולי מי שעושה את זה נוהג כך, כי הוא רוצה להיפטר מהקהל הצעיר שלו ולהראות שהוא מבוגר. אבל אני חושבת שהקהל הצעיר שאוהב אותי עכשיו יכול גם להתבגר יחד איתי. כרגע אני לא מרגישה שאהיה חייבת להשתנות, אבל אולי זה ישתנה בעתיד".

מה את מעדיפה לעשות - קולנוע או מוסיקה?

"בנושא זה אני בפיצול אישיות. בהופעות בקונצרטים אני עובדת קשה מאוד, והכל בקצב מטורף שדורש אנרגיה, ואז אני מתגעגעת לקצת מנוחה על הסט. בצילומים אני מאבדת את הסבלנות כי צריך לחכות כל כך הרבה, עד שאני מתה כבר לעלות ולהופיע. אני אוהבת לעשות את שני הדברים ולא רוצה לבחור. כשאני מופיעה אני יכולה גם לפגוש ולראות את המעריצים שלי. לראות 15 אלף איש שמכירים את המילים של השירים שלך, זו הרגשה נפלאה. בסרט לומדים הרבה דברים, וכשרואים את המוצר המוגמר מבינים את כל המאמץ והעבודה שהושקעה".

איך את מנתבת בין שני התחומים?

"עכשיו אני יודעת איך לעשות סוויץ' במוח בכל פעם שאני עוברת ממוסיקה לקולנוע. אני עובדת שעות ארוכות, וכשצילמנו את הסרט הזה, ניצלתי כל הפסקה כדי ללכת לאולפן לעבוד על האלבום שלי. אני עובדת קשה אבל נהנית מכל רגע. רציתי שהאלבום שלי יהיה טוב, ואני מוכנה לעשות כל מה שאני יכולה בשביל זה. כמעט לא יצאתי לבלות בתקופה הזאת, כי בשעות היחידות שנשארו לי ניסיתי לישון כדי להיות רעננה ומוכנה".

איך את מסבירה את זה שהמריבה בינך לבין לינדסי לוהן (שחקנית-זמרת בת גילה, "ילדות רעות") היא עדיין חדשות לוהטות?

"אם זו היתה מריבה בבית ספר תיכון, אני לא חושבת שהיו מדברים על זה יותר מיומיים. זה כבר לא בידיים שלי. אני יכולה לצחוק על זה, אבל לא יכולה לעצור את זה. זה נמשך כמעט שנה ונהפך כבר לבדיחה. אני לא מכירה אותה. אני קוראת כל מיני דברים שהיא אומרת עליי וקשה לי יותר ויותר לשמור על שתיקה. אני לא מבינה מה היא עושה ורוצה לומר לה, 'אני אפילו לא מכירה אותך, תעזבי אותי בשקט'. היא משאירה לי הודעות על המזכירה, זה ממש מעצבן. זו אנרגיה שלילית שאני לא רוצה שתהיה מסביבי".