יומן הפקיד

לפני שבועיים חזר מוטי עדן, 55, מנהל הערוץ הראשון, מביקור פרטי בן שלושה ימים באוקראינה. הביקור הוקדש לעלייה לקברי צדיקים מייסדי תורת החסידות. תחילה פקד עדן את קברו של רבי ישראל בעל שם-טוב (הבעש"ט) במז'יבוש. משם עלה לקברו של רבי לוי יצחק מברדיצ'ב והתפלל לשלום ולביטחון עם ישראל.

מבחינת עדן, לא מדובר במעשה חריג. הוא במקורו בן למשפחה חרדית מבני-ברק, שנולד תחת השם מרדכי אוסטרייכר וחזר בשאלה במהלך שירותו הצבאי בצנחנים. "מנכ"ל רשות השידור, יוסף בראל, קורא לי האדמו"ר עדן", הוא מחייך. "אני נמשך לעולם הרוחני-היהודי בדיוק כמו שמושך אותי עולם האמנות והמוזיקה.

לשמחתי, נפגשתי שלוש פעמים עם הרבי מלובביץ' (פעם ביחידות לחצי שעה) ועם גדולי האדמו"רים: רבי ישראל אבו-חצירא (הבבא סאלי) והאדמו"ר מלעלוב, שהיה איש הסתרים של מנחם בגין". כיום עדן מחובר לרב דוד-חי אבו-חצירא מנהריה ("הוא נחשב לרב גדול, הוא גם חבר אישי שלי. יש לו מה שנקרא ברכה נבואית"), ל"חלבן" רבי חיים כהן מגבעתיים ("שהוא מקובל גדול") ולאדמו"ר חיים קנייבסקי מבני-ברק. יומיים אחרי הפגישה הראשונה איתו לעדן דחוף לטלפן אליי כדי להוסיף לרשימה גם את שמו של הרב יצחק-דוד גרוסמן, רבה של מגדל-העמק ("רב גדול, וגם חבר טוב שלי"). 

עדן, נדמה, קשור לרבנים לא פחות, אולי קצת יותר, מכפי שהוא קשור ללוח משדרי הערוץ הראשון שבניהולו. מפתיע? לא פחות מעצם מינויו של עדן, לשעבר הכתב הנצחי של רוממה בצפון הארץ (21 שנים בתפקיד), למשרת מנהל הטלוויזיה בנובמבר 2003. קודם לכן עדן בקושי היה על הרדאר. מולו התמודד על התפקיד אמנון נדב, מנהל הרדיו לשעבר, שהיה המועמד המועדף על השר הממונה אהוד אולמרט וזכה גם לתמיכתו ולדחיפתו של עמרי שרון. אבל לוועדת המכרזים של רשות השידור היו תוכניות אחרות: שישה מבין עשרת חבריה תמכו בעדן. הכל פוליטי ואישי, כמקובל, ועדן התמנה למנהל הטלוויזיה.

עורך בכיר ברשות השידור סיכם: "עדן הוא איש טוב וכתב סביר, אבל אין לו היכולת לנהל אפילו לול תרנגולות". עדן עצמו לא הופתע. "כשהתמודדתי על התפקיד באתי לקבל ברכה מהרב דוד-חי אבו-חצירא, והוא אמר לי את המשפט: 'ומרדכי יצא מלפני המלך, ואתה תהיה מנהל הטלוויזיה' - וכך היה".

בינתיים אתה נהנה?

"היה לי קשה בהתחלה. באתי בתקופה שכמעט בלתי אפשרי לנהל ברשות השידור. אין ועד מנהל, אין יו"ר, אין מליאה, חמישה חודשים ניהלתי את הטלוויזיה בלי תקציב כי הוא לא אושר. איזה טלוויזיה בעולם אפשר לנהל כשאומרים לך שאפשר לנצל כל חודש רק 1/12 מתקציב השנה שעברה? האם אפשר להחתים כוכב, לתכנן הפקה או להתחייב על סדר גודל של הוצאה, אפילו בחדשות, כשאתה כבול בידיים, ברגליים ובצוואר?". עדן בקושי מסיים את המשפט, כשלחדרו מתפרץ נהג ניידת השידור "רקפת". הניידת שלו תקועה במוסך בגלל בעיות בלמים, אבל מסרבים לתקן לו אותה עד שישולם חוב של 50 אלף שקלים בגין תיקונים קודמים. "אני חי מהיד לפה", עדן מתנצל.

