איך לשחק קלפים

הכי משתלם: בלק-ג'ק (21)

21 הוא משחק הקלפים שמעניק את הסיכויים הטובים ביותר לשחקן בקזינו. אם הוא משוחק נכון - ניתן לצמצם את היתרון של הבית ל-51 אחוז מול 49 שלך (ובעזרת ספירת קלפים ניתן אפילו להעביר את היתרון לטובתך). החוקים פשוטים: עליך להגיע לסכום קרוב ככל האפשר ל-21 וגבוה יותר משל הדילר - אבל אסור לך לעבור את ה-21.

כל סיבוב משחק מתחיל לאחר קביעת סכום ההימור שלפיו יקבל המנצח את התשלום: אם הימרת על 5 דולרים - תזכה (או תפסיד) ב-5 דולרים, ובמקרה של תיקו (המכונה סטנד-אוף), לא תרוויח ולא תפסיד. יוצאת מהכלל היא יד המכונה בלק-ג'ק (21 בדיוק בעזרת שני קלפים בלבד). על בלק-ג'ק תרוויח על אותם 5 דולרים 7.5 דולרים, ובמתמטיקה פשוטה - יחס של 3:2.

החוקים? פשוטים: הדילר מחלק שני קלפים גלויים לכל שחקן, ושניים לעצמו - כשאחד מהם מונח על גבו וחשוף לשחקנים. ג'וקרים לא לוקחים חלק במשחק, קלפי מלוכה נספרים כ-10 ואסים כ-11 או 1, לפי בחירת בעל היד.

שחקן שלא קיבל בלק-ג'ק יישאל אם ברצונו להכות או לעמוד (Hit or Stand). להכות משמעותו לקבל עוד קלף, לעמוד פירושו לעצור כאן ולא לבקש עוד קלף. היט מסמנים בעזרת מכה קלה על השולחן או בעזרת תנועה דומה, סטנד באמצעות סימון "לא" עם הידיים.

לדילר, מצדו, אין הרבה ברירות. אם סכום הקלפים שלו נמוך או שווה ל-16 (בבתי קזינו מסוימים זה 17 אם מדובר בשני הקלפים הראשונים), הוא חייב לקחת עוד קלף. אם הוא הגיע ל-17, הוא חייב לעמוד. כלומר, לשחקן שקיבל 18 בחלוקה הראשונה עדיף בעקרון תמיד לעמוד - ולקוות שהדילר ייתקע או יישרף. את יתרונו הצנוע מקבל הדילר מהעובדה שהוא מושך קלפים רק אחרי שאחרון השחקנים סיים למשוך - וכך חלק מהם נשרפים עוד לפני שהוא משך אפילו קלף אחד נוסף.

חוץ מלהכות או לעמוד, השחקן יכול גם לבקש דאבל-דאון, ובמקרים מסוימים גם ספליט (פיצול) או אינשורנס (ביטוח). בדאבל-דאון השחקן מקבל אפשרות להכפיל את סכום ההימור שלו - אבל לאחר מכן הוא מקבל אך ורק קלף אחד לממש את זכייתו. במידה ששני הקלפים הראשונים של השחקן זהים, הוא רשאי לבצע ספליט, כלומר לשחק בסכום הימור זהה על כל אחת מהידיים החדשות. אם קיבלת זוג אסים והחלטת לפצל אותם - שזה מהלך טוב בדרך כלל - תקבל רק קלף אחד על כל אחד מהם (כמו בדאבל-דאון). בספליט, אגב, שילוב של אס ו-10 נחשב כ-21 ולא כבלק-ג'ק (אין זכייה נוספת).

את האינשורנס שחקן רשאי לבקש רק במקרה שהקלף החשוף של הדילר הוא אס, והוא תמיד יהיה שווה לחצי מסכום ההימור המקורי של השחקן (לפני שהוא ראה את האס של הדילר). אם הדילר הוציא בלק-ג'ק, השחקן יקבל יחס של 2 ל-1 על הימור האינשורנס שלו, מה שבעצם "מבטח" אותו מאובדן הכסף הראשוני שהשקיע.

הכי מפורסם: פוקר

לפוקר, כנראה משחק הקלפים הפופורלי מכולם, יש אינספור וריאציות - חלקן מפורסמות מאוד בעצמן, כמו "טקסס הולד'ם" ו"סבן קארד סטאד" - ולמעשה כל אחד יכול ליצור לעצמו וריאציה על המשחק. אבל בסיס הפוקר כמעט אינו משתנה. הרעיון הוא שכל השחקנים מהמרים אל תוך קופה משותפת, ובסוף הסיבוב השחקן עם היד הטובה ביותר זוכה בכל הקופה.

משחק הפוקר מתחיל בסכום כניסה לסיבוב, ובחלוקה של חמישה קלפים לכל משתתף (קיימות וריאציות עם שבעה או שלושה קלפים). על השחקן להגיע ליד הטובה ביותר באמצעות החלפה של 3-1 קלפים. ג'וקרים בדרך כלל לא לוקחים חלק בפוקר, וכשכן הם משמשים כוויילד-קארדס - קלפים שיכולים לייצג כל קלף אחר.

מה לוקח מה? הנה הידיים בסדר יורד (ר' משמאל):

1. רויאל פלאש (10, נסיך, מלכה, מלך ואס מאותו סוג - פיק, לב, יהלום או תלתן).

