ואת הנשמה המתוקה שלי

הבדרן אלי יצפאן לומד כבר זמן מה קבלה. באחרונה הוא ניהל דו-שיח מעמיק בעניין הנשמה וגלגולי נשמות יחד עם המקובל הרב יעקב עדס הלומד אתו. ההתכתבות בין הצדדים הגיעה לידי ynet, הנה היא לפניכם. לקראת הפסח, קראו והשכילו:

"בסיעתא דשמיא

לכבוד ידידי היקר אליהו יצפאן בהתאם לדברים שדברנו הנני לשלוח לך כמה דברים בענייני נשמות וגלגולי נשמות ולהקל על קריאת הדברים נכתבו הדברים בצורה של שאלות ותשובות ובהיות שאנחנו אוחזים עכשיו לפני חג הפסח הנני גם לברכך שתזכה לפסח כשר ושמח".

מה מוסבר בתורת הקבלה על המהות האמיתית של הנשמה?

ההסבר לעניין הנשמה כתוב ברמיזה בהרבה מקומות בתורת הקבלה אבל המקום שבו מוסבר הדבר יותר באריכות הוא בספר אדיר במרום שכתבו הרמח"ל שהיה מגדולי המקובלים לפני כמאתיים וחמישים שנה ויובאו כאן דבריו בתוספת משל להבנת הדברים והוא קרני השמש הנמשכות מן השמש שכל מהות ומציאות קרני השמש הוא יניקתם והימשכותם מן השמש ואם ישים אדם קרש להפסיק בין קרני השמש לשמש אין מאחורי הקרש כלל קרני שמש (עכ"פ אותם חלקים שלא יכולים לעבור דרך קרש ונכללים בהם כל החלקים הנראים לעין) וכעין זה הוא עניין הנשמה שהיא שפע רוחני הנמשך מהבורא יתברך וכל מהותה ומציאותה של הנשמה הוא יניקתה והימשכותה מהבורא יתברך (וודאי שרחוק מאוד המשל מהנמשל שהרי המרחק המהותי בין עניין הנשמה לעניין הבורא הוא ללא שיעור וללא דמיון כלל למרחק המהותי שבין השמש לקרני השמש שהוא פחות ממנו וכוונת המשל רק לעניין הפרט שכל המהות הוא היניקה וההימשכות משורשו) והנה באמת כל מה שיש בעולם הוא יונק ונמשך מהבורא יתברך ואכמ"ל בביאור העניין אבל בנשמה זה באופן יותר ישיר ויותר מורגש.

האם לדברים הנ"ל בסעיף קודם בביאור מהות הנשמה יש תוצאה מעשית בחיי היום יום של האדם?

ודאי שיש תוצאה מעשית חזקה מאוד מהדברים הנ"ל שהנה התשוקה הפנימית החזקה ביותר שיש לנפש האדם הוא להתקשר יותר לשרשה ולקבל יותר שפע וחיזוק לעצם הנשמה והדרך לזכות לדבר זה על פי האמור הוא על ידי תוספת קשר נפשי להשם יתברך שעל ידי תוספת זו מגיע או שפע רוחני נוסף מהשם יתברך אל הנשמה ועל ידי זה הנשמה מקבלת עוצמה חזקה הרבה יותר ממה שהיה לנשמה קודם.

האם בתנ"ך יש איזה מקום שמבואר בו הדברים הנ"ל בסעיפים קודמים על התפקיד של הנשמה?

בתהילים מזמור מ"ב כתוב כאיל תערוג על אפיקי מים כן נפשי תערוג אליך אלקים צמאה נפשי לאלקים לקל חי מתי אבוא ואראה פני אלקים פירוש הדברים שאומר דוד המלך עליו השלום בפסוקים אלו כך הם כמו איל שהוא בעל חי שמהלך במדבר וצמא למים ומתאמץ בכל כחו למצוא מעין של מים זכים ובשעה שהוא צמא ומחפש את המים ודאי שזו התשוקה החזקה ביותר שיש לו כן הטבע של הנשמה להיות צמאה להשם יתברך כשתתבונן היטב בפסוקים אלו תראה שממש מפורש בהם הדבר הזה.

ואיך באמת מרווים את הצמאון הזה איך באמת מקרבים את הנשמה להשם יתברך ומביאים את האור מהשם יתברך אל הנשמה?