נראה כאילו אתה מנהל חנות מכולת.

"אני צריך לדאוג להכל, החל מאוכל לצוותים ועד לפתרון בעיות אישיות בין אנשים, ובמקביל לנהל קרבות מול האוצר על התקציב ולהילחם על לוח השידורים".  

יוסף בראל מנכ"ל רשות השידור (צילום: ששון תירם)

מוטי עדן הוא רק הסימפטום. הבעיה העיקרית היא יוסף בראל, מנכ"ל רשות השידור הנוכחי, ומי שבתחילת מאי תצביע הממשלה, באופן תקדימי, על הדחתו. ברקע: מינויים לא ראויים של בראל על בסיס אישי, מצבה הכספי הקשה של הרשות ופרשת המחסומים הלא חוקיים שהורה בראל להקים בכבישים בניסיון לגבות אגרה מנהגים מזדמנים. וזה עוד לפני שדיברנו על שידורי הערוץ. ההליכים נגד בראל החלו בספטמבר 2004 על ידי השר הממונה אהוד אולמרט, שהציע לו להתפטר. בהתערבות בג"ץ הוחלט שהממשלה תכריע בעניין. בראל, מצידו, לא מתכוון לזוז ממקומו עד סוף הקדנציה 

הרשמית שלו ביוני 2007. ועד העיתונאים ברשות רק מחכה שילך. "ניהולך גורם לנו להרגיש קופחים ומבוישים", כתבו לו בשבוע שעבר. "מעשיך פוגעים ברמתו המקצועית של הערוץ, המנוהל על פי העדפות אישיות ולא על פי אמות מידה מקצועיות". עדן, כמובן, נחלץ להגנת הבוס הישיר. "המלחמה נגדו היא אישית-ייצרית, ולא מקצועית. תאמיני לי שאם הייתי רואה משהו לא תקין, הייתי קם ומדבר". 

אבל עדן לא קם ולא דיבר כשבראל עשה ברשות כבשלו. כאשר החליט למנות את העיתונאי בן-ציון ציטרין לעורך ב"מבט" על בסיס חוזה אישי, ללא מכרז; או את מקורבו האישי זליג רבינוביץ', לשעבר עוזר צלם הנשוי למנהלת לשכתו של בראל, לתפקיד מפיק "יומן"; גם לא כאשר החליט בראל להפיק סרט תיעודי על חייו של רענן כהן בנימוק "זה סיפור מהמם"; לא כאשר נתן תוכניות למקורביו נחום לנגנטל ואלעזר שטרום; ולא כאשר פיטר את אורלי וילנאי-פדרבוש לאחר שזו סירבה להתערבות פוליטית בעבודתה העיתונאית. עדן, מבחינתו, מעדיף להאמין שהדברים נעשו במקצועיות ובתום לב. על זליג רבינוביץ' הוא אומר: "זליג הוא בעל מקצוע שלא מפחד להתעמת, ולכן מנסים להדביק לו את כל העוולות של רשות השידור. הוא חרוץ, עובד פה 17 שנה. מה, אף אחד לא התקדם פה? לא שמעתי שזאת פסגת האוורסט להיות מפיק".

יש לו לשכה, מזכירה, ואשתו אילנה מנהלת בפועל את ערוץ 33.

"הוא הפיק את השידור השבועי של התוכנית 'אחד בכל מקום' ועושה גם יומן. ולגבי אשתו - זה לא הזוג היחיד שהתחתן ועובד ברשות השידור". 

נכון. גם מיכל זוארץ קיבלה תוכנית בזכות קשריה האישיים עם מנהל התוכניות יוסי משולם.

