סרדין בין לווי(ת)נים
הפעילות של לווייני התקשורת האזרחיים הישראליים ממלאת את הלב גאווה לאומית והיא חשובה לצמיחתו של ההיי-טק הישראלי. אבל מה עם כדאיותה המסחרית? ודם 4 הערות על מכירת בנקים
מפעלי התעשייה האווירית בנו את שני הלוויינים - את הראשון לעצמם ואת השני עבור "ח.ל.ל - חברה לתקשורת לוויינים". מדובר בחברה הרשומה בבורסה, שמניותיה מתחלקות שווה בשווה בין 4 שותפים: התעשייה האווירית; יורוקום; החברה לשירותי לווין, שבבעלות משפחת עמית; ומ.מ לויינות ותקשורת שבבעלות משפחות מר ובן-בסט. 3% שייכים למנכ"ל דויד פולק.
השיגור של עמוס 2 יצא מקזחסטאן בחורף שעבר, והישראלים שראו אותו בעיניהם לא מפסיקים להתפעל. "המחזה המרהיב שראיתי בחיי", מספר אריה אגוזי, חבר למקצוע ועיתונאי מומחה לתעשיות בטחוניות, שנכח בשיגור. ההשקעה בעמוס 2 היתה כבדה - כ-130 מיליון דולר - והיא מומנה באמצעות אשראי יקר מאוד מהבנקים (100 מיליון דולר) ומאיגרות חוב שמכרה ח.ל.ל לציבור בריבית שנתית די מטורפת - 11.2% צמוד לדולר. דחייה של מספר חודשים בשיגור אף כפתה על החברה הסדר נושים, שבמסגרתו הועלתה הריבית על הפירעון שנדחה ל-14.2%.
עתה הבשיל הזמן לבנות את עמוס 3, לוויין תקשורת ישראלי שלישי, שיעלה כ-170 מיליון דולר. ח.ל.ל לא רוצה לחזור אל התלות בשוק האשראי היקר והחונק. היא מגייסת כבר עכשיו חלק מהכסף (40 מיליון דולר) בהנפקת מניות ואיגרות חוב הניתנות להמרה למניות. המנה הראשונה, בסכום של 160 מיליון שקל, נקנתה בשבוע שעבר על-ידי 3 משקיעים מוסדיים. ההנפקה לציבור הרחב תבוצע בתחילת השבוע.
על-פי התשקיף היבש, ח.ל.ל עוסקת בשיווק והחכרה של "מקטעי חלל" - רצועות של פס השידור של לווייני התקשורת. את "מקטעי החלל" של עמוס 1 היא משווקת תמורת עמלות, של 4% עד 10%. את שירותי עמוס 2 היא משווקת כבעלת הלוויין. עד כה חתמה החברה, לדבריה, על הסכמים עם לקוחות לחכירת מקטעי החלל בעמוס 2 בסכום של 370 מיליון דולר, לאורך תריסר השנים הבאות.
במשרדי ח.ל.ל ברמת-גן שורר שקט שאינו אופייני לחברות בהליכי הנפקה, אולי משום שמספר עובדיה כה חסכוני - פחות מ-20. בשמי המזרח-תיכון, אירופה ואמריקה פועלות כיום 15 חברות ענק ללווייני תקשורת. בהשוואה אליהן, ח.ל.ל היא סרדין. מה היא מחפשת שם?
הביקוש לשירותי הלוויין, מסביר לי דויד פולק, מנכ"ל החברה, גדל מדי שנה בקצב מואץ. שידורים ישירים של מידע, טלפון ואינטרנט רחב פס לצלחת על הגג - של הבית, של המשרד, של המכונית - נעשים פופולריים יותר ויותר. לישראל יתרון תחרותי בהיותה אחת מ-6-5 מדינות בעולם, שתעשיותיהן מסוגלת לבנות בעצמן לוויין אזרחי מתקדם ולהציבו בשמים. ולא סתם בשמים. המקום שבו מוצב עמוס 2 מבוקש מאוד בשל 3 האלומות שלו: האחת מכסה את המזרח התיכון, כולל עיראק, השנייה את מרכז ומזרח אירופה והשלישית את החוף המזרחי של ארה"ב".
"אנחנו יכולים לספק ומספקים גישור לווייני בין אמריקה לאירופה ולמזרח התיכון", אומר פולק. עם הלקוחות של ח.ל.ל נמנות ממשלת ארה"ב, החוכרת רצועות שידור לחייליה ולאזרחיה בעיראק; רשת הטלוויזיה האמריקנית HBO, הפונה לקהל צופים במזרח אירופה; לתאגידים עיסקיים רב-לאומיים הזקוקים לתקשורת אמינה וישירה; לחברות כבלים באוקראינה, פולין והונגריה; לממשלת ישראל ולחברת שידורי הלווין יס - שהיא, כמובן, הלקוח העיקרי.
"הנקודה החמה" שבה מוצב עמוס 2 (ושלידו יוצב בעוד 3 שנים עמוס 3) היא יתרונו הנוסף. נעשה צפוף שם למעלה: "בסביבת עמוס 2 יש צפיפות אלקטרו-מגנטית אדירה", מסביר דויד פולק. קשה לקבל זיכיון בינלאומי להצבת לוויינים נוספים במקום טוב באמצע השמים. את הזכיונות מקצה ארגון בינממשלתי נוקשה שמושבו בז'נבה.
