קמה מהרצפה

"את ההישרדות בג'ונגל החיים למדתי בתא המשפחתי. חייתי עם אבא ואמא ועם סבא וסבתא מצד אבי ועשיתי גם סטאז'. גם הם עצמם עברו תלאות בבית שלהם והם רגילים לקוד אחד - מלחמה וחוסר חום לילד". את המונולוג המצמרר הזה משחררת חן קארי, כולה בת 16 וחצי, דוגמנית עולה בסוכנות HH MODELS.

חן קארי (צילום: אליאב שרביט)

קארי, תלמידת תיכון במקיף ה' בראשל"צ, נולדה במוסקווה ובגיל שנתיים וחצי עלתה לארץ עם הוריה, אחותה והורי אביה, בגל העלייה של תחילת שנות ה-90. אז עוד לא ידעה הנערה החטובה, הסקסית ובעלת המראה האסיאתי, שנכונים להם בארץ חיים לא קלים. "התגוררנו כולנו בבית אחד, כי לא היה לנו מספיק כסף לשכור דירה בנפרד מהורי אבי, ופה התחילו הבעיות. אבי הוא אדם קר באופיו ואמי אשה חזקה, אך היא לא זכתה לתמיכה נפשית מאבי, והחיכוכים והסכסוכים האינסופיים גרמו לפילוג חמור במשפחה. סבי ניסה להשליט בכוח את הדעות המיושנות שהביא מהגולה. המילה פשרה לא הופיעה בלקסיקון שלו".

כיצד תפקדת בסיטואציה הזו?

"הרגשתי בעיקר חוסר אונים, אך לא אשכח שבגיל ארבע סבי דחף את אמי והיא נפלה ונחבלה. אני נשכבתי עליה ואיימתי על סבי שאם הוא רוצה לפגוע בה, הוא ייאלץ קודם כל לפגוע בי".

היכה אותה עם כפית

ההורים החליטו להתגרש כשחן היתה בת ארבע וחצי. אם חלמה על ימים טובים יותר, לא ידעה שהגרוע מכל עדיין לפניה. "אבי הציב לאמי תנאי, שאני עוברת איתה למקום אחר והוא נשאר בדירה עם אחותי והוריו", היא ממשיכה לגולל את קורותיה. "אמי הכירה גבר רוסי, שלא עבד במקום קבוע והרבה לשתות, ועברנו להתגורר בדירה שלו בדרום תל אביב. הוא נהג להתעלל בי, להכות אותי עם כפית, וגרם לי כאבים עזים. בהמשך הגביר את מינון הכאב, ואף נהג להצליף בי אם איחרתי להגיע הביתה. מדי פעם סבלתי משטפי דם".

לא סיפרת לאמך מה עובר עלייך?

"לא, כי פחדתי שהוא ינטוש אותה. לא רציתי שהיא תיפגע יותר, לאחר קטע הגירושין שהיא עברה. אמי אהבה את הגבר, שהיה אלים כלפיי אך אליה התייחס יפה, ולא רציתי לפגוע באשליה שהיא טיפחה".

איך יכולת לעבור בשתיקה על ההתעללויות שלו?

"גרה בבית שלנו דיירת משנה, כדי שיהיה אפשרי לשלם את ההוצאות. היא התגוררה איתי בחדר ובלילות הוא שכב איתה מתחת לאף של אמי, לאחר שפרס שמיכה על הרצפה. הייתי אמורה להבין שהמבוגרים עושים בלילה דברים שילדים לא צריכים לראות. הוא לא קלט שאני עדה לכל מה שקורה. הזוועה האמיתית מבחינתי היתה שכשאמי שהתה מחוץ לבית שעות ארוכות, הוא ניצל את הזמן הזה כדי לנצל מינית גם אותי. הוא היה נכנס איתי למקלחת, מפשיט אותי, מתפשט ומתעלל בי מינית".

אמך לא תפסה אותו אף פעם על חם?

"לא, עד שיום אחד נשברתי וסיפרתי לה שהגבר האלים מקלח אותי בעירום וגם שוכב עם הדיירת. יום אחד אמי הקדימה לבוא מהעבודה ותפסה אותם, ואז היא נשברה כליל וחזרה למוסקווה, שבורה ורצוצה, ואני איתה. חיינו שם אצל הסבתא שלוש שנים, ולמזלי היא הכניסה אור לחיי. אמי נפטרה. היא עבדה במפעל לתיקי עור, תפרה וסרגה, אך לא ניהלה חיי חברה, הזניחה את עצמה, שמנה, היתה שרויה בדיכאון עמוק ואפאטית לסביבה. יום אחד היא אושפזה ולאחר כמה ימים נפטרה, כשהייתי בת שמונה. אף פעם לא סיפרו לי את האמת על מצבה הבריאותי".

למה לא התלוננת על הגבר האלים שהרס את ילדותך?