יש כמה דברים המקרבים את הנשמה להשם יתברך והם תפילה לימוד תורה קיום המצוות וזהירות מעבירות והכוונה בין למצוות ועבירות שבין אדם למקום ובין למצוות ועבירות שבין אדם לחברו הקירבה השלימה של הנשמה להשם יתברך הוא בעשיית כל הדברים הנ"ל בשלימותם אבל גם בכל פרט בפני עצמו שהאדם עושה מהדברים הנ"ל זה יוצר קירוב של הנשמה להשם יתברך ומביא אור רוחני מהשם יתברך על הנשמה.

יש אנשים שאומרים שעשו כמה מהדברים הכתובים ברשימה שבסעיף קודם ולא תמיד הרגישו את הקירוב להשם שנוצר מזה?

מבואר בתורת הקבלה שבכל פרט מהנ"ל מוכרח להיווצר תוספת קירוב בין הנשמה להשם יתברך ובא שפע רוחני מהשם יתברך וחודר לנשמה אלא שכיון שהנשמה מוקפת במסך של גוף לא תמיד הנשמה מרגישה את השפע שהיא מקבלת.

האם יש עצה איך כן להרגיש את הקירוב על ידי עשיית דברים מהרשימה שבסעיף ד'?

כן מבואר בכתבי האר"י בספר שער רוח הקודש שהדבר תלוי בעוצמת האור שנכנס לנשמה על ידי הדברים הנ"ל שאם עוצמת האור נמוכה לא תמיד היא מורגשת ואם עוצמת האור היא חזקה היא מורגשת ויש דרך לעשות שעומצת האור תהיה חזקה ומורגשת ואפילו אם לא תמיד אבל עכ"פ בהרבה מהפעמים שיעשה מהרשימה שבסעיף ה' והעצה לעשות שעוצמת האור תהיה חזקה ומורגשת היא שבשעה שהוא עושה דברים מהרשימה הנ"ל שבסעיף ה' יתרכז היטב באותה שעה ויכוין שני כוונות הכוונה הראשונה שרוצה על ידי פעולה זו שעושה לחבר את הנשמה להשם יתברך והכוונה השניה שיכוין על ידי זה להביא אור רוחני מהשם יתברך לתוך הנשמה וכשיכוין את שני הכוונות האלו עם הזמן ירגיש בשעת עשיית המצוה את השפע הרוחני הנכנס לנשמה יש להדגיש שהחיוב לקיים את מצוות התורה הוא אפילו בזמנים שאין לו פנאי לכוין כוונות אלו וגם אם ממילא לא ירגיש את התוצאה הרוחנית אבל ודאי שהדרך היותר נכונה לקיום המצוות הוא להשתדל שכמה שיותר פעמים שיוכל כן לכוין את הכוונות הנ"ל.

לפי ההסבר הנ"ל שהנשמה היא שפע רוחני שנמשך מהשם יתברך אם כן היו צריכים כולם להיות צדיקים גמורים ואיך יתכן שיהיה לבן אדם רצונות רעים?

באמת הנשמה עצמה רצונה הוא תמיד רק לעשות טוב ולהתחבר להשם יתברך אלא שכאשר השם יתברך שולח את הנשמה לעולם הוא שולח את הנשמה עם שני מלוים רוחניים היצר הטוב והיצר הרע ואם היצר הרע מצליח לקחת את הנשמה בשבי אז האדם מתפקד כאילו נשמתו היא רעה אבל באמת זה לא מצד עצם הנשמה אלא שליטה של היצר הרע ואדרבה הנשמה עצמה מרגישה סבל גדול בדבר הזה ואפילו האנשים שמתנהגים בצורה הכי רעה מרגישים בעומק נשמתם את השאיפה לנקות את הנשמה ולהתנהג בצורה הקדושה והנכונה ובאמת בכל מצב ביכלתו של האדם להגביר את כח הנשמה על היצר הרע ולהפוך את עצמו מרע לטוב ולחבר את נשמתו להשם יתברך.

האם יש דרך שבה יכול האדם לעזור לנשמתו לצאת מן השבי של היצר הרע

יש כמה דרכים ויש להביא כאן את אחת מהם והיא על ידי תפילה להשם יתברך ולהשתדל בשעת התפילה לכוין בכוונות הנ"ל שהם שני כוונות הראשונה על ידי התפילה לחבר את נשמתו להשם יתברך והשניה להביא על ידי זה אור מהשם יתברך שיאיר לתוך נשמתו והתפילה יכולה להיות במילים שלו עצמו איך שהוא מרגיש לדבר עם השם יתברך וכן יכול להיעזר בספר התהילים שבו יש מילים של השתפכות הנפש של דוד המלך.

