טלנובלה בע"מ

קריית-גת מככבת בשתי הטלנובלות הכי חמות על המסך. ל"השיר שלנו" יש את נינט, שהעפילה מהדרום החם לעיר הגדולה. ל"טלנובלה בע"מ" יש את ניקה, ששרה את שיר הנושא "על המסך שלי", השיר הכי פופולרי שהציגה אופרת סבון ישראלית מאז ומעולם. "תמיד אני חושבת שהחיים שלי גדולים יותר מכל תפקיד שנכתב בשבילי / אז בואו לראות אותי על המסך שלי והכל אמיתי", שרה ניקה.

החיים של ניקה באמת גדולים יותר מכל תפקיד. גדולים יותר מכל טלנובלה. היא נולדה לפני 25 שנה. קראו לה אז אבי בוקאי. אבא שלה נהג מונית, אמה שפית ויש לה שלוש אחיות ואח. אבי תמיד הרגיש שהוא בעצם ילדה, עד שבגיל 13 ארז כמה בגדים ועבר לתל-אביב, לדירה של אחותו, כדי ללמוד עיצוב אופנה. בגיל 14 התחיל המסע הגדול שלו בדרך לשינוי המין.

מה את זוכרת מקריית-גת?

"הייתי הילדה הכי מפונקת שאפשר להיות. כל מה שרציתי קיבלתי מההורים. גם בבית-ספר הייתי ילדה מאוד מקובלת. הייתי מאוד כישרונית. שרתי בטקסים של בית-ספר, במסיבות סיום, בעיקר שירים של אילנה אביטל ועופרה חזה. פעם אפילו הופעתי עם אילנה על אותה במה ושרנו את 'אותך'. לא היתה לי ילדות של התעללות. הייתי נורא נשית ונורא עדינה משאר הבנים וכולם בעצם חשבו שאני בת".

אבל קריית-גת זה לא תל-אביב. זה בטח לא היה פשוט.

"נכון, יש מימד שמרני, אבל החברה נורא אהבה אותי כי הייתי נקראת 'הזמיר של העיר'. היו לי תמיד שני חלומות: להיות אישה ולהיות זמרת. וזה לא השתנה".

במה התבטא הרצון להיות אישה?

"הייתי ניגשת לארון של אמא ואוטומטית לובשת תחתונים שלה, אוטומטית לובשת חזייה. מודדת שמלה. אף-אחד לא אומר לך לשים אודם, אתה פשוט עושה את זה. כל הזמן שואלים אותי על השינוי ועל הניתוח ואם אין לי בעיה עם זה. אבל השינוי זה לא גימיק. אני אישה. אני רוצה שיתעסקו במוזיקה שלי, לא בניתוחים. שלא תבין, אין לי בעיה עם מי שאני, אבל זה מאחוריי. כששואלים אותי, אני תמיד עונה: 'הייתי פעם גבר, ועכשיו אני לגמרי אישה, בכל המובנים'. עברתי כל מה שצריך כדי להיות אישה".

המעבר לתל-אביב היה קשה?

"לא. הכל היה מסקרן. בגיל 14 התחלתי לקחת הורמונים. בבית-הספר הכרתי חברה, שהיתה בעצם לסבית, והתקרבנו. היא זו שגילתה לי את כל עולם ההומואים והלסביות: המסיבות של שירזי, הפליי-רום ואלנבי 58. ביררתי וגיליתי שיש בית-מרקחת בתל-אביב שאפשר להשיג בו הורמונים בלי מרשם. לאט לאט נהיו לי מין ניצנים כאלה כמו ציצים של ילדה מתפתחת בת 12".

שיתפת מישהו במה שעברת?

"להורים סיפרתי מאוחר יותר. ישבתי ליד אבא בסלון וסיפרתי לו. הוא לא אמר מילה. ככה גם אמא. אחר-כך הלכתי לחדר שלי ושמעתי ליחשושים מהסלון. הוא צעק קצת על אמא שלי, היא בכתה, גם הוא, אבל זה לא הפתיע אותם, הם רק חיכו שאני אבוא ואגיד להם. הם ידעו שהבן שלהם הוא בעצם בת. מאז הם תמכו בי לאורך כל הדרך. אמרו לי, 'תשמרי על עצמך, אל תעשי שטויות. אם תצטרכי משהו, אנחנו כאן".

