לאה גוטליב: לא יוצאת לפנסיה בגיל 85
כ-8 שנים אחרי שמכרה את גוטקס לאפריקה-ישראל, מקימה לאה גוטליב חברה שתתחרה בה. בראיון נדיר היא אומרת: "איבדתי את שני הדברים החשובים בחיי, את הבת שלי יהודית ואת מפעל החיים - גוטקס. היום הם רוצים למכור את גוטקס. הלוואי והייתי יכולה לקנות בחזרה, אבל מדובר בסכומים שאי אפשר לעמוד בהם"
לאה גוטליב, 85, הקיסרית האחרונה של עולם האופנה הישראלי, עושה לי צרות. לא קל לדבר איתה. לא פשוט להוציא ממנה תשובה. קשה מאוד לשמור על קו שיחה רציף. "רוצה לראות את הבגד ים של ביל קלינטון?" היא קופצת פתאום עם זיק שובב בעיניים, ומבלי לחכות לתשובה רצה לחדר השינה המסתתר בין ערימות של קולבים, בגדים וארגזים מבולגנים בדירתה הענקית במגדלי דוד שהפכה לסטודיו. כעבור דקות ארוכות היא חוזרת ומניפה בגד ים נשי שלם כסוף בגודל תינוק, עם נצנצים בחזה.
סליחה?
"הנשיא לשעבר קלינטון ביקש ממני בגד ים לעץ האשוח בחג המולד בבית הלבן, ושלחתי לו את זה. אחר כך הוא החזיר".
כאמור, לא קל. גוטליב משיבה לשאלותיי בעברית רצוצה מתובלת באנגלית. נראה כי השבץ שעברה לפני ארבע שנים, לקראת עזיבתה את גוטקס, אינו מקל עליה את הדיבור. "אני לא צריכה לדבר, אלא לעבוד, לעבוד, לעבוד, על פי המלצת הרופא שלי", היא אומרת. מדי שתי שאלות - עם או בלי קשר - היא רצה להביא דוגמאות מהקולקציה החדשה שלה ל-2005.
החבורה סביבה - אנשי כספים, אנשי שיווק ועוזרים למיניהם - מנסים להשלים חלק מהמשפטים על פי הבנתם את עולמה של גוטליב, שהשתנה עד היסוד לפני שנתיים, אז נפטרה מסרטן בתה האהובה יהודית גוטפריד, והורתה לה בצוואתה להמשיך ולעבוד בלי הפסקה.
גוטפריד משתפת פעולה עם מקורביה, מבלי להתערב או להתנגד. "זה עצוב", אומר עובד ותיק שהיה איתה עוד בימים שבהם העסיקה אימפריית גוטפריד כאלף עובדים. "לא היתה החלטה בחברה שלא היתה מתקבלת פה אחד על ידה. היא אישה סמכותית, דעתנית וריכוזית. היא לא היתה נותנת שידברו בשמה ככה".
לאה גוטליב. פנסיה? אני? לא יכולה (צילום: צביקה טישלר)
שמונה שנים אחרי מכירת גוטקס לאפריקה-ישראל של לב לבייב - עסקה רוויית יצרים וסכסוכים - חוזרת גוטליב עם חברה חדשה וליין חדש. יותר מכל - ותמורת כל סכום - היא היתה רוצה לקרוא לזה "גוטקס".
"אבל אין לי מספיק", היא אומרת. את מיליון הדולר שקיבלה מגוטקס השקיעה בשם מותג חדש, "לאה גוטליב", שיתחרה במותג הקודם שלה. אין ברירה.
וכך חוברים להם מחדש שני דינוזאורים מן העבר: הקולקציה של גוטליב והמשביר לצרכן, שקיבל עליה בלעדיות. הליין החדש יוצג על קירות סניפי המשביר, עם חתימתה של גוטליב, וממש בצמוד - הליין של גוטקס המתחרה. "בגדי הים שלי זה הגוטקס האמיתי", היא אומרת כמעט בלחש. "לט דה בסט ווין", מוסיפה שרה פולק, סמנכ"ל הסחר של המשביר החדש.