אנחנו עכשיו קרוב לחג הפסח האם יש קשר בין הדברים הנ"ל לבין חג הפסח?

יש קשר חזק מאוד בין הדברים בתורה כתוב שחג הפסח הוא זכר ליציאת מצרים הפירוש הפשוט בזה הוא שעל ידי חג הפסח והמצוות שבו נזכור שהשם יתברך הוציא אותנו ממצרים ואת הניסים הגדולים שהוא עשה לנו ביציאת מצרים אבל כתוב באר"י ז"ל שמלבד הפירוש הפשוט יש עוד כוונה בתורה בזה על פי הסוד שבשנה שבה יצאו עם ישראל ממצרים בחג הפסח שורש הדבר היה שבא מהשם יתברך אור רוחני גדול מאוד על הנשמות שלהם ובגלל זה זכו לנס הגדול של יציאת מצרים וכל שנה בתאריך הזה של חג הפסח חוזר האור ומאיר על הנשמות של עם ישראל והאור הזה עוזר לכל יהודי במשך כל השנה

האם יש קשר למצוות של חג הפסח לענין האור שמגיע לנשמה בחג הפסח?

כן אף על פי שלכל עם ישראל ללא יוצא מן הכלל שולחים מהשמים שפע רוחני על הנשמות בחג הפסח מכל מקום כמה מהאור הזה יזכה האדם לקבל וכמה העוצמה שתקבל על ידי זה הנשמה זה תלוי כמה שומר האדם את המצוות של חג הפסח והמצוה העיקרית שבה תלוי הדבר הוא הזהירות שלא לאכול חמץ בכל חג הפסח שעל ידי זהירות זו מתחברים האורות האלו אל הנשמה ומקבלת הנשמה עוצמה גדולה ולצד שני אם חס וחלילה האדם נכשל באכילת חמץ בפסח הוא גורם קלקול גדול באורות אלו ולכן התורה כל כך החמירה באיסור של אכילת חמץ בפסח

יש בתורת הקבלה מושג של גלגול נשמות מה הפירוש של הדבר?

הכוונה שהרבה מהאנשים שנמצאים כאן בעולם הזה הנשמה שלהם כבר היתה לפני כן בעולם הזה בתוך גוף של בן אדם אחר שנפטר ואחרי כן חזרה הנשמה לעולם הזה פעם נוספת בתור אדם חדש.

הרי האדם שהוא מורכב מגוף ונשמה הוא דבר אחד ואיך אפשר להפריד את הדברים לומר שהגוף הוא שלו והנשמה הוא משהו אחר שבא מאדם אחר?

האדם המורכב מגוף ונשמה אף על פי שכפי שאנחנו מכירים את האדם בעולם הזה הגוף ונשמה מחוברים יחד מכל מקום בעיקרם הם שני דברים נפרדים וזה מתבטא בשני דברים הראשון שלפני שנוצר בכלל הגוף כבר היתה הנשמה קיימת בעולמות העליונים והשני שאחרי הפטירה נפרדים הגוף והנשמה זה מזה ואז לוקחים את הגוף לקבר והנשמה עולה לעולמות עליונים בחזרה וכיון שהם שני דברים נפרדים המתחברים ביחד יתכן הענין הנזכר לעיל שהנשמה תחזור לעולם אחרי הפטירה וכשתחזור היא תבוא בגוף אחר.

מהי המטרה של גלגולי נשמות?

המטרה היא תיקון הנשמה וזה בשני דברים הראשון יש מצוות שהנשמה הראשונה היתה צריכה לעשות ולא עשתה וצריך לבוא פעם שניה לעולם הזה כדי להשלים והשני לפעמים כדי לקבל עונש על איזה דברים לא טובים שעשו בגלגול קודם.

כשאנחנו מדברים על גלגולי נשמות האם הכוונה שהנשמה כולה של האדם הראשון חוזרת לעולם הזה או שרק חלק מהנשמה הראשונה חוזרת לעולם הזה.

בדרך כלל לא כל הנשמה הראשונה חוזרת בגלגול אלא רק חלק ממנה חוזר בגלגול והסיבה היא מפני שכאמור לעיל המטרה של ענין הגלגול היא כדי לתקן את הנשמה מפגמים שהיו בגלגול הקודם ובדרך כלל הנשמה באופן חלקי כבר נתקנה בגלגול הקודם ורק החלקים מהנשמה שעדיין לא נתקנו הם אלו שצריכים לחזור בגלגול.

