גולשים עם אנדרסן

לו רק יכול היה לראות כמה אוהבים אותו ברחבי העולם כולו: השבוע מתחילות החגיגות לרגל יום הולדתו המאתיים של הנס כריסטיאן אנדרסן ובני דנמרק מחזירים לו חוב גדול. האיש שכל חייו חש לא אהוב ולא רצוי ממש כמו הברווזון המכוער

שלו, האיש שניחם את עצמו בכתיבת סיפורים על כמיהה של חיילי בדיל ושל סירונית לאהבה – האיש הזה יעמוד במרכזו של מופע ענק בקופנהגן. תבוא טינה טרנר ותשיר לו, תבוא אוליביה ניוטון-ג'ון שמונתה ל"שגרירת אנדרסן" בארצות-הברית – מינוי רשמי של ממשלת דנמרק, ויבואו עוד שגרירים: אולי גם שגריר אנדרסן העירקי, מופיד מוחמד ג'אווד אל-ג'זאירי, שגם הוא מונה ולו כדי להראות שלאגדה אין גבולות, אם תרצו או לא תרצו. 

וזה זמן מצויין לחזור אליו ולהכיר אותו מחדש ברשת. אולי כדאי להתחיל באודנזה, עיר הולדתו האהובה-שנואה, ולהיכנס לרגע אל המוזיאון המוקדש כולו לאיש, לחייו וליצירתו.

לא כל האגדות תורגמו לעברית, ולא כל התרגומים לגמרי נאמנים למקור. לא נורא: עברית היא רק אחת מ-150 השפות שבהן ניתן לקרוא אותו כיום. תוכלו לפגוש בהן ב-123 שפות שונות כאן ולהתרשם בעצמכם מן האוניברסליות המפעימה שלהן.

ואם תרצו הכל-מכל-בכל-כל, כבר אספו אותן עבורכן בפורמט נעים ונוח לשיטוט ולקריאה, הנה כאן , ואם תשוטטו כמוני תגלו פנינים. לא תמיד פנינים שרציתם בהן. למשל, אגדה מן הפחות-ידועות הקרויה "הנערה היהודיה",  ועניינה באחת ששמה שרה, שאמא שלה מתה ואחר כך גם אבא שלה. שרה שלנו התחנכה בבית ספר נוצרי וכל חייה כמהה למוצא פיו של ישו כפי שהוא מופיע בברית החדשה, אך שבועה שנשבעה לאמה לשמור על דתה העתיקה מנעה ממנה גישה לאושר הגדול הזה. אחר כך שרה היתה לנערה משרתת

שהתנחמה בשמיעת דברי אלוהים חיים, וכשמתה מעוני ועבודה קשה קברו אותה מחוץ לבית הקברות הנוצרי, אבל רוחו של ישו וודאי שרתה עליה כל העת.

לא נעים? הנה משהו שונה לגמרי: האם חשבתם פעם כמה מאמץ נדרש כדי ליצור אגדה מושלמת אחת, או שיר קטון אחד שישמח לבבם של ילדים? דף בכתב ידו של אנדרסן מעיד כי המחיקות היו רבות ומייסרות.

לא רבים יודעים היום כי אנדרסן היה גם אמן קולאז'ים מעניין ביותר. הוא יצר מחיצות דקורטיביות באמצעות איסוף והדבקה של דימויים שונים בנושאים שונים – וזאת התוצאה ששרדה. ומעל לכל נותרו האגדות. בציורים ואיורים בהשראת האגדות – גוגל מונה יותר מ-11,000 איורים שמוקדשים לבת הים הקטנה לבדה בצורת בולים ברחבי העולם, ואפילו אסופת בולים מקורית משלנו, בסרטי דיסני, באינספור עיבודים קולנועיים וטלוויזיוניים, בתמונות ובפוסטרים, אפילו של אנדי וורהול וכהשראה לתוכניות לימודים יצירתיות – השנה תחלק ממשלת דנמרק "מזוודה מעופפת" לכל ילדי כיתה ה' באנגליה ובאירלנד, ובה קבצי סיפורים שיקבלו חינם אין כסף, וגם המון מידע על דנמרק – אנדרסן הוא מקור הכנסה לא אכזב מתיירות של אנשים שהיו פעם ילדים ונשארו קצת כאלה.

ולמי שטרם בגר מוצעים משחקים המבוססים על האגדות, והצצה אל התרומה הישראלית למאמץ לשמח את אוהבי אנדרסן – באתר של צבי הראל תוכלו למצוא בין היתר את קולו של דני קיי המנוח שר "אני הנס כריסטיאן אנדרסון" מן ההפקה

המיתולוגית של סמואל גולדווין שהוקדשה לחייו של היוצר.

לקטנים שכבר מפטפטים קצת אנגלית מזומנת הנאה עצומה בסיפורים שקמו לתחיה בפלאש ואפשר לקרוא בהם, לצפות וגם להאזין לקריינות יצירתית, לפני שמתמכרים למשחקים (החינוכיים) שיש באתר הידידותי והמתוק הזה, ולבסוף כדאי לשוב ולקרוא, כבוגרים, בקובץ נשכח שיש בבית ואפילו כדאי לרכוש אחד, אם אין.

או-אז אפשר יהיה להבין מדוע כל החגיגות נגועות במימד עצום של אירוניה, כי האיש שעומד במרכזן לא יכול היה לחגוג לעצמו ולא יכול היה מעולם לחוש אהוב כך. ראייתו היתה נוקבת מדי: אני חושבת שהילד שאומר כי המלך עירום הוא אנדרסן בעצמו, והוא יודע שכל המלכים ערומים מעת לעת, כל הברווזונים בעולם חשו פעם כי הם מכוערים ודחויים, וכל הסופרים הגדולים באמת יודעים לשמר את התחושה הזאת וליצור ממנה אוצרות-נצח.