צילומי הקטלוג החדש שלה עבור המשביר התקיימו לפני כשבועיים על דיונה בעתלית. גוטליב הגיעה לשם בג'יפ. שתי דוגמניות צעירות דגמנו את הסחורה, וגוטליב ניגשה אליהן שוב ושוב, נראית יותר כסבתא מוטרדת שדואגת למחוך, לכתפיות ולצורה הכללית של נכדותיה, מאשר כמעצבת-על שתחת ידיה עברו נעמי קמפבל, קלאודיה שיפר, סידני קרופורד וברוק שילדס. את שמותיהן, אגב, היא בקושי זוכרת כיום.
סדר יומה עמוס. פעם היו אלף עובדים, כיום יש גוזרת, עוזרת, מנהל כספים, אדמיניסטרטור וגוטליב עצמה.
את השיווק תבצע חברת תפרון - ועם זה יוצאת גוטליב לכבוש מחדש את אירופה ולהתחרות בגוטקס. פס הייצור החדש כולל מלבד בגדי ים גם הלבשה תחתונה ומצעי מיטה. והסיכויים, כנגד כל הסיכויים, נראים לא רע: צפי המכירות עומד על 10 מיליון דולר לשלוש השנים הקרובות.
450 אלף דולר לקטלוג
אל תראו את גוטליב ככה. בספר האמריקאי "נשים יהודיות גדולות", שאותו היא שומרת, היא מופיעה לצד אנה פרנק, דבורה הנביאה, אסתר המלכה וגולדה מאיר. העבר אכן גדול: שועי עולם עמדו אצלה בתור, התקשורת העריצה, את מכתב התודה של הנסיכה דיאנה היא שומרת מכל משמר. כמה שבועות לפני מותה של דיאנה נפגשה עימה. גוטליב נזכרת כי התאמנה לקוד בפניה, אבל כשהגיע הרגע שכחה מרוב התרגשות.
הנסיכה ניחמה אותה שדי בלחיצת יד. צילומן המשותף של השתיים הפך לפוסטר המתחבא בין ערימות הבגדים בדירה המבולגנת. זמן קצר לפני מות דיאנה הנציחו אותה צלמי פפראצי ביאכטה של דודי אל-פאייד בבגד הים המנומר של גוטקס. לננסי קיסינג'ר ארגנה גוטליב תצוגת אופנה אישית בקינג דיוויד, ואף התאימה לה בגד ים מיוחד - רק שאת הצ'ק שבו שילם לה הנרי קיסינג'ר סירבה להפקיד והעדיפה למסגר.
סאגת בגדי הים בחייה החלה ב-1956, שהיתה שנת בצורת. גוטליב, שעסקה עד אז בתפירת מעילי גשם לנשים במכונת תפירה ישנה, החליטה לעשות מהפך לכיוון העונות החמות. היא החלה לייצר בגדי ים מכותנה. המוטיב החוזר - שנשמר עד היום - היה שושנים. בהדרגה התפתח העסק וכבש עוד ועוד שווקים בעולם: סאקס פיפת אבניו, בלומינגדייל'ס ואפילו הרוד'ס בלונדון.
שנים שלטה גוטליב בשוק בגדי הים המקומי, עם ייצוא לעשרות מדינות. לאחר מותו של בעלה ארמין, ב-1995, איבדה האלמנה מעט מביטחונה ומינתה מנהלים שכירים, שהתחלפו בקצב מסחרר. גוטליב רצתה לדעת הכל, התערבה בניהול והסתכסכה עם המנהלים שמינתה. הבזבזנות ניכרה בכל, כולל קטלוגים מושקעים בכיכובן של דוגמניות-על בינלאומיות באתרים אקזוטיים, בסכומים שהגיעו ל-450 אלף דולר להפקה. "הייתי צריכה להנפיק את החברה בבורסה", היא אומרת כיום. "התמקדתי בייצור ובעיצובים ולא בפיננסים. לא בחרתי אנשים טובים לניהול. רצינו פרפקט כשהשוק לא דרש את זה". המנכ"ל שלה באמצע שנות התשעים - שנות המשבר הגדול - היה ישראל מקוב, כיום מנכ"ל טבע. "היום אי-אפשר לדבר איתו, הוא כבר גדול מדי בשבילי", אומרת גוטליב.
לאורך השנים המשיכה ליצור בגדי ים מהודרים עם הדפסים עשירים, גם כשהשוק דרש פשטות. המתחרות בעולם עברו לייצר באסיה ובמצרים, בעוד גוטקס ממשיכה לייצר בישראל בעלויות מופרזות. החובות קפצו ל-35 מיליון דולר, הבנקים והנושים לחצו, וגוטליב נאלצה לחפש בדחיפות משקיע. שני מועמדים עמדו על הפרק: לב לבייב ואליעזר פישמן.