"תסתכלי עליי", הוא מתרגז. "יש לה רייטינג של 13 עד 15 אחוז ביום שישי! לא ראיתי שהמתנגדים שלה משיגים רייטינג דומה. היא בחורה מוכשרת והתפרסמה עוד הרבה קודם".  

עדן לוקח אוויר. "אורי דן הוא עיתונאי ותיק מאוד שמייצג את הימין, והוא גם חברו של רה"מ, וזכרוני מייצג דעות הפוכות. אני חושב שגאולה אבן כמנחה יודעת לעשות שואו יפה עם שניהם, ואם לפעמים זה נראה כאילו היא רוגזת על דן - זה מוסיף לאקשן. שניהם טובים מאוד בתחומם ועושים עניין בעצם הוויכוח ביניהם, ועד כאן בנושא הזה. עניתי לך בכבוד, בצורה מדויקת, ובדיוק מה שאני חושב".

אם זה היה תלוי בך, הם היו נשארים?

דן שילון, שהגיע ל"יומן" והודח על ידי בראל כמעט מיד, טען שהאיש הוא משרת פוליטי והכפופים לו הם נושאי כלים כנועים.

עדן מתרתח. "בראל איש חזק. איש משפיע. הוא 47 שנים ברשות השידור. מכיר אותה כמו בנאי, מהאבן הראשונה עד לגג. ואני מבטיח לך שאני לא איש כנוע, ממש לא איש כנוע". ייתכן שעדן, בלתי כנוע ככל שיהיה, פשוט לא מבחין מה קורה לטלוויזיה בתקופתו, תחת בראל. טובי אנשיה נטשו אותה בהמוניהם. את לוח השידורים אתם מכירים. "הציבור לא יודע שגנבו לו את הטלוויזיה", אומר בכיר לשעבר ברשות. "95 אחוז מהאנשים שמופיעים על מסך הערוץ הראשון - משהו מסתתר מאחורי הופעתם. לפעמים זו סיבה פוליטית, לפעמים פיננסית ולפעמים 'שמור לי ואשמור לך'".

עדן: "המצב כיום הרבה יותר טוב מאשר בתקופה שבה שילון עבד כאן בסיבוב הראשון, כשרשות השידור נוהלה ממש על ידי משרד רה"מ. היום רשות השידור מבטאת את כל הדעות שנשמעות בציבור, ואם יש לחצים פוליטיים, הם נהדפים ברמת המנכ"ל. צריך לחלק את העוגה באופן שווה. ביני לבין בראל יש הבנה". בדרך לריצוי השלטון סופגים הכתבים את מרבית הריקושטים. מי שלא מיישר קו מוצא את עצמו בחוץ. תשאלו את אורלי וילנאי-פדרבוש, כתבת הרווחה לשעבר, שנתונה כיום במאבק משפטי מול הרשות לאחר שננזפה על "חריגה מכללי האתיקה ואי-בקשת תגובות ממושאי הסיקור".

בפועל, וילנאי-פדרבוש הודחה מתפקיד כתבת הרווחה לאחר שכתבותיה בנושא נתפסו כמעבירות ביקורת על מדיניות הממשלה, והיא התבקשה שלא להרגיז גורמים באוצר ולקחת את תגובתם על כל מילה בכל כתבה. באחת ההזדמנויות, טענה וילנאי-פדרבוש, התבקשה שלא להזכיר בכתבה שמות פוליטיקאים הקשורים לייבוא עובדים זרים. היא מצטרפת לשורה ארוכה של עיתונאים שפרשו בשנים האחרונות מרשות השידור, בהם רפיק חלבי, אלון בן-דוד, אמנון אברמוביץ', גלעד עדין, שלומי אלדר, יעל חן, דן שילון, דן מרגלית ואהרון גולדפינגר.

על מי מהפורשים אתה מצטער?

