קרייזי שיקסע

אבל אדלשטיין, יהודי חביב וטוב מראה, דווקא התעניין במצב בארץ. אחרי עדכון מזורז על הסרטים הכתומים ומלחמתם בכחולים, הוא בירר כיצד תרגמו בישראל את "עקרות בית נואשות" ("Desperate Housewives" במקור). כשעדכנתי אותו שהתרגום, סופרייז סופרייז, נאמן למקור, הוא הופתע. "כשפגשתי את נציגי הערוץ שלכם בשנה שעברה, ערב עליית הסדרה בארצות הברית, והצעתי אותה למכירה, הם אמרו שאין סיכוי בעולם שהם יוכלו לתרגם את הסדרה בשמה המקורי. הם טענו שהשם הזה ירתיע את הקהל הישראלי ולא יצליח לעורר אהדה".

הישראלים מתברר, דווקא פיתחו אהדה גדולה לארבע הנואשות. ב-yes שמחים לנופף בנתוני רייטינג גבוהים ויציבים במיוחד, ומוכנים להישבע ש"עקרות בית" היא סדרת הרכש המצליחה והנצפית ביותר שלהם זה זמן רב, כמעט כמו בעולם כולו, שם הפכו הנואשות לתחליף הבוגר והבשל של "סקס והעיר הגדולה" זצ"ל. אגב, השם שהציע אז אדלשטיין לנציגי הערוץ היה "קרייזי שיקסע", כלומר גויות מטורפות. מיותר לציין שב-yes העדיפו ללכת על שם קליט יותר, בלי פרשנות אידית.

אז איך אתם אוהבים את עקרת הבית שלכם? מטורללת ומעורערת נפשית כמו ברי ואן דר קמפ (מרשה קרוס), רגזנית כמו לינט סקאבו (פליסיטי הופמן), חתלתולת מין בוגדנית כמו גבריאל סוליס (אווה לונגוריה), קלמזית רגשנית כמו סוזן מאיירס (טרי האצ'ר), או גרושה מרירה וסכסכנית כמו אידי בריט (ניקולט שרידן)?

כמעט כל כוכבות הסדרה היו עם רגל אחת בקבר מבחינה מקצועית לפני שהיא החלה - עקרות בית מובטלות. אבל אז הגיעה "עקרות בית נואשות" והצליחה להפתיע אפילו את מי שהימר עליה כלהיט בטוח. אם מישהו חיפש תעודת הכשר להצלחה הגדולה, הרי שהשבוע פורסם שהסדרה מועמדת ל-15 מועמדויות בטקס האמי הקרוב. הסדרה, שעוקבת אחר קורותיה של חבורת נשים - עקרות בית, מן הסתם - בפרבר אמריקאי ממוצע, נסקה בטבלאות הרייטינג כבר בפרק הראשון שלה, והצליחה לגרום אפילו לאשת נשיא ארצות הברית לורה בוש להכריז על עצמה כעל "עקרת בית נואשת". "אני חושבת שזה מדהים שאשת הנשיא מודה שגם היא עקרת בית נואשת, גם אם זה נאמר בהומור. זה רק מעצים את החוזק והכוח שלה בעיניי", מודה בהתרגשות ברנדה סטרונג, המגלמת בסדרה את דמותה של מרי אלן יאנג, עקרת הבית שמתאבדת בפרק הראשון ומלווה את הסדרה בקולה, בזמן שחברותיה מנסות לחקור מדוע עשתה זאת ומה הסתירה מאחורי חזות הרעיה והאם המושלמת.

הראיון עם "הנואשות" התקיים בפסטיבל הטלוויזיה השנתי של מונטה קרלו שבריביירה הצרפתית. כמו פסטיבל קאן, אבל רק בקטן יותר, זה המקום לראות ולהיראות. כוכבי קולנוע גדולים לא תראו כאן, אבל לבטטות הכורסה שביניכם צפוי מסע בין כוכבים טלוויזיוניים נוצצים. בארוחת הבוקר למשל, תוכלו להיתקל במתיו פוקס (ג'ק מ"אבודים"), מייקל סי הול (דייוויד מ"עמוק באדמה"), קרלוס ברנרד (טוני אלמידה מ"24"), ושחקנים רבים נוספים שמתהלכים בחופשי ומנצלים את ימי הפסטיבל כדי לבסס את מעמדם ככוכבים בינלאומיים. רובם אגב לא חוזרים בשנה שלאחר מכן, אלא מוחלפים בכוכבים עדכניים יותר.

הנבחרת של "עקרות בית" מגיעה לפסטיבל היוקרתי בהרכב חסר: מרשה קרוס, ניקולט שרידן וברנדה סטרונג. טרי האצ'ר, לצערם של רוב הנוכחים, ויתרה על התענוג, אבל שלחה עם מפיק הסדרה דרישת שלום. וכמותה גם אווה לונוגריה ופליסיטי הופמן, שמקדמות את הסדרה במקומות אחרים בעולם.