הצעות שכר מבזות
ההסכם שלה עם לב לבייב - ה"צטאלע", כפי שמכנה אותו גוטליב, שכן מדובר היה בפיסות נייר שעליהן נכתבו כמה ניסוחים לאקוניים - נחתם לקראת סוף 97'. החברה - מותג מוכר בעולם כולו - צברה עד אז חובות של עשרות מיליונים. גוטליב ויתרה על השם, על המוניטין ועל פס הייצור. תמורת 80 אחוז מהמניות שילם לבייב 6 מיליון דולר כהון עצמי, ועוד מיליון דולר ישירות לגוטליב ובנותיה. בהסכם הובטחה לה עבודה לכל החיים, כל עוד תוכל לעבוד. שכרה נקבע ל-15 אלף דולר נטו לחודש, בתוספת תנאים נלווים ומכונית.
גוטליב ניסתה לסדר גם את בנותיה, ללא הצלחה. סוכם ששתי הבנות, יהודית גוטפריד ומרים רוזו (המתגוררת בארה"ב), יועסקו לשנתיים עם אפשרות הארכה. אבל בתום שנתיים העסק התפוצץ. החוזה התיר לגוטליב למכור את מניותיה בתוך שלוש שנים במחיר קבוע, וכך עשתה.
על השנים בגוטקס שתחת ניהול אפריקה-ישראל יש לגוטליב בטן מלאה. למעצבת טוטאלית כמותה, היא מודה, לא נמצא מקום במסגרת שלל צעדי ההתייעלות וקיצוץ ההוצאות - שהעבירו את גוטקס לרווח תפעולי בשנת 2000. "היו שם אנשים קטנים, שלא רצו לקבל מישהו מהפמילי. הם עשו שגיאה. קנו מפעל, אבל יש מאחוריו אנשים. בכל גוטקס היו צוותים בארץ ובחו"ל וניפו אותם", היא אומרת.
מי שניהל את הקנייה של גוטקס, היא מספרת, היה איש פולגת לשעבר שלא הבין באופנה. "הוא לא עבד בהיי-פאשן, אלא בסטנדט. זה לא ניהול מהלב. אופנה צריך לנהל עם רגש. ניסיתי להישאר בגוטקס, אבל לא הרגשתי את עצמי כמו בוס. באים קניינים ממפעל מאיטליה. אני רואה איך הם יושבים, ואותי לא מזמינים. נטרלו אותי מקבלת החלטות והשפעה. יצאתי ולא באתי יותר".
גוטליב, מעידים מקורביה, לא הצליחה להסתדר עם המנטליות והגישה הניהולית החדשה. "היו יורדים לחייה בשטויות: האם לאשר לה לצאת לאיטליה עם בת לוויה או לא; האם תקנה פרחים על חשבון החברה או על חשבונה", נזכר יצחק חננל, האדמיניסטרטור שלה, שמלווה אותה כבר שנים. "אפילו לקנות ספר יצירות של דגה במוזיאון, שיעניק לה השראה, סירבו מטעמי חיסכון. יושבים אנשים עם החור שבגרוש, והיא בשבילם אולד-פאשן. ראו בה מטרד".
גוטליב, מצידה, הורגלה למנעמי החיים של חוג הסילון, ואלו לא מסתדרים כידוע עם קיצוץ בהוצאות. כדי לחסוך בזמן, למשל, נהגה גוטליב לטוס בקביעות בקונקורד, והחזיקה דירה במילנו - שם ביקרה מדי כמה שבועות כדי להתעדכן באופנה. הוצאותיה היו גדולות על גוטקס המתייעלת. הדירה נמכרה, וגם את הקונקורד סירבו להמשיך לממן.