התרגשת ממה שאנשים אמרו אז?

"למה אני צריכה לחשוב מה אנשים יגידו? אם היתה לי משפחה שלא תומכת, אולי כן, אבל ברגע שיש לך את המשפחה הכי מדהימה בעולם, שאומרת לך, 'תעשי מה שבא לך, תשימי זין על מה שאומרים, ואל תראי אף-אחד ממטר', אז מה צריך יותר? אני מרגישה שיש לי מלאך ששומר עליי. אני מאוד מאמינה באלוהים. אני לא דתייה, אבל יש לי מזוזות בבית וכל שלושה חודשים בא אלי רב הביתה ומברך לי את הבית".

באמת שלא היה בהורים שלך שום כעס או אכזבה?

"באמת, גם אם אנשים לא מאמינים".

לא נעזרת בייעוץ רפואי?

"כמובן שבשלב יותר מאוחר באתי לרופא משפחה שיבקר אותי, שיעשה בדיקות, שיגיד אם ההורמונים היו מתאימים. סיימתי את התהליך והניתוחים בגיל 18. אז נהייתי ממש אישה. בחרתי לקרוא לעצמי מעיין. זה נראה לי שם ישראלי יפה. חברים שלי, כמו מיקיאגי, מיקי בוגנים ושירזי, אומרים לי שכשהם נמצאים איתי, הם לא מרגיש בכלל שאני כזו. מיקיאגי חושב שאני הבנאדם שהכי שלם עם עצמו אי פעם. אין לי חרטות, אין לי תסכולים".

מישהו עדיין קורא לך אבי?

"אבא שלי. רק לו אני מרשה, בגלל הכבוד שיש לי אליו".

אחרי שהגשימה את החלום הראשון, להיות אישה, הלכה על האהבה השנייה, להיות זמרת. אחד מידידיה הפגיש אותה עם הנרי, מפיק מוזיקלי ויוצר נחשב, שעבד, בין השאר, עם עברי לידר, שרית חדד, שרון חזיז ורוני ("הוא שמע דברים ששרתי ונפל על הרצפה"). שיתוף הפעולה בין הנרי ובת חסותו שזכה לשם NIKKA FEAT- HENREE הניב את הלהיט של "טלנובלה בע"מ", שנכתב בעצם עליה, ואת שירי התקליט המתקרב, ששניים מהם, "פיינלי" ו"נייקד אין דה ווינד", מצליחים ממש יפה ברדיו ובמועדונים. הנרי, יחד עם שירזי, אחראי גם לשמה הבימתי – ניקה. את ההופעה הראשונה שלה, לפני שנה, בליין המסיבות של שירזי בטי.אל.וי, היא מתקשה לשכוח. "זה היה במסיבה עם ויקטור קלדרון (די.ג'יי בעל שם עולמי – י.ב). שירזי הכריח אותי לעלות על הבמה לפני 3,000 איש. הרגשתי כאילו מלאכים ישבו לי על הכתפיים והרימו אותי. הרגשתי אושר ענק. גם ויקטור קלדרון פירגן לי ואמר: 'את גדולה'".

למה את מופיעה בעיקר במועדונים?

"גם דנה התחילה במועדונים. בעיני הפריחה הכי טובה זה להתחיל מהאנדר-גראונד ומהקהילה ההומואית. אם הם מאמינים בך, אז הם מעבירים את המסר בשיא הפירגון ובשיא האהבה. הם גם אנשים שמאוד עזרו לי להצליח. כמובן שהטלנובלה עשתה את זה ועזרה לי לפרוץ למיינסטרים".

ואיזה תגובות את מקבלת?

"כשאני מופיעה במועדונים, אנשים שרים את כל השירים שלי, באים אחרי ההופעה, מחבקים ומפרגנים, אומרים לי: 'יש לך קול מדהים, ריגשת אותי'".

בקריית-גת כבר הופעת?