כשאנחנו אומרים על אדם שהוא גלגול של אדם קדום אחר האם הכוונה שכל האדם שלפנינו הוא גלגול של האדם הקודם או שבאדם זה מורכבים שני נשמות גם נשמתו של האדם הקודם וגם נשמה עצמית

יש פעמים שזה רק הנשמה הקודמת ויש פעמים שזה שני נשמות מורכבות (ההבדל בין הסעיף זה לסעיף הקודם שבסעיף הקודם המדובר הוא על הנשמה הראשונה אם כולה חוזרת ובסעיף זה מדובר על האדם החדש האם כולו מהישן או רק חלקו)

האם ענין גלגולי נשמות הוא ענין מצוי ורגיל או שזה דבר נדיר מאוד?

דבר זה הוא מצוי מאוד עד כדי כך שכתוב בכתבי האר"י ז"ל שרוב בני האדם חוזרים אחרי פטירתם בגלגול ולפי זה כמובן שיש להניח גם שבין האנשים הקיימים בעולם עכשיו הרבה מאוד מהם הם אנשים שכבר נמצאים פה יותר מפעם ראשונה.

האם יש משמעות לענין הגלגול על תפקידו של האדם?

כן ויש לזה שני משמעויות כבר נזכר לעיל שעיקר ענין הגלגול הוא כדי לתקן מה שלא הספיק לתקן או מה שקלקל בפעם הקודמת שהיתה הנשמה כאן בעולם הזה ואם כן מלבד שכל אדם צריך בכללות להשתדל לעשות את כל הטוב המוטל עליו לעשות ולהימנע מכל הדברים הרעים גם צריך במיוחד להשתדל לתקן את הדברים שקלקל או שחיסר מלתקן בגלגול הקודם

כדי לקיים את הדברים הכתובים בסעיף קודם להשתדל במיוחד בתיקון הדברים שקלקל או שחיסר מלתקן בגלגול קודם צריך האדם לדעת מה הם דברים אלו כיצד ניתן הדבר לדעת דבר זה?

לפעמים יש אדם שיש לו משיכה חזקה במיוחד לעבירה מסוימת יותר מהמשיכה הטבעית לזה או עצלות מיוחדת מלקיים מצוה מסוימת וזה בהרבה מהמקרים מהוה סימן שאדם זה בגלגול קודם נכשל בדבר זה ועל ידי זה התחבר כח רע רוחני מסוג עבירה זו לנשמתו וזה מושך אותו שוב פעם לעבירה זו ומעיקרי תפקידו בגלגול זה הוא להיזהר מאוד בדבר זה

לפי זה נראה לכאורה שאם יש לאדם רתיעה גדולה במיוחד מעבירה מסוימת או זריזות גדולה במיוחד למצוה מסוימת זה סימן שבגלגול קודם היה זהיר מאוד בדבר זה

נכון הדבר אבל לא בכל המקרים לפעמים הסיבה לפחד המיוחד מעבירה מסוימת או הזריזות הגדולה למצוה מסוימת הוא לא מפני שמאוד היה זהיר בזה בגלגול קודם אלא להיפך מפני שבגלגול קודם נכשל בזה ועל ידי זה נשמתו נפגמה והנשמה מרגישה את הפגם החמור שקרה לה מזה וזה גורם לנשמה זהירות מיוחדת מעבירה זו

נאמרו כאן דברים שלכאורה סותרים זה את זה בסעיף ח' כתוב שאם אדם נכשל בגלגול הקודם בעבירה מסוימת זה גורם לו רצון להיכשל שוב פעם בגלגול השני בזה ובסעיף ט' כתוב שאם אדם נכשל בגלגול קודם בעבירה מסוימת זה גורם לו רצון להיזהר במיוחד מעבירה זו

אין סתירה בין הדברים מפני שמצד אחד על ידי שבגלגול קודם נכשל בזה נוצר כח רוחני שמושך אותו בגלגול השני שוב פעם לעבירה ומאידך גיסא הנשמה עצמה מרגישה את הסבל שעבר עליה מהעבירה ואם הכח הרע המתלווה על ידי העבירה לנשמה מתגבר אז נוצר על ידי זה בגלגול השני משיכה מיוחדת לרע ואם הכח של הנשמה מתגבר נוצר על ידי המכשול שבגלגול קודם זהירות מיוחדת מעבירה זו בגלגול השני

האם נשמה של בן אדם יכולה להתגלגל פעם שניה רק בבן אדם או שיכולה להגלגל גם בבעלי חיים