הקיצוצים גבו ממנה מחיר רגשי כבד. כשהיתה בליאון לפגישת עבודה עם ספקים, שיגרה באמצעות עורכי דינה מכתב להנהלת החברה שבו טענה כי חוב מסוים תפח ל-6 מיליון שקלים בגלל תלושי שכר שלא הועברו אליה. בעודה מחכה לתגובה חשה ברע, קיבלה שבץ קל והובהלה לבית החולים במילנו. עם שובה ארצה קרא לה המנכ"ל, שמחה קינן, ונזף בה, לדבריה, על ש"ככה לא מתנהגים במשפחה". במו"מ חדש על תנאי העסקתה, טוענים פרקליטיה, קיבלה הצעות שכר מבזות. אפילו את המרצדס 88 של בעלה ושלה סירבו להמשיך לממן. ב-2 בפברואר 2001 הודיעה גוטליב על התפטרותה, לאחר שגם את הסכם השותפות עם "כריסטינה" הקנדית לא הביאו לידיעתה. במכתב ההתפטרות כתבה: "קשה לי להיפרד ממקום העבודה אותו ייסדתי, לו נתתי את כישוריי ופרי עמלי במשך למעלה משנות דור".
התגובה לא איחרה לבוא. ב-17 בפברואר הודיע עו"ד אורי ברגמן בשם אפריקה-ישראל: "התפטרותך לאלתר גרמה לחברה נזק מיידי, מבוכה ואי-נעימות בקרב לקוחותיה, ספקיה ועובדיה".
כשהיא נשאלת כיום על גוטקס, גוטליב משפילה מבט, נאנחת ואומרת: "מאוד קשה. זה כמו ילדה שלי. אני איבדתי את שני הדברים החשובים בחיי: את הבת שלי יהודית, ואת מפעל החיים גוטקס. היום הם רוצים למכור את גוטקס. הלוואי והייתי יכולה לקנות בחזרה, אבל זה סכומים שאי-אפשר לעמוד בהם".
ומה עם לבייב עצמו, שהתבטא ואמר כשרכש את גוטקס, כי אותו מעניינים רק המספרים?
"אני חושבת שאם הייתי מדברת איתו במקום עם כל האנשים הקטנים שסביבו, היום הייתי עוד בגוטקס. אבל הוא היה מרוחק. אי-אפשר בכלל להגיע אליו. שום דבר שם לא נעשה עם הלב, וככה לא מנהלים עסק".
מה את אומרת על העיצוב החדש שלהם?
גוטליב קופצת ממקומה, רצה לחדר הסמוך ומביאה ציורים של ואן גוך - פרחים על רקע כחול, וגם שרוואל עם פפירוסים מצריים. "זה העיצוב שלי ל-2006. יפה?"
ומה עם העיצוב שלהם?
"ראיתי משהו בחנויות. אני אוהבת את השם. הוא פנטסטי. הייתי רוצה שם כזה".
ומה לגבי המוצר?
"לכל אדם יש טעם. אם עוד פעם הייתי יכולה להיות גוטקס, הייתי עושה משהו אחר. תבין שבפנים בפנים כואב לי. עבדתי על המותג הזה 45 שנה מאוד מאוד קשה. כל החיים שלי תחת השם הזה מאז שהגענו לישראל. גוטקס זה כבר לא אני".
ספידו? לא יוקרתי מספיק
הגג הענק של הפנטהאוז שלה הוא הפרט היחיד שעוד מזכיר איכשהו דירה נורמלית. יש עליו כורסאות למכביר וציפורי שיר בכלובים. הדירה עצמה הפכה מפקדה לכל הדבר. גוטליב קמה כל בוקר בשש, הולכת לסופר ומתחילה את היום בעבודה, עד עצימת העיניים.
פרץ האנרגיה הזה בא לאחר שנה שבה עזבה הכל ועברה לסעוד את בתה החולה, בדירתה המפוארת של הבת בגבעת אנדרומדה ביפו. היא גם ליוותה אותה לטיפולים בארה"ב. גוטפריד הבת היתה למעשה המנוע של גוטקס בשנים האחרונות. "אמא שלי יודעת מה שהיא רוצה", אמרה יהודית גוטפריד בראיון ל"7 ימים" לפני כארבע שנים, "ועליי זה מקל. אני מעדיפה אישה כזו על פני אישה שלא יודעת מה היא רוצה. עד היום אני מתפעלת מהיכולות שלה". בשנתיים האחרונות לחייה הגשימה גוטפריד כמה חלומות, בהם קורס טיס אזרחי וקורס משיטי יאכטות.
שבוע לפני מותה הצביעה גוטפריד על מאות הגזרות שבביתה ואמרה לאמה: "את צריכה להמשיך לעבוד".
היא ידעה שזו תהיה התרופה הטובה ביותר עבור האם הבודדה, וצדקה. גוטליב היא כיום וורקוהולית בת 85.