"לימים, כשחזרתי ארצה, חיפשתי את כתובתו, אבל לא הצלחתי לאתר אותו. לפי כחצי שנה פגשתי בו באקראי בתחנת אוטובוס. הוא זיהה אותי ואמר לי, 'אנה (השם שלי לפני ששיניתי לחן), אולי ניפגש? את זוכרת שעשינו דברים שעשו לך כיף? את לא זוכרת איזה טוב היה לך ואיך נהנינו ביחד?'. נזכרתי בזוועה שעברתי וכיצד הוא התעלל בי מינית. ביקשתי ממנו להסתלק, ואין לי שום אפשרות לדעת היכן הוא מתגורר כיום".

לאחר שאמך נפטרה חזרת לגור אצל אביך. לא חששת?

"לא היתה לי ברירה. נאלצתי להתמודד לבד עם החברה הישראלית האכזרית. הילדים קיללו אותי וכינו אותי בשמות גנאי, בגלל שאני עולה מרוסיה, וניסו להרים עליי ידיים. במקביל לניסיון שלי להתמודד עם אובדן אמי, התקשיתי לסבול את סבי וסבתי, שסכסכו ביני לבין אבי וגרמו לי לא פעם לעזוב את הבית. אבל גם כשנעדרתי ימים ארוכים, אף אחד לא התעניין היכן אני או דרש בשלומי. כולם הפגינו אדישות. אבי והוריו לא רק שלא פינקו אותי, אלא גם זרקו לי הערה משפילה - שנולדתי ככל הנראה מגבר אחר. עד כדי כך שונאים אותי. אני דומה ויזואלית לאמי, שאיתה הם אף פעם לא הסתדרו, ולכן אני לא מעניינת אותם".

גם אביך לא התעניין בך?

"יש לו הורים תובעניים וחברה שגוזלת את האנרגיה שלו. לא קיבלתי מאבי חיבוק ונשיקה שלוש שנים, ואף פעם לא זכיתי שישאל אותי להיכן אני הולכת. גם בחגים, כשנפגשים ויושבים לארוחה משפחתית, הכל מזויף. המסקנה שלי היא שאלה שאומרים על הרוסים שהם חסרי לב צודקים, כי מי שעובר מלחמת הישרדות לא יכול להיות עם רגשות. העם הרוסי זה עם שעזב את הדת, ולכן נושא המוסר לא מפותח אצלו. גם העוני והקשיים הכלכליים לא מסייעים בטיפוח רגשות וחמלה. אני מקנאה בילדים ממשפחות ממוצא מזרחי, שהוריהם מרעיפים עליהם אהבה. אני לא חושבת שמשפחה זה דבר שקשור לקירבת דם, אלא שאלה קשרים שנוצרים בין בני אדם שלומדים לאהוב אחד את השני, בדיוק כמו שקרה לי עם החבר ועם העובדים בסוכנות, שדואגים לי ומפנקים אותי ואכפת להם ממה שקורה לי".

כיצד את מתפרנסת כיום?

"אני משלמת לבית הספר בכוחות עצמי, מהכסף שאני עושה מדוגמנות. לאחר הלימודים, בשעות אחר הצהריים, אני רצה לאודישנים כדי להתקדם ולשמור על מקור הפרנסה שלי. אבי מוכן לעזור לי, אבל יעשה זאת רק בתנאי שהוא יכתיב את הכללים. כלומר, שאני אנקה את הבית, לא אצא לבלות ועוד חוקים נוקשים בסגנון הזה. לשמחתי, סבתי מצד אמי עלתה לארץ. היא מתגוררת במושב בני עיש ואני נוסעת אליה כשאני יכולה. אני מקווה שפעם אוכל לגור איתה".

מה החלום המקצועי שלך?

"עד כה הצטלמתי ל'ניקולטי', בפרסומת פרובוקטיבית שעזרה לחשיפה שלי. עשיתי הפקות שיער לספרים. אני רוצה להשתלב בקמפיין גדול ומקווה להתחיל ללמוד משחק".

מה עם אהבה?

"הכרתי בחור נחמד. היינו ביחד במסיבה, החלפנו מבטים ומאז אנחנו ביחד. הוא מקסים. בעבר לא יכולתי להתקרב לגברים בגלל הטראומה שעברתי. הוסיפה לכך הפגישה שלי לפני חצי שנה עם הגבר שהתעלל בי, וכל הזיכרונות צפו ועלו ובכיתי נון סטופ. ופתאום הגיע בחור הגון שמפרגן לי ומפנק אותי. אולי בעתיד נגור ביחד".

מה יחסך לעלייה הרוסית?

"אני סובלת מיחס רע של החברה הישראלית, כי יצא לנו שם לא טוב. יש רוסים שבאים לכאן ולועגים לשונה, הם חושבים שנוקשות זה חינוך נכון. הכי חשוב להם שהילדים שלהם ירכשו השכלה גבוהה, ועל סעיף האנושיות הם פוסחים. הכל אצלם אוטומטי ורובוטי. יש סטיגמה על הנשים הרוסיות, כי אשה שמגיעה לכאן מנסה לשרוד ולהשיג את מה שהיא רוצה".

אחרי כל מה שעברת, איך את שואבת אופטימיות לעתיד?

"החיים הם שרשרת אירועים שאמורה להוביל אותנו למקום כלשהו, שם אנחנו אמורים להגיע לשלווה. אני מקווה שזה יקרה לי".