"לא כל האנשים שהזכרת עזבו בתקופתי. חלבי סיים את החוזה שלו, בן-דוד קיבל הצעה כספית מערוץ 10, ואברמוביץ', טרם זמני, קיבל הצעה מערוץ 2. גלעד עדין בחור מצוין ומוכשר שעזב מרצונו כי קיבל הצעה מערוץ 10 ואם ירצה לחזור - נשמח. אנחנו מוגבלים במה שאנחנו יכולים להציע לטאלנטים. והעניין של וילנאי-פדרבוש בבית משפט, ואני לא נוגע בזה. עם כל האהדה שאני רוחש למאבק שלה בעד האמהות החד-הוריות, כל עיתונאי יודע שצריך לקחת תגובה מהגוף שהוא תוקף, מבקר או כותב עליו".

הטענה היא שאתם מחייבים לקחת תגובה מהאוצר על כל ידיעה כלכלית - גם כשאין צורך, וגם כשהתגובה ארוכה יותר מהאייטם.

"צריך לקחת תגובות על פי כללי האתיקה העיתונאית והמסמך המחייב את רשות השידור. התגובות קצרות ובמילא עוברות עריכה, כך שזו טענה לא רצינית. אין פה תכתיבים פוליטיים, לא בתקופה שאני מנהל הערוץ. יש אנשים מדרג הביניים שעזבו, כיוון שהציעו להם יותר כסף במקום אחר, ואני מתלבט מה נעשה אם הדור החדש שנגדל יעזוב. אני מקווה שבמסגרת המהפכה הטובה שאעשה הם יישארו מרצון ונוכל לשלם להם כראוי.  

"ליס קיבל בתוך חודש שני מכתבים חמורים על שבעה כישלונות שלו בהבאת ידיעות וכתבות למערכת. בנוסף, יש מריבות שלו עם צלמים. נסע היועץ המשפטי מני מזוז לחברון, והמערכת לא ידעה מזה. אני לא יודע מה היינו עושים אלמלא המפיקה של החדשות, רותי פרנס, השיגה את החומר מערוץ אחר. באותו שבוע פעילי הימין נעלו 100 בתי-ספר, ורק הכתב הזה לא ידע".

"לפני חודש וחצי המתנחלים סגרו כביש כניסה לירושלים. היתה שם מהומת אלוהים, ושוב, זה היה הכישלון של הכתב הזה, שלא טרח ליידע את המערכת. המפיקה ביקשה מהצלם מכבי ליפשיץ שייצא לשם, אבל כשהביא את החומר לחדר העריכה, ליס החליט שהוא לא ראוי. ושתביני, הסיפור הזה עשה כותרות בכל הערוצים וכמעט שפספסנו אותו. אורי לוי (ראש חטיבת החדשות - ש"מ) התעקש לשדר, ובסוף כל סוכנויות החדשות והצילום לקחו את החומרים שלנו ואמרו שהם טובים. ועד הצלמים החרים אותו ליומיים-שלושה, ואני אישית השלמתי ביניהם".

לפחות במקרה אחד מוכן עדן להודות כי פיטר עובד על רקע פוליטי. מדובר בעורך "פוליטיקה" לשעבר אהרון גולדפינגר, שהועזב, ובעקבותיו עזב גם דן מרגלית את הרשות. ההדחה תורצה אז ב"סדרה של הפרות נהלים, תקלות ובעיות משמעת". כיום מודה עדן שהיתה להדחה סיבה אחת: העדפה פוליטית. "זה היה בשבוע הראשון שנכנסתי לעבוד. גולדפינגר הגיש לי את רשימת הנושאים, והאייטם הראשון היה ראיון פוליטי אחד על אחד. הופיעו ארבעה שמות, אבל הסתבר שהוא כבר סגר עם אחד מהם - סילבן שלום. וזאת היתה פעולה של חוסר תום לב והכשלת המערכת, בייחוד שברשימה היו אהוד ברק, שאול מופז ואהוד אולמרט". 

שבמקרה הוא השר הממונה.

"כן. ונוצר מתח מיותר, וזה יצר לנו תקרית קשה. האנשים שלו מאוד כעסו, וחשבתי שמכיוון שאני עובד עם אנשים באמינות ובנאמנות, וגולדפינגר לא עמד בתנאים האלה, לא ראוי שימשיך בתפקיד".