"פנסיה? אני? אני לא יכולה לשבת בבתי קפה. לא יכולה. רק לעבוד. כך ציוותה עליי בתי".
עם מות הבת הסתיימה גם תקופת הצינון בת 15 החודשים שנתנה לה גוטקס. היא פנתה לחברה, הודיעה כי בכוונתה לחזור ולעצב בגדי ים והעניקה למנהלי החברה את זכות הסירוב הראשון, כי "אני הייתי מוכנה לעבוד עוד פעם בגוטקס, לעזור להם בקולקציה החדשה".
בפברואר אשתקד, לאחר שהשלימה את קולקציית 2005, הזמינה לביתה את מנכ"ל "כריסטינה קנדה", ג'ואי שוובל, השותפה בגוטקס, ואת מנהל התפעול של גוטקס. "הם ראו את הקולקציה ראשונים", היא אומרת.
"הצענו להם לקנות את הקולקציה ולשווקה בעולם, אבל לא הגענו לסיכום על התנאים הכספיים". חננאל אומר: "הם הסתכלו על התווית 'לאה גוטליב', הנהנו בראש ולא אהבו את זה. זה כנראה מה ששבר את העסקה. את העיצוב אהבו, אבל לא את התווית".
"לא לקחתי את זה קשה", היא אומרת. מתברר שהיו קופצים אחרים. רשת ספידו העולמית רצתה שותפות עם גוטליב, אבל היא החליטה לסרב; יותר מדי ספורטיבי ולא מספיק יוקרתי. גם מעצב-העל האמריקאי אייזק מזרחי התעניין, אבל ביקש לשווק את הסחורה לבתי כלבו, והיא סירבה לקלקל את השם בדיפרטמנט סטורס ירודים.
ואז הופיע רוני גורנדל, שעבד אצלה בשנות התשעים כמנהל תפעול בגוטקס ומשמש כיום מנכ"ל "מקרו", חברת הבת לשיווק והפצה של "תפרון". "אני מכיר אותה עשרים שנה ויודע את הפוטנציאל", הוא אומר, "והיא למדה דבר או שניים בחייה. היא יודעת שאסור לה להתעסק בכספים או בייצור, שנעשה בסין - רק בעיצוב. וזה מה שהיא עושה. בגוטקס הכל היה עליה".
גוטקס לא נשארו חייבים ושיגרו מכתב מעורך דין, לפיו אסור לה להתחרות בשמה בחברה, אבל לדבריה לא נמצא כל בסיס משפטי לטענה זו. "אחרי 15 חודש השתחררתי עם השם שלי", היא אומרת. "הרגשתי שוב צעירה, כמו חנות המפעל שלנו בקינג ג'ורג' בתל-אביב, כשהייתי אורזת מעילי גשם ובעלי ארמין היה נוסע בין החנויות באופניים להפיץ את הסחורה. היינו צריכים לעשות 20 אלף חתיכות בשביל יוגוסלביה. עבדנו כמו מטורפים. המצגת הכי חשובה שלי היתה בספרד, בפני רשת הכלבו היוקרתית 'קורט אינגלז', שבזמנו היתה קונה מגוטקס במיליוני דולרים", היא מפליגה לפתע בזיכרונותיה. "הצגתי בפני הקניינים חצי שעה.
הם עצרו פתאום והזמינו את הבוס הגדול. התחלנו מהתחלה. נגמרה התצוגה, הוא לוקח צטאלע ומתחיל לרשום. נותן לי את הנייר. אני מסתכלת ולא מאמינה. הזמנה במיליון יורו. אצלי עוד הכל על קולבים, אין ייצור".
עכשיו גורנדל מצביע על ארגזים בסלון שעומדים לצאת לאוסטרליה ואומר: "בשביל שנה ראשונה מכרנו בהיקפים שלא היו מביישים גם את גוטקס. המכירות העולמיות שלנו בשנה הראשונה עברו את ה-3 מיליון דולר. בשביל מותג שרק התחיל, זה הישג גדול". ובתערוכת האופנה "מיאמי שואו" בעוד מספר שבועות מתוכנן אירוע מלכותי לכבוד הגברת הראשונה של בגדי הים.
יש עוד מקום לחברות משפחתיות באופנה, או שהכל נרכש על ידי תאגידים?
גוטליב: "אין מקום. מאוד קשה בתנאי השוק לחברות הפרטיות".
איך ההרגשה להתחרות בגוטקס?