נשמה של בן אדם יכולה להתגלגל פעם שניה לא רק בבן אדם אלא גם בבעלי חיים בבהמות בחיות ועופות ודגים ולא זו בלבד אלא גם בצמחים ואפילו בדברים דוממים כמו למשל באבן

כפי שידוע לי כשבן אדם מתגלגל פעם שניה באדם אחר בדרך כלל הוא לא יודע את זה שהוא גלגול ולא זוכר את חייו הקודמים (שמעתי שיש מקרים יוצאי דופן שבהם כן ידעו בני אדם היטב את גלגולם הקודם ושנעשו בזה כמה מחקרים אבל לא ביררתי את הענין) האם כשבן אדם מגולגל בבעלי חיים או צמחים או דומם הוא כן יודע ומרגיש שהוא היה לפני כן בן אדם

כשאדם מגולגל בבעלי חיים או צמחים או בדומם הוא יודע שהוא היה בגלגול קודם בן אדם ויש לו סבל גדול מאוד מענין זה שהוא מגוגלגל בבעלי חיים או צמחים או בדומם

בפרק שני נתבאר שהתועלת בגלגול היא לתקן דברים שלא תיקן בגלגול קודם מה התועלת שבן אדם מתגלגל באבן וכיוצא בזה

תועלת אחת יש מפני שכידוע יסורים מכפרים עבירות ולהיות נשמה של בן אדם מגוגלגלת באבן וכיוצא בזה הוא סבל גדול מאוד והסבל הזה מכפר עבירות אבל לפעמים יש עוד תועלת בגלגול באבן וכיוצא בזה כשעושים אם האבן דבר של מצוה כגון שבונים אותה כחלק מבנין של בית הכנסת או שבן אדם בונה בית לאדם מסכן לגור בו ומשתמש באבן זו ואז המצוה הזאת שנעשית באבן היא תיקון גדול לנשמה המגולגלת באבן

לכל עבירה יש שיעור מסוים כמה צריך לסבול כדי לתקן אותה וכשנשלם שיעור הסבל המספיק לכפר את העבירה יוצאת הנשמה מן האבן וחוזרת לגן עדן ולפעמים הסבל שגזור על הנשמה מתחלק חלקו בגלגול כגון באבן וחלקו בגיהנם ואז כשנגמר שיעור הסבל שראוי להיות דוקא באבן עוברת הנשמה לגיהנם וכשמסתיים שיעור הסבל שצריכה נשמה זו לסבול שם עוברת הנשמה לגן עדן

האם ידוע לך איזה סיפור מוגדר על גלגול של אדם בבעל חי מהתקופה האחרונה ממש של העשרות שנים האחרונות

שמעתי מאנשים סיפור כזה שהתרחש אצל צדיק בשם הרב פטילון שהיה גר בתל אביב ושאומרים שהיה בקי בשרשי נשמות ופעם בא אליו תלמיד וראה חתול שמסתובב על יד ביתו של הרב ואמר לו הרב שחתול זה הוא גלגול של בחורה שהיתה מחללת שבת שכתוב בתורה שעונש עוון זה הוא מיתה וכתוב במשנה במסכת סנהדרין דף נ"ג עמוד ראשון שאופן המיתה בזה הוא סקילה (כתוב שם במשנה בסנהדרין דף נ"ג עמוד ראשון רשימה של העבירות שמיתתן בסקילה) וכתוב בגמ' במסכת כתובות דף ל' שאף על פי שבימינו בית דין לא סוקלים מי שמחלל שבת אבל מהשמים מתגלגל הדבר להיות כך ובחורה זו נפטרה בלי לקבל את עונש זה ועכשיו באה בגלגול של חתול לקבל עונש זה ועוד זמן קצר עתיד להיות עונש זה כששמע התלמיד דבר זה ענין אותו מאוד לראות הדבר ויצא החוצה ועקב אחרי החתול וראה איך שהוא הולך ממקום למקום עד שהגיע לאיזה כביש וחצה אותו ובדיוק עברה משאית ודרסה את החתול ויתכן לרמז ענין כזה בכוונת הגמ' במסכת כתובות שם שכתוב שם שמי שמתחייב סקילה או נופל מהגג או חיה דורסתו ואף שהפירוש הפשוט בחיה דורסתו הוא שהוא בן אדם וחיה באה ודורסת אותו אבל יתכן שנרמז בזה גם שהוא יכול להתגלגל בחיה! והיא הולכת ונדרסת ועל ידי זה נדרסת נשמתו.