"בהחלט".

ואם זה לא היה אולמרט?

"לא משנה. אם יש לך מחויבות מראש - תגיד ותסביר, ואם השיקולים נכונים, אקבל את זה. אני לא זוכר שהיה דחוף לראיין דווקא את שלום. זאת היתה אי-נעימות גדולה, ולא יכולתי לעבור עליה לסדר היום".

"מרגלית עזב מרצונו, משיקול עסקי, ואני אומר שעודד שחר הוא בחירה מוצלחת ביותר. הוא לפחות טוב כמו מרגלית" גולדפינגר, בתגובה: "אין לי צל של מושג למה עדן הדיח אותי. זאת פעם ראשונה שאני שומע את הגרסה הזאת, היות שהראיון עם השר שלום נקבע כשבועיים מראש, והשמות הועברו כבר אז לממונים ובטח למנכ"ל".

אבל עוד לפני הלחצים הפוליטיים והכניעה להם מתייצב עדן מול הבעיה ששמה מסך ערוץ - 1 החל מהרמה הטכנית ועד לרמה התוכנית, שתיהן ירודות במידה דומה. בבניין מדברים על שידורים מבזים באיכות הפקה אומללה, אולפנים מיושנים, תקלות בלי סוף. לפני כשבועיים, בשעת לילה, הוחשך מסך ערוץ 1 למשך שעתיים עקב תקלה, וכשממוקדי השידורים של חברות הכבלים והלוויין טלפנו לבניין כדי להתריע, לא היה אפילו מי שיענה לטלפון.

"המחשב מריץ שלוש תוכניות בלילה, וברגע שנופל - אין כלום, וזאת תקלה טכנית שבכסף אפשר לתקן", פוטר עדן. על שידור הקדם-אירוויזיון המביך יש לעדן רק מילים טובות: "אנשי התאורה עשו עבודה נהדרת וגם אנשי הסאונד, והתפאורה, והצלמים. באמצעים שיש לנו, עם חזרות במשך ארבעה חצאי ימים ועוד יומיים בזירת האירוע, אין תחנה בעולם שתרים אירוע כזה כשאין תקציב".

התקציב השנתי שלכם, כאשר הוא מאושר, נע בין 700 ל-900 מיליון שקל. איפה הבעיה, בעצם?

"החשבונות האלה מוטעים, ואולי אפילו בזדון. הם מתפרסמים תמיד על ידי אותם גופים אינטרסנטיים - במאי חיצוני מתוסכל או אגודת העיתונאים, שמנהלת קרב חורמה נגד המנכ"ל. לפני שלוש שנים תקציב הרשות היה מעל מיליארד שקל. הקיצוץ באגרה גרם לתקציב לרדת ל-800 מיליון שקלים בשנה. תכניסי לזה משכורות, מס הכנסה, ביטוח לאומי ואת העובדה שאנחנו מלכ"ר ואין לנו החזר מס - ותראי כמה נשאר להפקות. הרבה פחות ממה שיש לזכייניות ערוץ 2 ביחד".

אתם מוציאים 7 מיליון דולר בשנה על רכישת זכויות לשידורי ספורט. זה לא התפקיד של ערוץ הספורט?

"אנחנו עושים תוכניות מורשת, סרטי תעודה ב'מבט שני', עושים חדשות ומשדרי חדשות כמו 'שבע וחצי', 'מהיום למחר' ו'גלובוס', על טהרת ההפקה המקורית".

"'צימרים' לא הצליחה. היו לנו בעיות בתקצוב וטענות לגבי התסריט. מקובל לוותר על סדרה כושלת. כולם דיברו על 'מילואים', ובלי להגיד עליה מילה רעה, בקרוב תעלה אצלנו הסדרה 'כתב פלילי' מאת גדעון מרון, שתהיה להיט אמיתי ותביא רייטינג. זאת דוגמה לעבודה שיצאה החוצה, ואגב בלי התנגדות של העובדים. גמרנו עכשיו גם לערוך דרמה נוגעת ללב שצולמה בגולן ועוסקת במוגבלות של נער. ששת הפרקים האלה גזלו לנו יותר ממחצית תקציב הדרמה. נשאר שם רק 400 אלף שקל, ומה כבר אפשר לעשות בזה?"