"כואב, כואב, ונראה לא אפשרי".
איך את עומדת בלחץ?
גורנדל עונה במקומה: "אנחנו לא עומדים בלחץ שלה".
אבל כפרפקציוניסטית, היא לא רגילה לייצר במהירות.
גורנדל: "יש לנו פשרה בין העניין האמנותי לתעשייתי. היא מתרגלת לשינוי. היא קובעת עיצוב, אבל דפוסים ותהליכי ייצור נקבעים ומבוצעים על ידינו. אני מכיר אותה עשרים שנה והיא השתנתה לטובה. נרגעה".
איך את מסתדרת עם הבדידות?
גוטליב: "אני שקועה בעבודה יום ולילה ובמפגשים משפחתיים עם שלושת הנכדים. הנכדה היחידה במשפחה בתחום האופנה היא דנה, שעושה עיצוב תיקים אבל לא עובדת איתי. גם הרבה עובדים שלי לשעבר בגוטקס מבקרים אותי. אני עושה אתנחתות חשיבה בגג, לצד הציפורים והפרחים. כבר חושבת על קולקציה 2007", והיא מביאה לי שני פסלים קטנים: האחד שחור, של אישה אפריקאית, והשני לבן, של אלה יוונייה. "זו המוזה שלי עכשיו".
יש לך עוד כוח?
"עשיתי את זה כל החיים שלי. זה מה שאני יודעת לעשות. כשאני נוסעת לאיטליה, לבתי האופנה בקומו, אני חיה מחדש. כל הציירים הגדולים של העיצוב מכירים אותי. העין עוד חדה לאופנה. לפעמים אני שוכחת דברים, אבל לא דברים שקשורים לעיצוב ולצבעים".
את רואה "הדוגמניות"?
"דוגמניות? מה זה? לא יודעת מה זה".
איך האופנה בישראל כיום בעינייך?
"לא יודעת, אני לא מסתכלת. אני שבוע-שבועיים פה, ואחר כך בחו"ל. לא מכירה המודה פה".
מה את אומרת על הטעם הישראלי?
"מה אתה רוצה ממני? די. יותר יפה בפורים".
איך את מעצבת בגדי ים, אם את לא מחוברת לרחוב?
"זה הראש שלי. זה בא מעצמו. מהמוזיאונים. מהאופרה. הייתי בלה-סקאלה והתרשמתי. אני יכולה לעשות בגד ים מנעליים, מכל דבר".
את מושפעת מטרנדים?
"אני לא עובדת ככה. אם אני נכנסת לחנות פורצלן יפה, אני רואה את הפרינט. חגיגות 3,000 שנה לירושלים נתנו לי השראה".
למי את חולמת לעצב כיום?
"אני רוצה לעצב עכשיו בגדי ים להילארי קלינטון ולמלכה הצעירה היפה של ירדן, רניה".
מה את רוצה לעשות כשתהיי גדולה?
"דבר ראשון, אלוהים צריך מאוד לעזור לי: בבריאות, להמשיך בחיים. ודבר שני, אני רוצה לעבוד עד שלא אוכל יותר ולהמשיך לעשות דברים יפים".
"מעריכים את פועלה"
ג'וי שוובל, מנכ"ל גוטקס, מסר בתגובה: "גוטקס רואה בגב' גוטליב מוסד אופנה ישראלי ובינלאומי. אנו מעריכים את פועלה של הגב' גוטליב, שהפכה את גוטקס למותג עולמי ובכך הפכה את בגד הים לשגריר אצל רבות מנשות תבל. כיום גוטקס היא חברת האופנה המובילה בישראל, המייצאת את בגדי הים בעיצובה ללמעלה מ-40 מדינות בעולם, בבתי הכלבו הגדולים והיוקרתיים ביותר. בגדי הים של גוטקס נחשבים למובילים בעולם הן בזכות העיצובים החדישים והעכשוויים ביותר, והן בזכות רמת האיכות של בגדי הים, הבדים, הגזרות והגימור. גוטקס מציגה בשנות האלפיים את הסטנדרטים הגבוהים בעולם. אנו מאחלים לגב' גוטליב הצלחה בדרכה החדשה".
לאה גוטליב. גוטקס זה כבר לא אני
צילום: צביקה טישלר
ג'וי שוובל, מנכ"ל גוטקס. "מעריכים אותה"
צילום: מיכאל קרמר
מומלצים