הפעילות של לווייני התקשורת האזרחיים הישראליים ממלאת את הלב גאווה לאומית והיא חשובה לצמיחתו של ההיי-טק הישראלי. אבל מה עם כדאיותה המסחרית? ב-2003 הרוויחה ח.ל.ל 3.7 מיליון שקל לאחר מס ובתשעת החודשים הראשונים של 2004 הרוויחה 3 מיליון שקל. רווח צנוע אבל רווח.
לצידו סיכונים לא מעטים: בתשקיף ח.ל.ל מפורטים 37 גורמי סיכון שכל משקיע בחברה צריך לקחת בחשבון, בנוסף להערכות כלכליות הצופות את פני העתיד.
אבל דויד פולק, איש חיל האוויר והתעשייה האווירית, הוא מסוג היזמים העוברים דרך קירות בדרך למימוש חלומותיהם. בעיני רוחו הוא רואה 6 לוויינים ישראליים מרחפים בחלל ויוצרים מושבה ייחודית של טכנולוגיה ישראלית, המספקת שירותי אינטרנט רחבי-פס באיכות מעולה מוושינגטון לוורשה, מתל-אביב לאבו-דאבי, ומרוויחה כסף טוב. |עם בוא השלום לאזור", הוא אומר, "הדרישה לשירותי הלוויין באזורנו תזנק לשמים - ואנחנו, ח.ל.ל, כבר נהיה שם. מוכנים ומזומנים".
4 הערות על מכירת בנקים
א. כשהופצה לראשונה הידיעה על המכירה של חבילה גדולה של מניות הממשלה בבנק לאומי לדוטישה בנק, נאמר שבכך נחרץ סופית גורלו של הרעיון של החשב הכללי באוצר, ד"ר ירון זליכה, לחלק לתושבי ישראל חינם את יתרת המניות שבבעלות הממשלה. היו באוצר שמיהרו לפתוח בקבוקי שמפניה ולחגוג את מותו הבטוח של רעיון החלוקה.
אך שקעה האבן והתברר שדויטשה בנק קנה את המניות של בנק לאומי ביוקר, מכר אותן יותר בזול, והפסיד. המהלך השיווקי של דויטשה בנק גרם, בסופו של חשבון, לחיזוק
בבנק לאומי לכלל הציבור - אחרי מכירת נתח נוסף או שניים למשקיעים מוסדיים בחו"ל.
נכון ש"שדולת וול-סטריט" בתקשורת הישראלית לוחצת לבטל את החלוקה חינם של המניות. אבל אתה אל תקשיב להם, ד"ר זליכה. היצמד לרעיונך, שהועלה לראשונה על-ידי אריה מינטקיבץ בתפקידו כיו"ר רשות ניירות ערך. היה מהפכן צודק. השב לציבור בישראל לפחות חלק ממה שנגזל ממנו לפני 20 שנה. הממשלה והכנסת אילצו אותנו אז, ב-1983, לתת 9 מיליארד דולר במענק למי שהחזיקו במניות הבנקים הקורסות. אם נקבל בחזרה לפחות מיליארד דולר אחד מהכסף האבוד ההוא, גם זה משהו.
ב. האם הסניף הישראלי של דויטשה בנק יכול היה לקנות ולשווק את מניות בנק לאומי, לו היתה הרפורמה בשוק ההון כבר בתוקפה? מצד אחד, חוק הרפורמה אוסר על הבנקים בישראל לבצע את הפעולות שביצע דויטשה בנק, כלומר לפעול כברוקרים, כיועצים וכמשווקים של ניירות ערך.
מהצד האחר, דויטשה אינו בנק ישראלי ולא מעניק בישראל שירותי בנקאות לציבור הרחב, ולכן האיסורים האלה אולי לא חלים עליו. מה שכבר ברור הוא שחוקי הרפורמה יאסרו על הבנקאות ישראלית לבצע בדיוק את הפעולות והעסקות שממשלת ישראל רוצה שיעשו בשבילה בנקים זרים.
ג. מחקר מעמיק שפורסם זה עתה בקרן המטבע הבינלאומית מוכיח שבנקים בבעלות ממשלתית מנוהלים פחות טוב מבנקים בבעלות לא-ממשלתית. זהו מחקר רוחב, המשתרע על פני מדינות רבות, זמנים ארוכים ושיטות כלכליות שונות. המלצתו: להפריט.
על רקע המחקר בולט האמון הרב שהפגינה קהיליית המשקיעים הבינלאומית בבנק לאומי, בעובדים שלו ובהנהלה שלו, כשהביעה את נכונותה לקנות 6.5% ממניות הבנק בחבילה אחת וקרוב למחירי שיא בבורסה. כל בתי ההשקעה הגדולים התחרו על הקנייה. הם ידעו בדיוק מה ברצונם לקנות: מניה של בנק לאומי ולא מניה של משרד האוצר ולא מניה של מדינת ישראל. כיום לא משקיעים במדינות, משקיעים בתאגידים.
ד. האוצר מכר את גרעין השליטה בבנק דיסקונט לקבוצת משקיעי חוץ, שבמרכזה מר מתיו ברונפמן. מר ברונפמן מושקע בישראל במפעל לייצור נרות, ברשת חנויות כל-בו ועכשיו הוא קונה חנות רהיטים. האם השקעות אלו מכשירות אותו להיות הבעלים של הבנק השלישי בגודלו בישראל? הבה ננסח את השאלה אחרת: האם הייתם מוכרים בנק ממשלתי גדול לאיש עסקים שכבר הצליח לריב עם השותפים שלו לקניית רשת הסופרמרקטים וכעת הוא קונה חנות רהיטים? אני לא.