"זאת ברירת מחדל. למזלנו, המנכ"ל קנה לפני שנתיים סדרות מצוינות, ומכיוון שאין כרגע כסף להפקות מקור, נותנים לצופים ליהנות מארבע סדרות טובות מול המתחרים, עד שישתנו הזמנים. מה שאנחנו מצליחים לעשות כל ערב מבחינת הרייטינג - זה נס. ב-18 השנים שכיסיתי את לבנון עברתי לילות קשים והייתי בסכנת חיים לא פעם, ואני לא זוכר שהייתי מתעורר מסיוטים כמו עכשיו, בגלל בעיות בתקציב. זה קורה לי שלוש-ארבע פעמים בשבוע. טיפה נצא למרחב ואעשה שינויים גדולים, אני מבטיח".

אם זה היה תלוי בו, משוחרר מלחצים פוליטיים ותקציביים, עדן אומר שהיה מזניק את הערוץ ל"עידן הדיגיטלי". לדבריו, הוא פריק של טלוויזיה ואוהב לצפות, באמצעות צלחת הלוויין שלו, בשלל תוכניות מארה"ב ועד סין. "אני מקווה שעוד בתקופתי נעבור לשיטת השידור הדיגיטלי דוגמת הבי-בי-סי, שמשדר על אותו תדר כמה תוכניות במקביל. עם כל הכבוד לטלוויזיה החינוכית, אני רוצה להיפרד מהם ולשדר 42 שעות, כשלערבית יהיה ערוץ נפרד".

מה בדיוק תשדר 24 שעות?

"סאטירה, בידור, סרט טוב, תעודה וספורט. עם אמצעים הייתי עושה יותר בידור, עם שואו נהדר ותפאורה ומיטב האמנים, כמו שעשינו במגדל דוד בעצמאות האחרון. הייתי עושה את זה פעם בחודש ולא בשנה. וגם תוכניות קיץ, כמו באירופה, בחוץ על במה עם קהל. והייתי ממשיך ב'שירה בשידור' - שלדעתי היא תוכנית טובה ועם רייטינג של 10 אחוז. הייתי עושה יותר סאטירה דוגמת 'ניקוי ראש', אבל עם דור צעיר של סטנדאפיסטים. ותחקירים, בעיקר צרכניים, כמו 'כלבוטק' שהתחילה אצלנו, סרטי תעודה - חוץ מ'מבט שני' ו'הסיפור האמיתי' - והתוכנית של חנן עזרן, שהיא סוג של תעודה נושכת, ותוכניות דת ומורשת. אני גם מתכנן להעלות תוכנית בריאות מודרנית, שתטפל בכל הבעיות הרפואיות של האנשים, בכל פעם עם פאנל אחר של רופאים וכתבות שטח, ובמקביל להעלות תוכנית של עורכי דין בגובה העיניים - כל שבוע לגעת בדברים שמעניינים את הציבור כמו גירושין, קרקעות, מגע עם רשויות".

"סגני יוסי משולם בנה נכון את יום שישי, שמתחיל עם השף חיים כהן, שמביא רייטינג של מעל 10 אחוז, ואחריו 'שישי עם מיכל', שמביאה 14-13 אחוז, ואז היומן ו'שישי בגאון', שמביא 18 אחוז, ו'ריח מנטה' ועוד סדרת מתח לסיום - זה ערב שממריא כל הזמן, ומושא לקנאה. השאיפה שלי היא לעשות כל יום תמהיל כזה: סינתזה בין החדשות לבידור, סאטירה, ספורט ותעודה".

