וויל בסבבה, בקי בבעסה
רפי ברבירו מחזיק מהאלבום החדש של וויל סמית שעומד על שלו, ופחות מחזיק מתוכנית הרדיו של בקי גריפין
כשנתבשרתי שוויל סמית (37) מוציא אלבום חדש, לא פיתחתי ציפיות מיוחדות. לאחר אלבומו הקודם והמאכזב, Born to Reign, נראה היה כאילו הוא הסיק את המסקנות הנכונות והחליט להיצמד לקריירת המשחק המשגשגת. אבל לא - שלוש שנים חלפו והוא חוזר עם אלבום רביעי, Lost and Found, המוכיח שסמית עשה שיעורי בית, הקשיב לרחשי השוק, השיג את המפיקים ואת האמנים הנכונים וטיפס עם ההיפ הופ שלו מדרגה, כל זאת מבלי לאבד את רוח השטות האופיינית לנסיך מבל אייר.
בהתאם לכללי המשחק של ההיפ הופ, סמית משיב בשיר משלו לכל המלעיזים שקוראים לו "וואנבי" ו"ראפר צעצוע". בשיר הנושא הוא מצהיר על אהבה אמיתית לראפ, מזכיר לכולם מי קטף את הגראמי הראשון בתעשייה ומחווה דעתו על תעשיית ההיפ הופ של היום. "אורגינל. למה שאנסה להישמע כמו שאתם נשמעים? זה מה שלא נכון במשחק הראפ כיום. אחי, זה כמו קרקס עם חבורה של ליצנים". ה"רגשי" הזה לא לוקח מסמית את ההומור העצמי הבריא שלו כשהוא מתוודה ב-I wish I made that על רגשות קנאה בד"ר דריי ובקסם שיש לטופאק, ביגי, פיפטי סנט וג'יגה. הוא בסך הכל רוצה להחזיר לעצמו את הריספקט.
להבדיל מפוזת הגנסטרים רבת החשיבות העצמית, שמאז פיפטי סנט איבדה כל פרופורציה, סמית מתהדר דווקא בתואר ה-Nice Guy ועדיין מצליח למשוך את תשומת הלב. הילד הטוב ממערב פילדלפיה שדוגל בערכי המשפחה לא מקלל, לא מחזיק סטפה של דולרים ביד אחת ועוזון בשנייה ואף נושא בפטריוטיות על חולצתו את מספר האסיר של נלסון מנדלה (46664). ממש כמו שהנסיך המדליק מבל אייר הוא מוצר לכל המשפחה, כך גם אלבומו החדש של סמית. אם היה בס"ד באנגלית, הוא היה מוסיף את זה בפינה.
סצינת ההיפ הופ לא עיכלה אותו כמו את השחקנים האחרים במשחק, אולי בגלל מחסור בקעקועי mama או היעדר צלקות מכדורים. כל זה לא משנה, כי האלבום הנוכחי מופק בצורה עדכנית וזורמת עם האורחים הנכונים: סנופ דוג משדרג את Pump It Up, לשיר Switch יש רמיקס מוצלח של רובין טיק ואלפנט מאן נותן את הצד הג'מייקני שלו לקטע בטרק החבוי בסוף האלבום.
סמית מזכיר באלבום גם את ישו, אולי כדי להתחקות אחרי הצלחת Jesus walks של קנייה ווסט, ב-Tell me why הוא תוהה למה מגדלי התאומים התמוטטו, למה ביגי סמול התמוטט ברחוב, למה ג'ם מאסטר ג'יי הלך כמו האחרון ועוד שלל שאלות רטוריות עם שירה דרמטית ומרגשת של מרי ג'יי בלייג'. הלהיט של האלבום הוא Party Starter שלודקריס עזר בכתיבתו. את החדר שלי הנסיך הזה הצליח לשקשק.
