לא נס ליחו
אלבומו ה-27 של איציק קלה הוא אחד היפים והמושקעים ביותר שלו
27 תקליטים מאחוריו, ואיציק קלה עדיין חיוני, להוט, מפעים ומלהיב כבהתחלה.
"תסתכלי לי בעיניים" הוא אחד האלבומים היפים והמושקעים שיצאו מתחת ידיו – בבחירת השירים, בטיפול המוסיקלי ובאריזת המוצר – כמו שמגיע ויאה לאחד הגדולים.
אין הרבה חדש אצל קלה. אולי רק בתוספות אלקטרוניות מובהקות יותר – כברמיקס ל"מחפש את הדרך", גדול להיטיו בעשור האחרון שמתייצב באלבום שלישי ברציפות – ומובהקות פחות – מ"עד יום מותי" בהתחלה ועד "התחלה" שבסוף – שמעניקות לו צליל ודימוי פופיים בעליל. כל השאר הוא קלה הטוב והמוכר, רק יותר מוקפד ומשוכלל. עם קול המלאכים ושירת הנשמה שלו, כל שיר חילוני נשמע תפילה וכל חאפלה נעשית פיוט.
יכולתו המופלאה לנכס לעצמו לחנים זרים רק מתחזקת: לא תזהו מקור יווני (4 כאלה) ב"עד יום מותי" הדרמטי סטייל סן-רמו, לא ב"ילד" היפהפה שנשמע פופ אלטון-ג'וני, ולא ב"או שכן או שלא" החפלאי כדבעי. את שני הטורקים קשה לו להסתיר, אולי מפני שהוא כורדי.
ההישג הגדול של קלה הוא בארבעה לחנים שחיבר. הם מושפעים מאינספור שירים שביצע אבל יפים, מתוקים, פופיים, אירוויזיוניים כאלה: שיר הנושא, "אהבה לא נורמלית", "את הפרח שגידלתי" ו"התחלה", תרומתו לשירי החתונה. מרבית השירים סוגדים לאישה, נותנים כבוד לאהובה בלתי מושגת. אך הוא מציע גם מוסר השכל לעול ימים נחפז ולאישה רודפת כסף, תפילה לרפואה, וגם הומאז' לאהובה עוזרי בגירסה יפה ל"קול קורא לי במדבר".