"לא תחרויות יופי, אבל כן אודטה וטלנובלות. לא 'כוכב נולד' וגם לא 'פספוסים', אבל כן מבחני איי-קיו, אחד-על-אחד עם קובי מידן וכמובן 'ארץ נהדרת'. את יצפאן אני מאוד אוהב, והלוואי שיכולתי להביא אותו. את 'הכספת' ו'מי רוצה להיות מיליונר' הייתי לוקח עם המנחים שלהן. 'עובדה' גם תוכנית טובה, אבל אני לא מרבה לראות, ואת ערוץ 10 אני משתדל לא לראות. כל הזמן עושים לו תחיית המתים והקלות כדי שישרוד".

פורסם שאתם מוכנים לשלם 2 מיליון שקלים בחודש לדודו טופז, בעבור תוכנית יומית. איך זה מסתדר עם בעיות התקציב?

דודו טופז והבן יונתן (צילום: סמדר שילוני)

"אם הוא יחזיק ארבעה ערבים רצופים בשבוע בשעה שמייעדים לו, הוא יכה את המתחרים".

"לא רוצה לדבר באוויר, אבל לפחות מעל 10 אחוז".

"ההצעה עדיין בוסרית, למרות הצעקות שקמו בוועדת התוכניות על עצם הרעיון. הוא מציע להפיק את כל התוכנית ולתת קלטת מוכנה. במסגרת זאת המחיר שהציע, 25 אלף דולר לערב, הגיוני. ואגב, ערוץ 10 הציעו לו יותר".

"תוכנית אירוח שתשלב בידור וסאטירה, ובעיקר הוא יהווה דמות חברתית, שיזדהו איתה לא רק תושבי המרכז אלא גם קריית-שמונה ושלומי, וזה לדעתי תפקידנו. להביא את האנשים. לגעת בבעיות שלהם, להראות שאכפת. אי-אפשר להתעלם מהיכולות של טופז לגעת בלב, וקל מאוד להגיד שהוא שחוק".

"הייתי מביא מנחים אינטליגנטיים. לא בסגנון 'אקזיט', כי אני נגד התבהמות וגסות רוח. אני לא מחנך, אבל אפשר לעניין את הנוער בהרבה נושאים. בשנה שעברה עשינו לגיל הרך את 'אפצ'י' שהצליחה, ועדן הראל עושה תוכנית טובה, ויש את 'תוצרת הארץ', שהתעקשנו להשאיר למרות האילוצים התקציביים".

מה יהיה עם "מבט"?

"כשניכנס לאולפנים הדיגיטליים, האולפן יהיה יפה עם צבעים חמים, וטוב לפחות כמו בערוצים האחרים. גם הלוגו והמוזיקה ישתנו".

"מדברים כבר על החלפתו. נדון בזה לקראת יולי-אוגוסט. יש תחרות גדולה, כולל אנשים מערוצים אחרים שפונים אליי. אילנה דיין יכולה לעשות את זה, וגם גאולה אבן, יגאל רביד, גדי סוקניק ועוד. אולי נשנה את המתכונת ונעשה רוטציה בין המגישים במשך השבוע, ולא מישהו קבוע. אני מאוד בעד לקדם נשים. אני מתכוון גם להכניס דור חדש של כתבי שטח, שיובילו את הערוץ קדימה. הם יוכשרו מראש לא רק לעשות כתבות, אלא גם לשדר מהשטח. ראיינתי כבר 120 כתבים וכתבות בגילאי 21 עד 35, אבל הנושא מוקפא כי הוועד דורש שנוציא את זה למכרז פתוח בעיתונות".

מוטי עדן נולד למשפחה דתית בבני-ברק, הבכור מבין שלושה ילדים. הוא גדל בגבעתיים, קיבל חינוך דתי ונשר מהתיכון בכיתה י"א. "כיוון שהייתי שובב גדול לא יכולתי לשבת דקה בשיעורים, אז הלכתי למשואות-יצחק. ביום עבדתי בשדות ובלילה למדתי תורה בישיבת 'אור עציון' שנמצאת מול המשק. במקביל בלעתי ארבעה-חמישה ספרים ביום, וזה נתן לי לא פחות מבית הספר". ב