MTV פרווה
ימי חמישי בלילה שמורים אצלי בעשור האחרון לתוכנית הרדיו "עסק שחור" בגלגל"צ עם לירון תאני וגורי אלפי. על שניהם אפשר לומר שהם אוהבים, נושמים וחיים מוזיקה שחורה. אלפי, הרכש החדש-ישן שהחליף את קוואמי שפרש לקריירת היפ הופ עצמאית, תפס מהר מאוד את השטיקים של הסצנה ורכש את לב המאזינים. החודש עלתה ב"רדיוס" תוכנית מתחרה בהגשת בקי גריפין. כשהחלטתי בערב חמישי להצפין בסקאלה עד "רדיוס" כדי לשמוע את התוכנית החדשה – הבנתי ששרפתי זמן.
אחרי פתיחת המיקרופון ושמיעת ההגשה של גריפין, הבנתי למה MTV העולמי לצד גופים אחרים רוצים להתנער מכל קשר עם הבחורה הזאת. החינדלעך והחיוכים הפלרטטנים של גריפין לא עוברים דרך גלי האתר. מה שכן קלטתי תוך רבע שעה הוא שהבחורה נורא משעממת. או משועממת. או שניהם. עוד לא החלטתי.
גריפין סותרת את עצמה בשידור ולא דוגלת במסרים ברורים: "אני לא יודעת מה אתכם, אבל לי קצת נמאס מאשר, השתן קצת עלה לו למוח ואפילו ראיתי אותו בלונדון כולו בוויב אני מלך העולם, אבל המוזיקה שלו וואלה סבבה...". מה רצית להגיד בזה גריפין, שראית את אשר במציאות פייס טו פייס? שאת 'מאשרת' את המוזיקה שלו?
אם אין לך מה להגיד עדיף שתתני למוזיקה להתנגן וככה לא תצטרכי להישמע מאולצת. כדי להיות פילר בין שיר לשיר, יכלו להביא שדרנית תורנית שהייתה עושה את המלאכה בפחות מלאכותיות וסנוביזם. אבל "רדיוס" רצו להתהדר בשם מוכר כי הרי "הבחירה בבקי גריפין להגיש תוכנית מוזיקה שחורה הייתה טבעית לאור כישוריה המוזיקליים והכרותה הטובה עם התחום", לפי דבריו של מנכ"ל התחנה בהודעה לעיתונות. אם גברת גריפין מכירה כל כך טוב את התחום מדוע היא לא עורכת בעצמה את השירים? מדוע הידע שלה לגבי אמנים מסתכם בדייט האחרון שלהם ובפגישה החטופה שלה עימם על השטיח האדום של טקס פרסי הדאנס? שווה ל"רדיוס" לרפרף מחדש בתוכנית המגירה שלהם ואולי להצמיד לגריפין מישהו ששוחה בתחום שיעיר אותה מהתרדמת.
(MTV Base ימי חמישי, רדיוס 100FM, 21:00-23:00)
אסור לפספס....
הערב (ה', yes+, 20:35) יוקרן הסרט הדוקומנטרי - "Scratch" משנת 2001 הסוקר את מוזיקת ההיפ-הופ, הפריצה שלה ופריחתה דרך עיניהם של די.ג'ייז ואושיות בהיפ הופ של האולדסקול ושל ימינו כמו מיק מאסטר מייק (ביסטי בויז), רוב סוויפט (אקסקיושנרס) קאט כמיסט (ג'ורסיק 5), באבו (דייאלייטד פיפל), די.ג'י פרמייר (גאנג סטאר), אפריקה באמבטה ואחרים.
הסרט שם דגש על אלמנט הסקרצ'ינג המאפיין את הז'אנר ואולי תוכלו ללמוד כמה טיפים. הכי חשוב לא לנסות על הפטיפון הישן בבית. דאג פריי הבמאי הוסיף לגרסת ה-DVD עוד 4 שעות של חומרים מלבד 88 הדקות של הסרט עצמו, שווה להשיג. אגב, אתר הסרט מציע לבתי ספר ומוסדות חינוך לקבל עותק חינם של הסרט להקרנה בבית הספר כדי לחנך את הדור הצעיר שהיפ היפ הוא לא רק פיפטי סנט או ג'ה רול. תודיעו ללימור לבנת.