2. סטרייט פלאש (כל רצף קלפים מספרי מאותו סוג).

3. רביעיה (ארבעה קלפים בעלי אותו ערך).

4. פול האוס (שלישיה בעלת ערך זהה וזוג בעל ערך זהה).

5. פלאש (חמישה קלפים מאותו סוג).

6. סטרייט (חמישה קלפים ברצף מספרי, לא מאותו סוג).

7. שלישיה (שלושה קלפים בעלי אותו ערך).

8. זוגיים (שני זוגות של קלפים בעלי אותו ערך).

9. זוג (שני קלפים בעלי אותו ערך).

10. קלף גבוה (האדם עם הקלף הגבוה ביותר).

ההתנהגות במצב של שוויון בין ידיים מוחלטת מראש. במקומות מסוימים הזכייה מתחלקת, אבל ברוב המקרים מכריעים באמצעות הקלף הגבוה ביותר. בשולחנות מסוימים גם סוג הקלף יכול להכריע. בסדר יורד: עלה, לב, יהלום, תלתן - שקל לזכור אותם בזכות ראשי התיבות עלי"ת (אבל אקדח טעון מכריע בכל מקרה).

לאחר החלפת הקלפים מציב כל שחקן את סכום ההימור שלו. כעת כל שחקן בתורו צריך להחליט אם הוא נשאר (check), מהמר או מעלה (bet או raise), משווה (call) או מתקפל (fold). להישאר פירושו לא להוסיף להימור. להמר או להעלות - השחקן מעלה את סכום ההימור הקודם ומכריח את כל השחקנים האחרים להשוות את ההימור או לפרוש. להשוות - השחקן משווה את סכום ההימור, ולהתקפל פירושו לא להוסיף להמר בסיבוב ולהפסיד את הכסף בקופה המשותפת.

הכי יוקרתי: בקארה

הבקארה הוא משחק קלפים נפוץ מאוד בבתי הקזינו האירופיים (בקארה: אפס באיטלקית). הוא תופס תאוצה גם בארה"ב, שם הוא מושך בעיקר מהמרים עשירים בזכות התדמית היוקרתית שלו. למעשה, ברוב בתי הקזינו בנבדה קיים חדר פרטי ושמור למשחקי בקארה.

למרות השם היוקרתי (והיקר) שיצא למשחק, החוקים שלו פשוטים והוא לא דורש שום מיומנות. למעשה, ההחלטות היחידות של השחקן הן להמר אם היד שלו או של הדילר תנצח (בבתי קזינו מסוימים ניתן גם להמר על תיקו ביחס של 1:8), וכמה כסף לסכן. הוא אפילו לא חייב לדעת את חוקי המשחק כדי לשחק ולנצח, למרות שזה מומלץ כמובן. אגב, בחלק מבתי הקזינו האמריקאיים מופיע משחק בשם מיני-בקארה. המשחק בעצם זהה לחלוטין לבקארה הגדול, אך ללא הטקסיות המתלווה לו.

סביב השולחן נמצאים עד 14 שחקנים, אבל כל שחקן משחק אך ורק נגד הדילר - בבקארה שמו קרופיה, או מכריז בעברית, ויש לו שני עוזרים האחראים על חלוקת הזכייה. השחקנים ישובים בכסאות הממוספרים מ-1 עד 15, כשכסא 13 נותר פנוי באופן מסורתי.

הבקארה משוחק עם 8-6 חפיסות קלפים, אותן מערבב הדילר בתוך קופסה שנקראת "הנעל". היא עוברת בין השחקנים, וכל אחד בתורו מנהל את הנעל לפי הוראות מהדילר. מהשחקן המנהל מצפים להמר על הבית, אבל ניתן לוותר על הנעל ולהעביר אותה לשחקן הבא בשולחן.

אחרי ההימור על המנצח מחולקות הידיים, כל אחת בעלת שני קלפים. 10 וקלפי מלוכה נחשבים כ-0, אס נחשב כ-1. הספרה הראשונה בסכום דו-ספרתי נופלת, כך שאם שחקן מקבל קלף 6 וקלף 7 - הוא בעל יד ששווה 3. היד הקרובה ביותר ל-9 מנצחת.

במידה שהסכום ביד הוא 9 או 8 (סכומים שנקראים Natural), היד מנצחת אוטומטית. אם הסכום הוא 6 או 7, היד נשארת. אם הסכום נמוך יותר, מחולק עוד קלף אחד. לשחקן אין זכות בחירה והחוקים קבועים. אחרי סיום התהליך מחולקות הזכיות על ידי העוזרים, והכסף נלקח מהמפסידים. אם הבנק זוכה, עמלה של 5 אחוזים מהזכייה נלקחת מהמנצחים מכיוון שסיכויי הבנק לנצח גדולים מאלה של השחקנים. על תיקו, אגב, לא כדאי להמר: הוא מופיע אחת לעשרה סיבובים ויותר.

החוקים

- אסור לך לשחק "מלחמה". נגיד את זה שוב: אסור לך לשחק "מלחמה".

- אף פעם אל תשחק פוקר עם סוחרי נעליים, ירקנים או עובדי המוסד.

- אם היא מוכנה לשחק סטריפ פוקר, היא מוכנה לוותר על הפוקר.

תודה לפורומים poker.gambling.rec ו-blackjack.gambling.rec2

מתוך גליון מס' 22