מלחמת ההתשה התגייס לסיירת שקד. לקראת סוף הסדיר הוריד את הכיפה. אחרי מלחמת יום הכיפורים עלה לירושלים והחל ללמוד במכינה למשפטים באוניברסיטה העברית, אבל נשבר באמצע, חזר לשנה לצבא קבע, ואז שב לאוניברסיטה, הפעם כדי ללמוד יחסים בינלאומיים ותיאטרון. הוא ערך את עיתון הסטודנטים "פי האתון" וחזר להתעניין ביהדות. "למדתי הרבה טקסטים בתורה, גמרא, חסידות וקבלה. עד היום, אחרי העבודה אני לומד דף תורני או שניים, וגם גומע 100 עמודים של ספר טוב, רומן או היסטוריה".

ב-78', במקביל ללימודים, עבר עדן קורס כתבים בקול ישראל והחל לעבוד. "הייתי הכתב המוניציפלי, הפלילי, כיסיתי את בית הנשיא, עזרתי בתחום ההתיישבות והשטחים, ובגלל הרקע שלי המצאתי את התחום הדתי: המהומות בעיר דוד, כביש רמות, אגודת ישראל בשיאה, ומועצת גדולי התורה, שעד אז לא שמעו על כיסוי עיתונאי שלה". ב-82' הצטרף עדן ככתב קול ישראל לכוח הצה"לי הראשון שנכנס לביירות במסגרת "שלום הגליל", ומאז נשאר בצפון ועבר לשמש ככתב הטלוויזיה. "התפקיד היה לשנתיים ונשארתי 20 שנה. לבנון הפכה לחלק משמעותי בחיי. באתי בן 32 ויצאתי בן 52. מקצועית צמחתי שם, וזה אומר לקום בארבע לפנות בוקר ולחזור לקראת שמונה בערב. בשביל החיילים, המפקדים ותושבי הצפון לא הייתי כתב הטלוויזיה בצפון, אלא כתב הצפון בטלוויזיה. כך ראו אותי. וב-92' הייתי הכתב הצבאי". 

"אין מה להשוות בין כתב למנהל. עולם גדול מפריד ביניהם. באתי לפה בתקופה הכי קשה של רשות השידור, אבל כנראה שהשנים של הצבא והביטחון, יחד עם הצפייה שלי בלוויינים, עוזרות לי להתמודד". לא כל בני משפחתו של עדן התלהבו ממינויו לתפקיד הנוכחי. בתו שירה, המשרתת בשייטת, טלפנה וביקשה: "תבטיח שהמשפחה לא תתפרק בגלל זה". בנו דותן, סטודנט ליפנית וליחסים בינלאומיים המתגורר בירושלים, דווקא התלהב, אבל את הגב הגדול קיבל מאשתו תמר, מפקחת על חינוך מחוננים בצפון. "בלי הבית והמשפחה הקרובה אני מתפרק", הוא אומר. 

"אני מקווה שבתפקיד מנהל רשות השידור. יש עוד זמן. קודם אני צריך לעשות טלוויזיה טובה, מעניינת, צעירה, עם נגיעה עמוקה בתכנים יהודיים ובהיסטוריה שלנו, וזה גם אחד הדברים שהבאתי איתי. לא רוצה להיות מחנך, אבל אני רוצה שיידעו מאיפה באנו, ואני רואה את המגמה הזאת גם בערוצים אחרים". 

"צריך לדעת לשמור על מידת הענווה. בוודאי שלמנהל כלי תקשורת יש השפעה על דעת הקהל דרך התכנים. אני נראה לך כמו חותמת גומי?"  

איזה ציון היית נותן לערוץ 1 מול הערוצים המרכזיים האחרים?

"לערוץ 2 יש משאבים כספיים עצומים, ולכן לא חוכמה לאמוד אותו מול האחרים. ערוץ 10 מנסה לעשות מאמצים להגיע לממלכתיות שלנו. לערוץ הראשון אני נותן ציון שמונה פלוס. לערוץ - 10 בין שש לשש וחצי. ולערוץ - 2 בגלל שיש להם תוכניות ברמה עשר ותוכניות ברמה חמש - ציון שבין שמונה לתשע".