ראשונה נוחתת בפסטיבל שרידן, שבדומה לדמותה הטלוויזיונית מתגלה - טאדאדם! - כביץ' חסרת תקנה, שרק מצלמה בעלת פלאש מתקדם מסוגלת לגרום לה לצאת מעורה ולחייך. שלא כמו בסדרה, שבה נראית שרידן יותר כמו ניתוח פלסטי שיצא משליטה, במציאות היא דווקא נראית מעולה. וכצפוי, היא גם מתנהגת כמו אחת שיודעת שהיא נראית מעולה. בהיעדרה של האצ'ר, אין ספק ששרידן מקבלת כאן את תואר הדיווה.

מאוחר יותר מגיעה קרוס, ללא ספק הצלע החביבה במשולש הנואש הזה. היא הרבה יותר גבוהה ממה שניתן לתאר, וגם הרבה יותר שפויה מהדמויות שהיא נוטה לגלם (קימברלי ב"מלרוז פלייס", למשל). אחרונה חביבה נכנסת סטרונג, שאף עוקפת בגובהה את קרוס. נואשות או גבוהות, אני כבר מבולבל.

העבודה המשותפת, גם מחוץ לשעות העבודה באולפן, כבר הזינה שמועות על יחסים מתוחים ויריבויות בין מחנה האצ'ר לבין, נו טוב, כל השאר. אבל למה להודות במה שכבר כולם יודעים גם כך, כשאפשר להכחיש באלגנטיות. "מה, אנחנו לא נראות מאושרות בתמונות?", מתלוצצת קרוס. "נדמה לי שזאת שמועה שאיבדה פרופורציה. כעיתונאי אתה צריך להבין את זה, איך זה מתגלגל מאחד לשני. אנחנו צוות מגובש שעובד באופן אינטנסיבי. כמו הרבה אנשים אחרים, גם לנו יש בעיות ומתחים, אבל אנחנו מצליחות לפתור את זה ולעבור הלאה".

איפה באה לידי ביטוי הנואשות בחייכם?

"גם אני עקרת בית", מדווחת סטרונג בחיוך. "כשאני מגיעה הביתה ומכינה ארוחת ערב, אני נהנית לבשל אותה, אבל אני לא מרגישה שזאת חובתי. זה דבר שאני אוהבת לעשות ושהמשפחה שלי מעריכה. כל הרעיון של ייאוש - זה לעשות משהו שאתה לא נהנה לעשות. ואם למדתי משהו מהסדרה הזו, זה לעשות את הדברים שגורמים לי הנאה. אם יש לי שעה של פסק זמן בעבודה, אני שואלת את עצמי: האם אני באמת רוצה לנקות את האסלה בשירותים? עבורי, התשובה היא ממש לא. אני מעדיפה שמישהו אחר יעשה את זה. במקום זה אני מעדיפה לקרוא לילד שלי ספר או ללכת לשחק איתו בפארק. החוכמה היא למצוא את האיזון, כי כולנו שוקעים בייאוש, ולא לעשות הדברים שצריך לעשות כאמא, אלא את הדברים שגורמים לך להיות מאושרת יותר, שלמה

יותר עצמך. ובתוך זה, כשאתה פועל כך, קשה למצוא ייאוש".

אתם לא באמת מוכרחים לנסות למצוא היגיון בדבריה. כמעט כל השחקניות מפגינות בראיונות מהסוג הזה פסאדה מתקתקה של מושלמות בלתי אפשרית. אמריקאיות מהזן הדביק והדוחה ביותר.

נואשת? מה פתאום, אני נורא מאושרת, אז מה אם אני רווקה בת 42 שכל הצהובונים משוכנעים שאני לסבית. הכוונה כמובן לקרוס, ששמועות עקשניות על נטיותיה המיניות ורומן עסיסי עם שחקנית צעירה ממנה כמעט הפכו אותה לאייקון גאה בקהילה הלסבית. קרוס כמובן, הכחישה אז את הפרסומים לחלוטין. "אני מניחה שזה מה שקורה כשאת רווקה בת 42", הסבירה אז את מקור הטעות. "אני לא לסבית. כנראה שהם היו חייבים למצוא סיבה לזה שאני לא נשואה. אני חושבת שזה מאוד מוזר, שכולם כל כך סקרנים לגבי מיניות, ותהיתי באיזה מן עולם אנחנו חיים, שזה כל כך מעסיק אנשים".

גם בראיון הזה קרוס לא מתפתה לספק תשובות של ממש. "אני רק יכולה להגיד לך שאני באמת כבר רוצה להקים משפחה. כבר כמעט חודש שיש לי מערכת יחסים נהדרת עם בחור מקסים שפגשתי לא מזמן בחנות פרחים, אני מקווה שזה יעבוד".

אולי בחורים בעצם מפחדים ממך? לרוב את משחקת דמויות די פסיכיות.

"לא נראה לי שזה המקרה", היא מצחקקת. "בכל אופן זאת הנאה גדולה לשחק דמויות שסוטות מהנורמה, עם הפרעות ומורכבות רגשית שונה. זה כיף גדול וגם אתגר כשחקנית, כי זאת

הזדמנות להתמודד עם קומפלקסים וללכת איתם עד הסוף".