"איפה בדיוק אפשר להופיע שם? יש שם רק איצטדיון וכלום. כל מי שהכרתי שם, ברח משם. אם האנשים שהכרתי היו נשארים שם, היה לי אולי בשביל מה לבוא לשם. גם האחיות ואח שלי עזבו את המקום. זה חור, מה לעשות".

את נינט את מכירה?

"היינו באותו חוג כישרונות צעירים. הייתי אז בת חמש-שש. תמיד היא היתה מחמיאה לי על איך שאני שרה. אני גאה בה וכיף לי לראות שהיא מצליחה. זה מחמם את הלב".

בדירה השכורה והמפונפנת שלה בצפון תל-אביב, שתי אצבעות מהמועדון בו זינקה הקריירה שלה, מתנוססות תמונות של כל האלילות שלה. ויטני יוסטון, ביונסה, ומרלין מונרו. אלילה נוספת, מריה קארי, נעדרת מהקירות.

למה דווקא הן?

"כי הן מצמררות אותי כשאני שומעת אותן שרות. כשאני רואה אותן מופיעות, הן משאירות אותי בפה פעור. הן ההשראה שלי. מוויטני יוסטון וביונסה, אני לומדת איך לשיר. זה גם הטעם שלי, מוזיקה שחורה".

 ובארץ?

"אם כבר, אז שירי מימון ומאיה בוסקילה. מאיה בוסקילה היא נשמה שחורה בעיני, גם שירי מימון. כל מה ששחור ומתחבר לסול ואר.אן.בי ומוזיקה שחורה קונה אותי. בארץ אף-אחד לא מצליח לרגש אותי כמו שהן".

למה דווקא מוזיקה שחורה?

"גדלתי על המוזיקה הזאת. אמא שלי אמנם ממוצא מרוקאי, אבל כל הזמן שמעה רק מוזיקה שחורה – וויטני, מריה, ריי צ'ארלס. שמעתי גם מוזיקה ערבית, אבל לא אהבתי את זה ואני גם לא יכולה לשמוע מוזיקה מזרחית. אולי שרית חדד, כי יש לה נשמה".

את ריטה את אוהבת?

"אני מעדיפה את שרית חדד על ריטה".

יש לך קשר עם דנה?

"לא. אין לי חברות כמוני. אין לי חברות קוקסינליות, אין לי חברות לסביות, רק חברים הומואים. אין לי אפילו מושג למה. אולי לא מצאתי את הקוקסינלית שאני אתחבר אליה בראש. כזמרת אני אוהבת את דנה. איך אפשר שלא. הייתי מעריצה שלה כשהייתי ילדה בת 16-17. אני מאוד אוהבת אותה בזכות מה שהיא עשתה, לא מבחינה מוזיקלית. אני מורידה לה את הכובע. בעיני היא סמל".

וחלומות?

"מה שיקרה יקרה. יש לי כמובן שאיפות להצליח נורא, אבל אני לא חושבת על זה כרגע. אני זורמת. הכל בכיף. ברור שאני רוצה להצליח גם בחו"ל. זה יקרה. יש לי עור של פיל ומרפקים ואנשים שתומכים בי ומאמינים בי. אני גם רוצה משפחה וילדים".

ילדים?

"אין דבר שאי-אפשר לעשות. אתה יכול לאמץ ילדים. אני רוצה להתחתן. מישהו הציע לי נישואים לפני שבועיים. כולם אומרים לי שאני צריכה להגיד כן, אבל אני לא מסוגלת כרגע להיות בקשר, במחויבות, אני לא מסוגלת להתרכז בשני דברים יחד. כשאני מתאהבת במישהו, אני עושה הכל בשבילו, באופן אובססיבי כמעט".

מה הטיפוס שלך?

"אתה יודע למה אני הכי נמשכת? לחוכמה של בנאדם. השאר פחות חשוב. נשים שהיו גברים נמשכות לטיפוס שצריך להיות קודם כל גברי, שאין בו שום פסיק של נשיות. לי זה לא מפריע. אני רוצה שהגבר שלי יהיה מטופח, אסתטי ושרמנטי. הוא גם חייב להיות גבוה, לא גמד".

מי גבר-גבר בעינייך?

"רון שחר. הוא גם רגיש וגם גברי".