אז איך הפכו נשים בשלות לאטרקציה הגדולה של הטלוויזיה? ובכן יש לכך כמה הסברים. ראשית, התסריט שנון, קולח ומבריק. שנית, הליהוק המדויק החזיר לעניינים כמה מהשחקניות היותר מוכשרות בטלוויזיה. אבל הסיבה העיקרית להצלחת הסדרה, ואת זה כבר אומרת שרידן, היא העובדה ש"שעקרות בית נואשות" הולכת עד הסוף עם האמת שלה, גם כשזה נהיה מופרך ובלתי מתקבל בעליל.

זאת, אם תרצו, גדולתה של הסדרה: היכולת שלה לספר סיפור עם קריצה קומית, עלילה מותחת, דרמה מרגשת ובועות סבון לכל דורש. זה מצחיק, כי כמה שלא תנסו לעטוף את "עקרות בית" בעטיפה איכותית ויומרנית, אחרי הכל, היא בסך הכל אופרת סבון. אם כי בניגוד לחוקי הז'אנר המקובל - "עקרות בית" היא מעדן מתוחכם שלוקח את עלילות הבגידות-רציחות-רומנים שלו צעד אחד קדימה.

סטרונג: "אני חושבת שאחד הדברים שמבדילים את הסדרה הזאת מסדרות אחרות היא העובדה שכצופה אתה יכול לראות בה נשים שעושות דברים שבחיים האמיתיים הן רק חושבות לעשות, אבל אף פעם לא מעזות. זה לראות את הדמויות האלה עושות את מה שאנחנו יכולים רק לדמיין. כמו למשל, כשלינט נכנסת בפרק הראשון לבריכה בזמן ניחום האבלים כדי להוציא את הילדים שלה, ומסתכנת בהשפלה פומבית".

"זאת סדרה מאוד אנושית, אחרי הכל", מסבירה שרידן. "הדמויות בה נוגעות באנשים בכל העולם, כמעט כמו 'סקס והעיר הגדולה'".

ב"עקרות בית" נהנים מאוד מההשוואה לסדרה המצליחה על ארבע הרווקות הניו יורקיות. אבל ההבדלים מהותיים: בעוד ב"סקס והעיר" היו הנשים חופשיות, עצמאיות ומשוחררות מינית, הרי שהנשים של "עקרות בית" מנסחות אמירה אנטי פמיניסטית בהתנהלותן. לינט מוותרת על הקריירה שלה לטובת המשפחה, ברי מוכנה כמעט לבטל את עצמה לטובת שלום המשפחה, גבריאל מתקיימת רק מהמשכורת השמנה של בעלה, וסוזן זקוקה לגבר כדי להרגיש בטוחה בעצמה. אלה לא הנשים שישרפו חזיות או יתיידדו עם עירית לינור ומרב מיכאלי. אלה הנשים שאמריקה רוצה לאהוב, גם כשהן נואשות.

"אני לא חושבת שצריך לרחם על הנשים האלה, הן לא נמצאות במלכוד", מסבירה סטרונג. "מה שעובר עליהן כנשים, כאמהות וכרעיות הוא שהמציאות מתפוצצת להן בפנים. רובנו מציגים תמונה מושלמת ואידיאלית של חיים מושלמים, אבל אני לא חושבת שהחיים באמת מושלמים. בגילי כבר למדתי שהחיים מסובכים, מורכבים ומאתגרים בחוויות שהם מציעים לנו".

עד מתי נראה לכן שהסדרה תרוץ?

"זמן החיים של סדרות טלוויזיה הולך ומתקצר מרגע לרגע", אומרת קרוס. "פעם סדרות החזיקו שנים, היום אחרי ארבע-חמש עונות, מחפשים את הדבר הבא. הצופים זקוקים לגירויים חדשים, לדמויות חדשות. אני לא רוצה להגיע למצב שמסדרה שכולם אוהבים לאהוב נתחיל לשעמם. אני רוצה להאמין שנדע לפרוש בשיא, אולי קצת לפני. קצת כמו 'סקס והעיר הגדולה', שידעה להגיד סטופ ברגע הנכון".

קשה להיות שחקנית בת 40 בהוליווד, כשמגוון התפקידים הולך ומצטמצם?

"בת 40, אני? אני בת 28, אתה מתבלבל", מנסה את מזלה שרידן. "בכנות, אני מרגישה שהגיל שלי לא מהווה בעיה. לאחרונה יש לי תחושה שהרבה יותר נהנים לטפל בנשים בשלות. כמה כבר אפשר לראות סדרות על בני 17, הנשיקה הראשונה ושאר ההתחבטויות שקשורות בגיל הזה? יש משהו ב'עקרות בית' שמצליח להיות מרענן ובו זמנית לומר משהו. אני יכולה לומר לך שהרבה בנות 15 צופות בסדרה הזאת באדיקות ונהנות ממנה בדיוק באותה מידה שאשה בת 60 נהנית. אני חושבת שעשינו בסדרה הזאת שירות גדול לנשים מבוגרות, פתחנו צוהר לעולמן".

"עקרות בית נואשות", יום א', 22:00, +yes.